이사야 סו:6의 미드라쉬
ק֤וֹל שָׁאוֹן֙ מֵעִ֔יר ק֖וֹל מֵֽהֵיכָ֑ל ק֣וֹל יְהוָ֔ה מְשַׁלֵּ֥ם גְּמ֖וּל לְאֹיְבָֽיו׃
훤화하는 소리가 성읍에서부터 오며 목소리가 성전에서부터 들리니 이는 여호와께서 그 대적에게 보응하시는 목소리로다
אוצר מדרשים
ט״ז) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, כיון שהתפלל משה לא ירדו עוד אבני ברד, ואותן האבנים שכבר ירדו לא הגיעו לארץ אלא היו תלויין ועומדין באויר שנאמר לא נתך ארצה, מלמד שהיו עומדין באויר, ואימתי ירדו? בימי יהושע שנאמר ויהי בנוסם מפני ישראל הם במורד בית חורן וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו (יהושע י׳ י״א), נמצאו תלויין באויר ארבעים ואחת שנה. והקולות היו עומדין באויר, אימתי יצאו בימי יהורם שנאמר וה׳ השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס (מ״ב ז׳ ו׳), נמצאו תלויין באויר קרוב לחמש מאות שנה. וכולן גנוזים ועומדים לימי גוג ומגוג שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל ל״ח:כ״ב), ואומר קול שאון מעיר קול מהיכל ה׳ קול ה׳ משלם גמול לאויביו (ישעיה ס״ו ו׳). (עי׳ תנחומא וב״ר סוף פרשת וארא וברכות נ״ד:).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(משנה י) אף הוא היה אומר חמשה דברים של י״ב חדש. משפט דור המבול שנים עשר חדש. משפט המצרים י״ב חדש. משפט איוב שנים עשר חדש. משפט גוג ומגוג לעתיד לבא שנים עשר חדש. משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש שנאמר (ישעיה סו ו) והיה מדי חדש בחדשו. ר׳ יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת שנאמר (שם) ומדי שבת בשבתו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
איכה רבה
זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ, רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר, לִבְנֵי מְדִינָה שֶׁעָרְכוּ שֻׁלְחָנוֹת לַמֶּלֶךְ, הִקְנִיטוּהוּ וּסְבָלָן. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ כְּלוּם אַתֶּם מַקְנִיטִין אוֹתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֻׁלְחָן שֶׁעֲרַכְתֶּם לִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, כְּלוּם אַתֶּם מַכְעִיסִין אוֹתִי אֶלָּא בִּשְׁבִיל קָרְבָּנוֹת שֶׁהִקְרַבְתֶּם לִי, הֵא לְכוֹן טְרוֹן בְּאַפֵּיכוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: זָנַח ה' מִזְבְּחוֹ נִאֵר מִקְדָּשׁוֹ. רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר, אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁנִּכְנְסוּ גּוֹיִם לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ נָתְנוּ יְדֵיהֶם תַּחַת עָרְפֵּיהֶם, וְהָפְכוּ פְּנֵיהֶם כְּלַפֵּי מַעְלָה וְחֵרְפוּ וְגִדְּפוּ, וְעָשׂוּ מַסְגֵּר שֶׁל גַּלְיָאסִין שֶׁלָּהֶן וְרֹאשָׁם בָּאָרֶץ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד. רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי יַנַּאי אָמְרֵי, מִכֹּחַ אוֹתוֹ הַקּוֹל נָפְלָה בָּבֶל, דִּכְתִיב (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל וְכָל פְּסִילֵי אֱלֹהֶיהָ שִׁבַּר לָאָרֶץ, רַבִּי בְּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמְרֵי, אַף מַלְכוּת הַזּוֹ כֵּן עָשְׂתָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי אַחָא וְרַבִּי מְיָאשָׁה בְּשֵׁם רַבִּי יַנַּאי אַף הִיא אֵינָהּ צְרִיכָה לִפֹּל אֶלָּא מִכֹּחַ אוֹתוֹ הַקּוֹל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה נ, מו): מִקּוֹל נִתְפְּשָׂה בָבֶל. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר קוֹל צָרוֹת מַרְגְּשׁוֹת וַאֲפֵלָה עוֹלֶה לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁל צוֹר, וְלָמָּה, שֶׁקּוֹלוֹ שֶׁל עֵשָׂו מְקַטְרֵג, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, ו): קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תנחומא
וְכָל מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים בְּמִצְרַיִם, הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרַיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צוֹר (ישעיה כג, ה). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב צוֹר מָלֵא, בְּצוֹר הַמְּדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְכָל מָקוֹם שֶׁכָּתוּב צֹר חָסֵר, בְּמַלְכוּת אֱדוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא מְצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל. מִי שֶׁפָּרַע מִן הָרִאשׁוֹנִים, יִפָּרַע מֵאֱדוֹם. בְּמִצְרַיִם, הִכָּה בְּדָם. בֶּאֱדוֹם, וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ דָּם וָאֵשׁ וְגוֹ', הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם (יואל ג, ג-ד). בְּמִצְרַיִם, צְפַרְדְּעִים, שֶׁהָיָה קוֹלָן קָשֶׁה. וּבֶאֱדוֹם, קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו). בְּמִצְרַיִם, כִּנִּים, וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. וּבֶאֱדוֹם, וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית (ישעיה לד, ט). בְּמִצְרַיִם, עָרוֹב. וּבֶאֱדוֹם וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפֹּד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ (ישעיה לד, יא). רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר: חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה שִׁמְּשׁוּ בְּמִצְרַיִם. אֲבָל תֹּהוּ וָבֹהוּ לֹא שִׁמְּשׁוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלֹא עֲתִידִין לְשַׁמֵּשׁ. וְהֵיכָן עֲתִידִין לְשַׁמֵּשׁ. בִּכְרָךְ גָּדוֹל שֶׁבְּקַפּוֹטְקְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹּהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ (ישעיה לד, יא).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אוצר מדרשים
ה' איש מלחמה, אמרו חז״ל בטכסיסי מלך ב״ו הביא עליהם את המכות, מלך ב״ו כשהמדינה מורדת בו מה עושה? בתחלה משלח לגיונות ומקיפין עליה, וסוכר אמת המים שלה כדי שימותו, אם חזרו בהם הרי טוב ואם לאו הוא מביא עליהם קולנים (בעלי קול), אם חזרו בהם מוטב ואם לאו הוא מורה בהם חצים, אם חזרו בהם מוטב ואם לאו הוא מוליך עליהם ברברים, ואח"כ דרמסיות, ואח"כ זורק עליהם נפט, ואח"כ משליך עליהם אבני בליסטרא, ואח״כ מגרה בהם לגיונות ואוכלוסין, ואח״כ אוסר אותם בבית האסורים, ואח״כ הורג את הגדולים שבהם. —כך הקב״ה בא על המצריים בטכסיסי מלכים, בתחלה סכר את המים שלהם שנאמר ויהפוך את יאוריהם לדם, לא עזבו את ישראל הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים שהיו מקרקרין במעיהם, לא עזבו את ישראל הביא בהם חצים אלו הכנים שהיו נכנסין בגופן כחצים, לא עזבו את ישראל הביא עליהם ברברים אלו ערוב, לא עזבו את ישראל הביא עליהם דרמסיות הוא הדבר שהרג את מקניהם, לא עזבו את ישראל זרק עליהם הנפט זה השחין, לא עזבו את ישראל הביא עליהם אבני בליסטרא זה הברד, אח"כ הביא עליהם לגיונות זה הארבה, אח"כ נתן אותם בבית האסורים זה החשך, אח"כ הרג את הגדולים אלו הבכורים. ולפי מה שחשבו המצריים לעשות לישראל הביא הקב״ה עליהם המכות, הם חשבו על ישראל שישאבו להם מים לפיכך הפך מימיהם לדם, הם חשבו שיהיו טעונין פרגמטיהם (סחורה) לפיכך שלח בהם צפרדעים (שהיו מכלות את הסחורה שלהם) שיהיו מרקדין במעיהן, הם חשבו שיהיו עובדים אדמתם לפיכך חזר עפרם לכנים, הם חשבו על ישראל שיהיו טוענין בניהם לפיכך שלח בהם ערוב אריות וזאבים ודובים ונמרים, והיה למצרי עשרה בנים ונותנין ליהודי לטייל עמהם בשוק ובא ארי וחטף אחד והדוב אחד והנחש אחד עד שנתן לו חשבון מכולם, הם חשבו לעשות מישראל רועים למקניהם לפיכך שלח בהם דבר שהרג כל מקניהם, הם חשבו להשקיע את ישראל במים לפיכך שקע אותם במים, לפי שאין הקב״ה דן את האדם אלא מדה כנגד מדה. ודעו שכל המכות שהביא הקב״ה על המצריים כמו כן יביא על אדום משיצאו ישראל מן הגלות בימות המשיח. במצרים הביא עליהם מכת דם תחלה כמו כן יביא על אדום כשתעקר שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג׳:ג׳-ד׳), והשמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (שם ד'), במצרים הביא צפרדעים שהיה קולם גדול כמו כן יעשה על אדום ישלח בהם קולות שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' משלם גמול לאויביו (ישעיהו ס״ו:ו׳). במצרים הביא כנים עליהם שהיו שורפין אותם כמו כן יעשה לאדום שנאמר ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם ל״ד), במצרים הביא עליהם ערוב אף באדום יעשה כן דכתיב וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו שם (שם), במצרים הביא הקב״ה דבר אף באדום יעשה כן, דכתיב ונשפטתי אתו בדבר וגו' (יחזקאל ל״ח כ״ב), במצרים הביא שחין אף באדום יעשה כן שנאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' את כל הגוים אשר צבאו על ירושלם המק בשרו וגו' (זכריה י״ד י״ב), במצרים הביא ברד כמו כן יעשה באדום שנאמר ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו (יחזקאל ל״ח), במצרים הביא ארבה כמו כן יעשה באדום שנאמר אמור לצפור כל כנף ולכל חית הארץ הקבצו ובאו (ישעיהו ל״ד:י״א), במצרים הביא חשך כמו כן יעשה באדום שנאמר ונטה עליה קו תוהו ואבני בוהו (שם), במצרים הביא מכה על בכוריהם אף באדום יעשה כן שנאמר שמה נסיכי צפון כולם וגו' (יחזקאל ל״ב:ל׳), במצרים פרע מאלהיהם ואח״כ פרע מהם, אף באדום יעשה כן, שיפרע מהשר שלהם תחלה ואח״כ יפרע מהם שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעיהו כ״ד:כ״א) לכן כתיב ה' איש מלחמה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תנחומא בובר
וכל מכות שהביא הקב"ה על המצרים, הוא עתיד להביא על אדום, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל מקום שכתיב צור מלא, בצור המדינה הכתוב מדבר, וכל מקום שכתיב בו צר חסר ו', במלכות רומי הרשעה הזו הכתוב מדבר, שהיא מצירה לישראל. במצרים הביא עליהם מכת דם, אף באדום כן, שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו' והירח לדם (יואל ג ג ד), במצרים הביא עליהם צפרדעים, שהיה קולן קשה אף באדום כן, שנאמר קול שאול מעיר וגו' (ישעיה סו ו), במצרים הביא עליהם כנים אף באדום [כן, שנאמר] ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעיה לד ט), אין עפר אלא כנים, כד"א והך את עפר הארץ והיה כנים וגו' (שמות ח יב), במצרים הביא עליהם ערוב, אף באדום כן, שנאמר וירשוה קאת וקפוד [וינשוף ועורב ישכנו בה] (ישעיה לד יא), במצרים הביא עליהם דבר, אף באדום כן, שנאמר ונשפטתי אתו בדבר (יחזקאל לח כב), במצרים הביא עליהם שחין, אף באדום כן, שנאמר וזאת תהיה המגפה [וגו' המק בשרו] (זכריה יד יב), במצרים הביא עליהם ברד, אף באדום כן, שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל שם), במצרים הביא עליהם ארבה, אף באדום כן, שנאמר בן אדם [וגו'] אמור לצפור כל כנף וגו' (שם לט יז), במצרים הביא חשך, אף באדום כן, שנאמר ונטה עליה קו תוהו וגו' (ישעיה לד יא), במצרים נגף בכוריהם, אף באדום כן, שנאמר שמה נסיכי צפון (יחזקאל לב ל), ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וגו' (ישעיה לד ז), מה במצרים משפרע מאלהיהם, ואחר כך פרע מהם, אף באדום משפרע משר שלהם, אחר כך הוא פורע מהם, שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא (מרום) [המרום] במרום, ועל מלכי האדמה (באדמה) [על האדמה] (שם כד כא).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא דרב כהנא
