הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי לא [ל֖וֹ] הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃
흑암에 행하던 백성이 큰 빛을 보고 사망의 그늘진 땅에 거하던 자에게 빛이 비취도다
ספר הזהר
דכתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. אלין כהני. שמחו לפניך כשמחת בקציר, אלו ישראל, דקב"ה בריך לון, עבורא דחקלא, ויהבי מעשרא מכלא. כאשר יגילו בחלקם שלל. אלין ליואי, דנטלא מעשרא, מגו אדרא.
ספר הזהר
ואזלא הא, כי הא דאמר ר' אלעזר, כתיב הרבית הגוי לו הגדלת השמחה. הרבית הגוי, אלין ישראל, דכתיב בהו כי מי גוי גדול. וכתיב גוי אחד בארץ. לו: בגיניה. הגדלת השמחה, דא סיהרא, דאתרביאת בנהורא בגיניהון דישראל. אומות העולם לשמשא, וישראל לסיהרא, הי מנייהו עדיף. ודאי סיהרא לעילא, ושמשא דאומות העולם, תחות האי סיהרא הוא, וההוא שמשא מהאי סיהרא נהיר. חמי מה בין ישראל, להו. ישראל אחידו בסיהרא, ואשתלשלו בשמשא עלאה, ואתאחדו באתר דנהירא משמשא עלאה, ומתדבקן ביה, דכתיב ואתם הדבקים ביי' אלהיכם חיים כלכם היום.