출애굽기 14:27의 주석
וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־יָד֜וֹ עַל־הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֙קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר יְהוָ֛ה אֶת־מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם׃
모세가 곧 손을 바다 위로 내어밀매 새벽에 미쳐 바다의 그 세력이 회복된지라 애굽 사람들이 물을 거스려 도망하나 여호와께서 애굽 사람들을 바다 가운데 엎으시니
אוהב ישראל
וישב הים לפנות בקר לאיתנו וגו'. ואחז"ל לתנאו הראשון. שהתנה הקב"ה עם הים בעת שבראו שיתבקע מפני ב"י. והקשה האוה"ח הק' ז"ל. הלא זה אינו מקום קיום התנאי שאז שבו המים לתקפם לילך כדרכם הטבעי. ועיקר התנאי היה שיקרע לפני ב"י וילכו בתוכו ביבשה. ומהראוי הי' לרמז קיום התנאי אצל הבקיעה עוד הקשה מהו גודל הנס והפלא שנתבקע לפני כללות ישראל. והלא מצינו כמה פעמים שנתבקעו המים ונפלגו ליחידי סגולה. וכגון רפב"י וגינאי והנלוה אליו. עיי"ש ע"כ קושיות האוה"ח ז"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
חידושי הרי"מ על התורה
וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ודרשו חכז"ל לתנאו לכאורה אין זה מקום אצל שיבת הים רק אצל הקריעה מקודם אמנם לפע"ד כי בלא זה גוף הענין למה לי תנאי פשוט שאומר בשעת הבריאה שיקרע אח"כ כשיבואו בו אולם כי ים הוא גבורה בלא חסד כנודע וא"כ קשה כשנקרע עבור בנ"י נתגלה בו החסד ואיך יכול לחזור לאיתנו לתקפו הראשון הלא עתה יש בו תערובת חסד כמ"ש בפ' המגרש הפרש בין תנאי לחוץ שתנאי אין שיור בגט ע"ש וזה ענין וירא הים וינס שדרשו שראה מידת יוסף כמ"ש לעיל שיוסף כולל משניהם וא"כ סתירה אולם ע"י שהאמת שכל הבריאה רק לטובה ואם לאו בטל הכל והוי כתנאי ולכך אין סתירה ולכך ראה הים וינס שזה ענין ניסה וריצה כשידע שזה רע מאד שכל עיקרו בכל ענינו שסותרין דבר זה גורם הריצה וכמ"כ וזה ג"כ גורם הריצה שאף שהוא חוץ ממדריגתו מ"מ עושה כן אינו סתירה כנ"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
לפנות בקר. לְעֵת שֶׁהַבֹּקֶר פּוֹנֶה לָבֹא:
Ask RabbiBookmarkShareCopy