אַל־תִּ֭ירָא כִּֽי־יַעֲשִׁ֣ר אִ֑ישׁ כִּֽי־יִ֝רְבֶּה כְּב֣וֹד בֵּיתֽוֹ׃
사람이 치부하여 그 집 영광이 더할 때에 너는 두려워 말지어다
מלבי"ם
אל תירא, בל תתירא ולבך אל יהגה אימה, באשר תחשב כי בזה יעשיר איש במה שירבה כבוד ביתו, במה שביתו מלא כבוד מרוב הקנינים והחמודות, אל תחשוב שהיא היא העושר של האיש, לא זאת כי אם לא במותו יקח הכל, אם אין הקנינים מתעצמים עמו עד שיוכל לקחתם עמו בעת מותו, ע"י שיוציא ממונו לצדקה ומע"ט שאז הקנינים הם שלו גם אחר מותו, כי הצליח בם את נפשו והלך לפניו צדקו, אם לא יוכל לקחת הכל במותו רק ישארו פה ביד זרים, א"כ הלא לא ירד אחריו כבודו ואינו כבוד אמתי אחר שלא ישאר אצלו:
מאירי
וחזר להוכיח השומע אל תירא כי יעשיר איש כלומ׳ שתרע בעצמך בראותך עשרו עד שתרצה להשתדל על זה לעזוב דרך החיים כי הנה בחייך יספיק לך המעט אשר נתן לך ה׳ אלהיך כהספיק לעשיר בעשרו וזהו משפט זה המציאות העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט איש כמתנת חלקו יחיה.