כִּ֤י אִם־עָשׂוֹ֙ תַּֽעֲשׂ֔וּ אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וּבָ֣אוּ בְשַׁעֲרֵ֣י הַבַּ֣יִת הַזֶּ֡ה מְלָכִים֩ יֹשְׁבִ֨ים לְדָוִ֜ד עַל־כִּסְא֗וֹ רֹֽכְבִים֙ בָּרֶ֣כֶב וּבַסּוּסִ֔ים ה֥וּא ועבדו [וַעֲבָדָ֖יו] וְעַמּֽוֹ׃
너희가 참으로 이 말을 준행하면 다윗의 위에 앉을 왕들과 신하들과 백성이 병거와 말을 타고 이 집 문으로 들어오게 되리라마는
מנחת שי
כי אם עשו תעשו. ד' כתיבין וא"ו בסוף וסימנם דרכיך ומעלליך עשו אלה (ירמיהו ד׳:י״ח) כי אם היטב תיטיבו וגו' אם עשו תעשו משפט (ירמיהו ז׳:ה׳) כי אם עשו תעשו את הדבר הזה. ביד אל גוים עשו יעשה לו (יחזקאל ל״א:י״א) ובפרשת ויצא הסכלת עשו נמסר עליו ד' ג' כתיבין ה"א וא' וא"ו וסימן הסכלת עשו. למען עשה ביום הזה סוף פרשת ויחי. עשה סטים (תהילים ק״א:ג׳) עשה צדקה ומשפט (משלי כ״א:ג׳) קדמאה כתוב וא"ו ע"כ. והמגיה נתקשה מאד במסורת אלו ובסוף דבריו כתב ולא ידענא מה למימר ביה ולדידי חזי לי דהני מסראתה לא עליגן אהרדי ותרוויהו איתנהו דמאי דנמסר בפרשת ויצא עיירי מהנהו דעיינין דילהון בשוא ופתח ג' מנהון בה"א וחד בוא"ו ומסרה דהכא מהנהו דפיינין דילהון בקמץ וכולהון בוא"ו ועשום הכי לא חשיב בהו עשה אלה לך בזנותך (יחזקאל כ״ג:ל׳) ודכוותיה טובא דלא דמיין לאינך דאינון בקמץ וכתיבין בה"א ובהנהו לא מיירי לא הכא ולא התם בפרשת ויצא ובהני כולהו ריהטן ועיבררן שפיר ולא קשיין כלל: