וָאֶשְׁלַ֣ח אֲלֵיכֶ֣ם אֶת־כָּל־עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֣ים ׀ הַשְׁכֵּ֣ים וְשָׁלֹ֣חַ ׀ לֵאמֹ֡ר שֻׁבוּ־נָ֡א אִישׁ֩ מִדַּרְכּ֨וֹ הָרָעָ֜ה וְהֵיטִ֣יבוּ מַֽעַלְלֵיכֶ֗ם וְאַל־תֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֤ים אֲחֵרִים֙ לְעָבְדָ֔ם וּשְׁבוּ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם וְלַאֲבֹֽתֵיכֶ֑ם וְלֹ֤א הִטִּיתֶם֙ אֶֽת־אָזְנְכֶ֔ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי׃
나도 내 종 모든 선지자를 너희에게 보내고 부지런히 보내며 이르기를 너희는 이제 각기 악한 길에서 돌이켜 행위를 고치고 다른 신을 좇아 그를 섬기지 말라 그리하면 너희가 나의 너희와 너희 선조에게 준 이 땅에 거하리라 하여도 너희가 귀를 기울이지 아니하며 나를 듣지 아니하였느니라
מצודת דוד
ואשלח. רצה לומר ואחר שעברתם על דברי שלחתי אליכם הנביאים בהשכמה ובזריזות לאמר שובו עתה כל איש מדרכו הרעה ומעתה היטיבו מעלליכם:
מלבי"ם באור המילות
ולא הטיתם אזנכם ולא שמעתם. בכ"מ אומר ולא שמעו ולא הטו אזנם (למעלה ז' כ"ו כ"ח, י"א ח', י"ז כ"ג, כ"ה ד', ל"ד י"ד, לקמן מ"ד ה'), ובמאמר מחייב אמר בהפך הט אזנך ושמע (מ"ב י"ט ט"ז, תהלות י"ז ו', משלי כ"ב י"ז), כי הטיית אוזן פחות מן השמיעה ופה לבדו הקדים הטיית האוזן, וצל"פ לא הטיתם אזנכם לדברי הנביאים ולא שמעתם אלי דוקא היינו לדברי התורה שנתתי לפניכם :