וַיְבָרֲכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃
또 복을 주사 저희로 크게 번성케 하시고 그 가축이 감소치 않게 하실지라도
מאירי
ויברכם ויצליחם עד שירבו מאד ובהמתם לא ימעיט ר״ל שלא יהיה בה משכלה ועקרה.
אלשיך
וגם הב"ח כי הנה תחת היות בדרך טבע מקום ששם עלו נחשים כקורות בית הבד ושרפים וחיות רעות הממעטים אדם ובהמה אדרבא שם ויברכם וירבו מאד ושמא תאמר כי מה שלא אכלו בהם חיות המדבר היה מפני שדרך החיות ההם שבמוצאם בהמות לטרוף ולאכול אין שולחים יד בבני האדם לז"א אם כן היה ראוי שימעיטו בהמתם אך הנה ובהמתם לא ימעיט: