וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מֵאֲבִימֶ֔לֶךְ וְתֹאכַ֛ל אֶת־בַּעֲלֵ֥י שְׁכֶ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית מִלּ֑וֹא וְתֵצֵ֨א אֵ֜שׁ מִבַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וּמִבֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וְתֹאכַ֖ל אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃
그렇지 아니하면 아비멜렉에게서 불이 나와서 세겜 사람들과 밀로 족속을 사를 것이요 세겜 사람들과 밀로 족속에게서도 불이 나와서 아비멜렉을 사를 것이니라 하고
גן נעול
ואולם האטד שהוא נעדר כל טוב וכל תאר, והוא משל לאיש נעדר כל השלימות, ענה לממליכים אותו (שופטים ט, טו) "אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי. ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון". פירוש אמר האטד אני אקבל המלכות, כי לא אוכל להפסיד בזה דבר לפי שאין בי טובה, תאר והדר, שיפסידו העם במעלליהם. אלא שהוא דבר זר שיבחרו בגרוע שבכולם כמוני למלוך עליהם, ילכו נא אל התפוח או אל הרמון וכיוצא, ולכל הפחות ילכו אל הארז אשר בלבנון, שאע"פי שהוא אילן סרק, הוא יפה תאר וגדול, ומדוע באתם אלי? אם לא להשתטות בי ולעשות עמי רע. לכן אגיד לכם, אם באמת המלכתם אותי בואו חסו בצלי, כלומר אין לי תנובה וטובה לתת לכם, רק הצל שתחסו בו. ואם מִצְעָר21כלומר מעט היא מכל מקום אעשה את שלי, והנה לכם צל לחסות בו. ואם עשיתם להתהולל בי, אע"פי שאינני גבור ולא בעל תחבולה להציל עצמי ולשלם לכם כרעתכם, הנה נִכָּשֵׁל איש באחיו. כי תצא אש מן האטד הפחות ותאכל את ארזי הלבנון. והנמשל הודיע יותם באמרו (שופטים ט, טז) "ועתה אם באמת ובתמים עשיתם ותמליכו את אבימלך, ואם טוב עשיתם עם ירובעל" וגו' (שם שם יז-יח) "אשר נלחם אבי עליכם וגו' ותמליכו את אבימלך בן אמתו וגו'. (שופטים ט, יט) "ואם באמת וגו' שמחו באבימלך וישמח גם הוא בכם". (שופטים ט, כ) "ואם אין, תצא אש מאבימלך ותאכל את בעלי שכם וגו'. ותצא אש מבעלי שכם ותאכל את אבימלך". כלומר אם בדרך אמת ובתמימות עשיתם כן, שהרגתם את כל בית אבי והמלכתם את אבימלך, כי אתם חושבים שהוא האיש ראוי והגון למלוכה יותר מכולכם ומכל אחי ובית אבי, ושלטובת אבי להשיב לו גמול חסדו עמכם, עשיתם מה שעשיתם לבער המתנשאים למלוך שלא כדת למען חזק הממלכה ביד אבימלך הראוי לה, שמחו בו והוא ישמח בכם. ואם אין, ואתם יודעים שהוא איש בליעל והפחות שבכולכם כמו האטד שהוא הפחות שבעצים ולא יצלח לכל, הנה יקרה לכם דברי האטד שתצא אש ממנו ותאכל אתכם, ותצא אש מכם ותאכל אותו. הנה פרשנו בקצרה הענין, ולא הארכנו לבארו בכל פרטיו, לפי שלא הובאו הנה הדברים רק למשל ולמראה.