[יא] ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיס מלכים בא עליהם. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ואחר כך הביא עליהם קלנים, ואחר כך ירה בהם חצים, ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ואחר כך הביא עליהם דרולמסייא, ואחר כך רמה בהם נפט, ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ואחר כך חבשן בפלקיות, ואחר כך הוציא הגדול שבהם והרגו. בתחלה סכר אמת המים שלהם, ויהפוך לדם יאוריהם (שם שם מד). ואחר כך הביא עליהם קלנים, צפרדעים, אמ' ר' יוסי בר חנינא קרקורן היה קשה להן יותר מהן. ואחר כך ירה בהם חצים, כנים. ואחר כך הביא עליהם לגיונות, ערוב. ואחר כך נתן להם דורמסיות, דבר כבד מאד (שמות ט:ג). ואחר כך רמה בהם נפט, שחין. ואחר כך השליך עליהם אבני בליסטרא, ברד. ואחר כך העמיד עליהם כובשים, ארבה. ואחר כך חבשן בפולקיות, חשך. ואחר כך הוציא הגדול גדול שבהם והרגו, מכת בכורות. ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה אמ', כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור (ישעיה כג:ה). אמ' ר' אליעזר כל צור מלא במקר' בצור המדינה הכתו' מדבר, וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתו' מדבר. ר' לוי בשם ר' חמא בר' חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרנים. מה מצרים דם אף אדום כן, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן (יואל ג:ג). מה מצרים צפרדעים אף אדום כן, קול שאון מעיר קול מהיכל קול י"י משלם גמול לאויביו (ישעיה סו:ו). מה מצרי' כנים אף אדום כנים, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית והיתה ארצה לזפת בוערה (ישעיה לד:ט), והך את עפר הארץ (שמות ח:יב). מה מצרים ערוב אף אדום כן, וירשוה קאת וקיפוד וגו' (ישעיה לד:יא). מה מצרים דבר אף אדום כן, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחזקאל לח:כב). מה מצרים שחין אף אדום כן, וזאת תהיה המגפה אשר יגוף י"י וגו' (זכריה יד:יב). מה מצרים ברד אף אדום כן, וגשם שוטף ואבני אלגביש וגו' (יחזקאל לח:כב). מה מצרים ארבה אף אדום כן, ואתה בן אדם כה אמר י"י לצפור כל כנף בשר גבורים תאכלו ואכלתם בשר ושתיתם דם ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם וגו' (שם לט:יז-יט). מה מצרי' חשך אף אדום כן, ונטה עליה קו תוהו ואבני בהו (ישעיה לד:יא). מה מצרי' הגדול גדול שבהם הרגו אף אדום כן, וירדו ראמים עמם ופרים וכו' (עיין שם שם ז). אמ' ר' מאיר וירדו רומיים עמם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש שכל טוב
דרש ר' תנחומא כטקסיס מלכים בא דבר הקודש על מצרים, דרך מלכים בתחלה שולח וקורא לעיר מורדת לשלום, והקב"ה שלח ואמר שלח את בני ויעבדוני (שמות ד נג), דרך המלך אם אינה משלמת (שובר) [סוכר] להם אמת המים, והקב"ה הפך מימיהם לדם. דרך מלכים מביא עליהם קולנין, והקב"ה הביא עליהם צפרדעים שמקרקרין במעיהם. דרך מלכים יורה בהם חיצים ולולביות, והקב"ה הפך עפרם לכנים, שהיו בגופם לחיצים. דרך מלכים מביא עליהם ברבריים והורגין אותם, והקב"ה שלח עליהם ערוב שמשכלין אותם. דרך מלכים מביא עליהם דורמסיות, והקב"ה הסגיר לדבר בעירם ומקניהם לרשפים (תהלים עח מח). דרך מלכים מרבה עליהם אוכלוסין, והקב"ה הביא עליהן שמונה מאות מיני ארבה. דרך מלכים הורג גדולים שבהם ויתר העם מוליך שולל, והקב"ה שלח חשך שיחשיך להם ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים (שמות י כג). דרך מלכים תופשם ומחביאם בבאי כלאים והקב"ה הרג בכוריהם ויתרם טבעו בים. וכשם שדן את מצרים, כך עתיד לדון את אדום, במצרים כתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים (שמות ז כא), ובפרענות אדום ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן (יואל ג ג), וכתיב השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא (יואל ג ד), במצרים קולנין אלו הצפרדעים, ובאדום כתיב קול שאון מעיר (ישעי' סו ו), במצרים כתיב כל עפר הארץ היה כינים (שמות ח יג), ובאדום כתיב והפכתי נחליה לזפת ועפרה לגפרית (ישעי' לד ט). במצרים כתיב דבר כבד מאד (שמות ט ג), ובאדום כתיב ונשפטתי אותו בדבר ובדם (יחזקאל לח כב). במצרים כתיב ויהי שחין אבעבועות (שמות ט י), ובאדום כתיב המק בשרו ועיניו תמקנה בחוריהן (זכרי' יד יב). במצרים כתיב ויעל הארבה (שמות י יד), ובאדום כתיב אמור לצפור כל כנף ולכל חיות השדה הקבצו ובאו האספו [מסביב] על זבחי אשר אני זובח לכם [זבח גדול] על הרי ישראל ואכלתם בשר ושתיתם דם (יחזקאל לט יז). ובכלל צפור כל כנף יש כל מיני ארבה. במצרים כתיב ויהי חשך אפלה (שמות י כב), ובאדום כתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישעי' לד יא), וכתיב השמש יהפך לחשך (יואל ג ד), וכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל וגו' (ישעי' ס ב), במצרים כתיב וה' הכה כל בכור (שמות יב כט) ובאדום כתיב (והורדתי ראמים לטבח וגו') [וירדו ראמים עמם] (ישעי' לד ז), וכתיב נסיכי צפון כולם (יחזקאל לב ל), במצרים כתיב ובאלהיהם עשה ה' שפטים (במדבר לג ד), ובאדום כתיב יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה (ישעי' כד כא). במצרים כתיב כי ה' נלחם להם (שמות יד כה), ובאדום כתיב מלחמה לה' בעמלק (שם יז טז), הן אלה קצת דרכי פורענתם ורעם גבורות החזיונות ובטחתם של ישראל הלא הם כתובים על ידי כל נביא וכל חוזה, וכה"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות (מיכה ז טו), יראו עיני וישמח לבי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שמות רבה
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל צֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כג, ה): כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כָּל צֹר שֶׁבַּמִּקְרָא חָסֵר, בְּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, וְכָל צוֹר מָלֵא, בְּצוֹר הַמְדִינָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִצְרַיִם לָקוּ בְּדָם, אַף כָּאן (ישעיה לד, ט): וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת, (ישעיה לד, י): לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְפִי שֶׁבִּטְלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (יהושע א, ח): וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, לְפִיכָךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹא תִכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָֹּׂרְפָה בֵּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה ו, ד): וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן, לְפִיכָךְ (ישעיה לד, ט): יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סו, ו): קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו, בִּשְׁבִיל קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (איכה ב, ז): קוֹל נָתְנוּ בְּבֵית ה' כְּיוֹם מוֹעֵד, לְפִיכָךְ קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
במדבר רבה
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, כו): תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה. תְּנָה בְנִי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. לִבְּךָ לִי, כְּמָה דְתֵימָא (דברים י, טז): וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וגו', (דברים יא, יח): וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם. וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר טו, לט): וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה', (משלי כג, כז): כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר שֶׁהִיא נִקְרֵאת זוֹנָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לא, טז): וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ. נִקְרֵאת שׁוּחָה, עַל שֵׁם (ישעיה ב, ט): וַיִּשַּׁח אָדָם. עֲמֻקָּה, עַל שֵׁם (ישעיה ב, ט): וַיִּשְּׁפַּל אִישׁ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה ב, יז): וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וגו'. וּמִנַּיִן שֶׁבַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכָּךְ כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה ב, יח): וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. (משלי כג, כז): וּבְאֵר, שֶׁעַל יְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים יָרְדוּ יִשְׂרָאֵל לַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, נג): צָמְתוּ בַבּוֹר חַיָּי. (משלי כג, כז): צָרָה, כְּמָה דְתֵימָא (דברים כח, נב): וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. (משלי כג, כז): נָכְרִיָה, זוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּמָה דְתֵימָא: אֱלֹהֵי נֵכָר. (משלי כג, כח): אַף הִיא, מְנָא לָן שֶׁעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מְבִיאָה אַף עַל הָאָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, טז יז): פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וגו' וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם. (משלי כג, כח): כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, כְּמָה דְתֵימָא (דברים יא, יז): וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה. (משלי כג, כח): וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף, אָדָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ (יחזקאל לד, לא): אָדָם אַתֶּם. וּבוֹגְדִים, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה כד, טז): רָזִי לִי רָזִי לִי וגו'. דָּבָר אַחֵר, וּבוֹגְדִים בְּאָדָם, אֵלּוּ קְלָלוֹת שֶׁל תּוֹרַת כֹּהֲנִים שֶׁהֵם פֻּרְעָנֻיּוֹת אַחַר פֻּרְעָנֻיּוֹת, וּכְתִיב בָּהֶן וְיָסַפְתִּי, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא כו, יח כא): וְאִם עַד אֵלֶּה לֹא תִשְׁמְעוּ וגו' וְיָסַפְתִּי עֲלֵיכֶם מַכָּה. וּמִנַּיִן שֶׁעַל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁכֵּן כְּתִיב (ויקרא כו, ל): וְהִשְׁמַדְתִּי אֶת בָּמֹתֵיכֶם וגו'. (משלי כג, כט): לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו', אַף עַל פִּי שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל וּמְסָרָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם, אַף הֵם לֹא יֵצְאוּ נְקִיִּים, שֶׁלַּסּוֹף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמְּסָרָן בְּיָדָם, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה בְּמִצְרַיִם וּבָבֶל, לְכָךְ כְּתִיב שֵׁשׁ פְּעָמִים לְמִי, כְּנֶגֶד שֵׁשׁ גָּלֻיּוֹת שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין הָאֻמּוֹת, וְכֻלָּן לָקוּ עַל יְדֵיהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מִצְרַיִם תְּחִלָּה, וְאַחַר אַשּׁוּר, בָּבֶל, מָדַי, וְיָוָן, וֶאֱדוֹם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (זכריה א, טו): וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְעָט וְהֵמָּה עָזְרוּ לְרָעָה, (ירמיה מו, כח): כִּי אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי וגו'. (משלי כג, ל): לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ יַיִן, כְּמָה דְתֵימָא (ישעיה כז, ב): בַּיּוֹם הַהוּא כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ. לַמְּאַחֲרִים, אֵלּוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם, הַמְּאַחֲרִים עַל הַיַּיִן לִשְׁתּוֹת וְלִקַּח כָּל יְגִיעָם. (משלי כג, ל): לַבָּאִים לַחְקֹר מִמְּסָךְ, שֶׁהֵם חוֹקְרִים עֲלִילוֹת אַחֲרֵיהֶם בְּאֵי זֶה עִנְיָן יִטְלוּ כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיַהַרְגוּ אוֹתָם וְיַעֲשׂוּ עִמָּהֶם רָעָה. (משלי כג, לא): אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר אֶת הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁלֹא יַכְבִּידוּ עֹל קָשֶׁה עַל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, מַהוּ (משלי כג, לא): כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, שֶׁהֵם נוֹתְנִים עֵינֵיהֶם בְּכִיסָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. (משלי כג, לא): יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁנּוֹטְלִין כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְנִשְׁאָרִים בָּתֵּיהֶם כְּמִישׁוֹר. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁעוֹשִׂים בָּהֶם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, שֶׁכָּל גְּזֵלוֹת שֶׁגּוֹזְלִין לְיִשְׂרָאֵל אֵין חוֹשְׁבִין עַצְמָם עָוֹן, אֶלָּא חוֹשְׁבִין שֶׁכָּל מַה שֶּׁעוֹשִׂין לָהֶם מִן הַיּשֶׁר. (משלי כג, לב): אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַוָּה לְפִי שֶׁהָלְכָה אַחַר עֵינֶיהָ בַּעֲצַת הַנָּחָשׁ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ג, ו): וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב וגו', מָה הָיָה סוֹפָהּ נִתְקַלְּלָה עַל יְדֵי הַנָּחָשׁ שֶׁבַע קְלָלוֹת מִן הַכָּתוּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, טז): אֶל הָאִשָּׁה אָמַר הַרְבָּה אַרְבֶּה וגו', וְאוֹתוֹ אִילָן יַיִן הָיָה, אַף אַתֶּם תִּלְקוּ עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ יַיִן בְּעֵת שֶׁתִּסְתַּכְּלוּ בָּהֶם וְתִשְׁתּוּ מָמוֹנָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ב, ג): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וגו'. (משלי כג, לב): וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מָה הַצִּפְעוֹנִי מַפְרִישׁ אֶת הָאָדָם מִן חַיִּים לַמָּוֶת, כָּךְ בְּעָוֹן שֶׁעוֹשִׂין רָעָה לְיִשְׂרָאֵל יְאַבְּדֵם מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ד, יט): מִצְרַיִם לִשְׁמָמָה תִהְיֶה וגו', זֶה הַגָּזֵל, שֶׁהוּא חָשׁוּב עֲלֵיהֶם כַּמָּוֶת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יואל ד, יט): אֲשֶׁר שָׁפְכוּ דָּם נָקִיא בְּאַרְצָם. (משלי כג, לג): עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, תַּחַת הָרְאִיָּה שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִסְתַּכְּלִים בְּיִשְׂרָאֵל, כְּנֶגֶד זֶה יָבִיא עֲלֵיהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פֻּרְעָנֻיּוֹת מְשֻׁנּוֹת שֶׁיִּהְיוּ זָרוֹת זוֹ לָזוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ לְיִשְׂרָאֵל, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לא, יז): וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, רָעוֹת שֶׁהֵן צָרוֹת זוֹ לָזוֹ, כְּגוֹן זִבּוּרָא וְעַקְרַבָּא. (משלי כג, לג): וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת, אַתֶּם מִתְהַפְּכִים עֲלֵיהֶם בְּכָל יוֹם, כְּמָה דְתֵימָא (איכה ג, ג): אַךְ בִּי יָשֻׁב יַהֲפֹךְ יָדוֹ כָּל הַיּוֹם. וְלִבָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יוֹצֵא מִדַּעְתּוֹ מֵרֹב הַתְּלָאוֹת שֶׁעוֹשִׂים לָהֶם, כָּךְ יְשַׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּל לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁיָּבִיא עֲלֵיהֶם פֻּרְעָנֻיּוֹת קָשׁוֹת שֶׁיֵּצֵא לִבָּם מִדַּעְתּוֹ וִידַבֵּר לָהֶם תַּהְפֻּכוֹת וְיָבִיא עֲלֵיהֶם בַּלָּהוֹת. תַּהְפֻּכוֹת, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב ל, טו): הָהְפַּךְ עָלַי בַּלָּהוֹת. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה סו, ו): קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג, לד): וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, זֶה פַּרְעֹה שֶׁטָּבַע בְּלֶב יָם, כְּמָה דְתֵימָא (שמות טו, ח): קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם. וְאוֹמֵר (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף, מַה פַּרְעֹה הִכָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר מַכּוֹת כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה דְבָרִים שֶׁגָּזַר עַל יִשְׂרָאֵל, וּלְבַסּוֹף טִבְּעוֹ כְּנֶגֶד (שמות א, כב): כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד וגו', כָּךְ יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל הָאֻמּוֹת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁעוֹשִׂים רָעָה לְיִשְׂרָאֵל מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג,לד): וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶה הָיָה סִיסְרָא, מַה כְּתִיב (שופטים ד, ג): וְהוּא לָחַץ אֶת בְּנֵי יִשְרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה, מָה הָיָה סוֹפוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מְחַרְפָם וּמְגַדְּפָם בִּנְחִיצָה, לְכָךְ מֵת מִיתָה גְדוּפָה, שֶׁמְּסָרוֹ בְּיַד אִשָּׁה, כְּמָה דְתֵימָא (שופטים ד, ט): כִּי בְּיַד אִשָּׁה יִמְכֹּר ה' אֶת סִיסְרָא, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְשֹׁכֵב, זֶה הָיָה סִיסְרָא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שופטים ה, כז): בֵּין רַגְלֶיהָ כָּרַע נָפַל שָׁכַב. בְּרֹאשׁ חִבֵּל, שֶׁחִבַּלְתּוֹ יָעֵל בְּרֹאשׁוֹ עִם הַיָּתֵד שֶׁבָּאֹהֶל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שופטים ה, כו): יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה וִימִינָהּ וגו', מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. דָּבָר אַחֵר, וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁבִּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הֵם וּבְנֵיהֶם וְלָבוֹז אֶת מָמוֹנָם וּבִקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי לְכָךְ הִגִּיעַ לוֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, שֶׁמֵּת הוּא וּבָנָיו וְלָקַח מָרְדְּכַי מָמוֹנוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וּכְשֹׁכֵב, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁמֵּת מִיתָה מְשֻׁנָּה, כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר (יחזקאל לב, כט): שָׁמָּה אֱדוֹם מְלָכֶיהָ וְכָל נְשִׂיאֶיהָ אֲשֶׁר נִתְּנוּ בִגְבוּרָתָם אֶת חַלְּלֵי חָרֶב הֵמָּה אֶת עֲרֵלִים יִשְׁכָּבוּ וְאֶת יֹרְדֵי בוֹר. בְּרֹאשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (אסתר ט, כה): יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ. חִבֵּל, אֵלּוּ בָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ט, כה): וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ, וְאֵין חִבֵּל אֶלָּא בָנָיו, כְּמָה דְתֵימָא (קהלת ה, ה): לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךְ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, מַעֲשֵׂה יָדָיו שֶׁל אָדָם אֵלּוּ בָנָיו. חִבֵּל, חֶבֶל כְּתִיב, זֶה הָיָה הָמָן שֶׁנֶּחְנַק בְּחֶבֶל, וּמִנַּיִן שֶׁהָיָה מָמוֹנוֹ לְמָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ח, ב): וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. (משלי כג, לה): הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹי לָהֶם לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים שֶׁאֵין לוֹמְדִים מוּסָר, בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָרִאשׁוֹנִים לֹא לָמְדוּ אַחֲרוֹנִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹמְרִים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אַף עַל פִּי שֶׁהִכָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פַּרְעֹה וּמִצְרַיִם עַל אוֹדוֹת יִשְׂרָאֵל, עַל פִּי כֵן לֹא לָקַחְתִּי מוּסָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: בַל חָלִיתִי, (משלי כג, לה): הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, אַף עַל פִּי שֶׁפָּרַע מִסִּיסְרָא שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שופטים ה, כו): וְהָלְמָה סִיסְרָא, לֹא נָתַתִּי לְדַעְתִּי בּוֹ לָקַחַת מוּסָר מִמֶּנּוּ. (משלי כג, לה): מָתַי אָקִיץ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיִיתִי מַמְתִּין מָתַי תַּעֲבֹר הַמַּכָּה וְאוֹסִיף לְבַקֵּשׁ רָעָתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כג, לה): אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנּוּ עוֹד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כז, כב): אִם תִּכְתּוֹשׁ אֶת הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ וגו'. דָּבָר אַחֵר, (משלי כג, כו): תְּנָה בְנִי לִבְּךָ לִי וגו', מָה רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁאֹל מִיִּשְׂרָאֵל הַלֵּב וְהָעֵינַיִם שֶׁיִּהְיוּ אַחֲרָיו, לְפִי שֶׁהָעֲבֵרָה תְּלוּיָה בָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו', עֵינָא וְלִבָּא תְּרֵי סַרְסוּרֵי דַּחֲטָאָה אִינוּן. (משלי כג, כז): כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה זוֹנָה, כְּשֵׁם שֶׁאָמַר משֶׁה (במדבר טו, לט): אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם, לוֹמַר שֶׁהַזְּנוּת תְּלוּיָה בָּהֶם, הָעֵינַיִם רוֹאוֹת אֶת הַזּוֹנָה, וְהַלֵּב מְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ. כָּךְ אָמַר רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה: כִּי שׁוּחָה עֲמֻקָּה, לָמָּה קְרָאָהּ שׁוּחָה, עַל שֵׁם (משלי ב, יח): כִּי שָׁחָה אֶל מָוֶת בֵּיתָהּ, עֲמֻקָּה, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ט, יח): בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ. זוֹנָה, זוֹ אֵשֶׁת אִישׁ. וּבְאֵר צָרָה, שֶׁהִיא מוֹרִידָה לַנּוֹאֵף לַגֵּיהִנֹּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ה, ה): שְׁאוֹל צְעָדֶיהָ יִתְמֹכוּ. וּשְׁאוֹל נִקְרָא בּוֹר, דִּכְתִיב (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר, מַהוּ שֶׁאָמַר צָרָה זֶה גֵּיהִנֹּם, שֶׁהִיא רְחָבָה מִלְּמַטָּה וּפִיהָ צַר מִלְמַעְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, טז): וְאַף הֲסִיתְךָ מִפִּי צָר רַחַב לֹא מוּצָק תַּחְתֶּיהָ. נָכְרִיָה, שֶׁהִיא נָכְרִיָה לְךָ, שֶׁהִיא אֵשֶׁת אִישׁ. אַף הִיא, שֶׁמְּבִיאָה אֶת הָאַף עַל הָאָדָם, שֶׁכֵּן כְּתִיב (שמות כ, יג): לֹא תִנְאָף, לֹא תֶהֱנֶה הָאַף מִמֶּךָּ. דָּבָר אַחֵר, לֹא תִנְאָף, אַל תִּתֵּן אַף בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ. כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַאֲרִיךְ לַמְּנָאֲפִים לְהִפָּרַע מֵהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג, ה): וְהָיִיתִי עֵד מְמַהֵר בַּמְכַשְּׁפִים וּבַמְנָאֲפִים. וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף, שֶׁהִיא מְפַתָּה אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים וְעוֹשָׂה אוֹתָן בּוֹגְדִים וּמוֹסֶפֶת רְשָׁעִים בְּיִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ט, יג יח): אֵשֶׁת כְּסִילוּת הֹמִיָּה, וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ וגו' לִקְרֹא לְעֹבְרֵי דָרֶךְ הַמְיַשְּׁרִים אֹרְחוֹתָם, מִי פֶּתִי יָסֻר הֵנָּה וַחֲסַר לֵב וְאָמְרָה לוֹ, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וגו' וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם וגו', הֱוֵי: וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף. לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי, כְּנֶגֶד הַנּוֹאֵף אוֹמֵר: לְמִי אוֹי, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כב): לַצְבּוֹת בֶּטֶן. לְמִי אֲבוֹי, זֶה אָב אוֹי, כְּמָה דְתֵימָא (במדבר ה, כב): וְלַנְפִּל יָרֵךְ, לְפִי שֶׁהַיָּרֵךְ הוּא עוֹשֶׂה הָעֲבֵרָה, לְכָךְ נִקְרָא אֲבוֹי, אָב אוֹי. לְמִי מִדְיָנִים, כָּל אֵלּוּ לְמִי, הָאוֹי וְהָאֲבוֹי לַנּוֹאֵף, הַמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ, הֱוֵי: לְמִי מִדְיָנִים, לְפִי שֶׁהַמְּדָנִים שֶׁלּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, זֶה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ שֶׁהֵם אַחִים זֶה לָזֶה. (משלי כג, כט): לְמִי שִׂיחַ, וְעוֹד לְמִי הֵם בָּאוֹת הַקְּלָלוֹת שֶׁאָמַרְנוּ, הָאוֹי וְהָאֲבוֹי, הֱוֵי: לְמִי שִׂיחַ לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, זוֹ הַזּוֹנָה, שֶׁהָיְתָה נִפְצַעַת פִּצְעֵי אַהֲבָה חִנָּם בְּלִי שׁוּם פֶּצַע מִבַּעֲלָהּ שׂוֹחֶקֶת עִם אַחֵר. (משלי כג, כט): לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, זוֹ הַזּוֹנָה שֶׁמַּשְׁקָת אֶת הַנּוֹאֵף יַיִן, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית מט, יב): חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן. דָּבָר אַחֵר, לְמִי שִׂיחַ, זוֹ שְׁבוּעַת הָאָלָה, כְּמָה דִכְתִיב (במדבר ה, כא): וְאָמַר הַכֹּהֵן לָאִשָּׁה יִתֵּן ה' וגו'. לְמִי פְּצָעִים חִנָּם, עַל עֲסָקֶיהָ נִפְצַעַת חִנָּם, שֶׁהַכֹּהֵן פּוֹרֵעַ אֶת רֹאשָׁהּ וְאוֹחֵז בִּבְגָדֶיהָ, אִם נִקְרָעוּ, נִקְרָעוּ. אִם נִפְרָמוּ, נִפְרָמוּ. לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם, זוֹ שְׁתִיַּת הַמַּיִם, שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁהָיְתָה שׁוֹתָה, עֵינֶיהָ בּוֹלְטוֹת. כָּל אֵלּוּ לְמִי, לַמְּאַחֲרִים עַל הַיָּיִן. מִכָּאן שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ. מִן דְּשָׁמַע הָן אִית לֵיהּ חֲמַר טָבָא רָדֵיף בַּתְרֵיהּ. אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם, הִזְהִירָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ עַל הַיַּיִן שֶׁלֹא יִשְׁתַּכֵּר אָדָם, לָמָּה כִּי יִתְאַדָּם, שֶׁאַחֲרִיתוֹ דַּם, שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה שֶׁיִּתְחַיֵּב עָלֶיהָ מִיתָה. דָּבָר אַחֵר, כִּי יִתְאַדָּם, כִּי יִתְאַוֶּה לְדַם נִדָּה וּלְדַם זָבָה. כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ, בַּכִּיס כְּתִיב, עַל יְדֵי הַכּוֹס יִתֵּן עֵינוֹ בַּכִּיס, לָשׁוֹן נָקִי דִּבְרָה תּוֹרָה, לוֹמַר שֶׁיָּבוֹא עַל הָעֶרְוָה. יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף אִשְׁתּוֹ אוֹמֶרֶת לוֹ כְּשׁוֹשַׁנָּה אֲדֻמָּה רָאִיתִי וְאֵינוֹ פּוֹרֵשׁ. אָמַר רַבִּי אַסֵּי אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא סוֹף שֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַטָּהוֹר וּמְטַהֵר אֶת הַטָּמֵא. דָּבָר אַחֵר, יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים, סוֹף שֶׁהוּא מַתִּיר אֶת הָעֲבֵרוֹת וְעוֹשֶׂה אוֹתָן הֶפְקֵר כְּמִישׁוֹר, מֵסִיחַ עִם אִשָּׁה בַּשּׁוּק, מְנַבֵּל פִּיו דְּבָרִים רָעִים בְּשִׁכְרוּת וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ. אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ, מָה הַנָּחָשׁ עַל יְדֵי שֶׁהֵסִית לְחַוָּה לִשְׁתּוֹת יַיִן נִתְקַלְּלָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, כָּךְ נֹחַ עַל יְדֵי יַיִן נִתְקַלֵּל בְּנוֹ, שְׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, כד כה): וַיִּקֶּץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וגו' אָרוּר כְּנַעַן, זֶה הָיָה חָם שֶׁהָיָה בְּנוֹ שְׁלִישִׁי, וְהוּא נִקְרָא (בראשית ט, יח): אֲבִי כְנָעַן. וְכֵן הָיוּ מְאָרְרִים, וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ, מַה צִּפְעוֹן זֶה מַפְרִישׁ בֵּין מֵתִים לַחַיִּים, כָּךְ מַפְרִישׁ הַיַּיִן אֶת הָאָדָם מִדַּרְכֵי חַיִּים לְדַרְכֵי הַמָּוֶת, לְפִי שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לוֹ לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים פא, י): לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר. דָּבָר אַחֵר, שֶׁהוּא בָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כְּמָה דְתֵימָא (משלי ה, כ): לָמָּה תִּשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה. דָּבָר אַחֵר, שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַמִּצְוֹת זָרוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים קיט, כא): גָּעַרְתָּ זֵדִים אֲרוּרִים הַשֹּׁגִים וגו', וְאֵין זֵדִים אֶלָּא הַטּוֹעִים בַּעֲבוּר הַיַּיִן, כְּמָה דְתֵימָא (משלי כא, כד): זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן, זֶה שִׁכּוֹר שֶׁנִּקְרָא יָהִיר וְלֵץ, יָהִיר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק כ, ה): וְאַף כִּי הַיַּיִן בֹּגֵד גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה, לֵץ מִנַּיִן, דִּכְתִיב (משלי כ, א): לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם. וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת, שֶׁהוּא הוֹפֵךְ פָּנָיו מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִן הַמִּצְוֹת, כְּמָה דְתֵימָא (דברים לב, כ): כִּי דוֹר תַּהְפֻּכוֹת וגו'. וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם, זֶה נֹחַ שֶׁשָּׁכַב בַּתֵּבָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּתוֹךְ מֵי הַמַּבּוּל, וְעַל שֶׁשָּׁתָה וְנִשְׁתַּכֵּר אֵרַע בּוֹ פְּסוּל שֶׁנִּסְתָּרֵס. וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל, זֶהוּ אָדָם הַקַּדְמוֹנִי שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ לְכָל בְּנֵי אָדָם, שֶׁעַל יְדֵי הַיַּיִן נִקְנְסָה עָלָיו מִיתָה וְגָרַם לְהָבִיא חֶבְלֵי מָוֶת לָעוֹלָם. הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי, אוֹי לוֹ לַנּוֹאֵף שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד דַּעַת מִמַּה שֶּׁעָבְרוּ עָלָיו, הוּא רָאָה מָה אֵרַע לַסּוֹטָה עַל יְדֵי הַיַּיִן וְלֹא לָמַד דָּעַת, הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי, רָאָה בַּתּוֹרָה מָה אֵרַע לַנּוֹאֵף עַל יְדֵי הַיַּיִן וְלֹא יָדַע לְהָבִין, אֶלָּא אָמַר: מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְּשֶׁנוּ עוֹד, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פְּנַאי לְהִתְעַסֵּק בִּזְנוּת יִרְדֹּף אַחֲרֶיהָ, הָא לָמַדְנוּ שֶׁהַיַּיִן גּוֹרֵם לִזְנוּת, וּלְכָךְ כָּתַב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתּוֹרָה פָּרָשַׁת נָזִיר אַחַר פָּרָשַׁת סוֹטָה, שֶׁלֹא יַעֲשֶׂה אָדָם כְּמַעֲשֵׂה נוֹאֵף וְנוֹאָפֶת שֶׁשָּׁתוּ יַיִן וְנִתְקַלְקְלוּ, אֶלָּא הַיָּרֵא מִן הַחֵטְא יַזִּיר אֶת עַצְמוֹ מִן הַיַּיִן, לְכָךְ נֶאֱמַר: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תנחומא
לְפִי שֶׁבִּטְּלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). לְפִיכָךְ אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָּׂרְפָה בֵּיתִי שֶׁהֶעָשָׁן הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן (ישעיה ו, ד), לְפִיכָךְ לְעוֹלָם תַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (ישעיה סו, ו). אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו), אֵין אַתֶּם זְכוּרִים מָה עֲשִׂיתֶם בַּהֵיכָל. קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו. (ישעיה סו, ו) וְאֵימָתַי יִהְיֶה הַגְּמוּל הַזֶּה? לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְישַׁעֲכֶם (ישעיה לה, ד).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תנחומא בובר
ר' אלעזר בן פדת אומר כשם שהביא הקב"ה על המצרים עתיד להביא על אומה זו, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כג ה), אמר ר' אלעזר כל צר האמור במקרא (מלא) [חסר], על אומה הרשעה הזו מדבר, מה מצרים לקו בדם, אף אומה הרשעה הזו. ונהפכו נחליה לזפת וגו' (שם לד ט), אמר ר' תנחומא זו תכרוש ותוצינוש, שהן נתונין על שפת רומי, וכתיב ולילה ויומם לא תכבה (שם שם י), ולמה שבטלו ישראל מן התורה שהיו יגיעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעלם, אלא לעולם יעלה עשנה (שם), לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו, והם אומרים קול שאול מעיר (ישעיה סו ו), אמר להם הקב"ה אלא קול מהיכל (שם), ואומר (זכור) [זכרו] מה עשיתם בהיכל, קל ה' משלם גמול לאויביו (שם), לעולם הבא שהוא פודה את ישראל, שנאמר גמול ה' אלהים הוא יבא ויושיעכם (שם לה ד).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא רבתי
ויהי בחצי הלילה [וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו'] (שמות י"ב כ"ט). ר' תנחום דיפו בשם ר' (עניא) [מנא] דקיסרין פתח ואחשבה לדעת זאת עמל היא בעיני (תהלים ע"ג ט"ו) אמר דוד אין בריה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקב"ה אבל אני עמל היא בעיני ולפי שאין ברייה יכולה לעמוד על חצי הלילה אלא הקדוש ברוך הוא לפיכך ויהי בחצי הלילה [וה' הכה וגו'] ר' אחא (פתח) [פתר] אני [ה'] הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (ישעיה מ"ב ח') אני [ה'] הוא שמי אמר רבי אחא אמר הקב"ה אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי הוא שמי שהתניתי ביני ובין מלאכי השרת וכבודי לאחר לא אתן ר' נחמן בשם ר' אבון אלו השדים ר' מנחמן בשם רבי מנא אמר אין כל בריה בעולם יכולה להבחין בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור אלא הקדוש ברוך הוא אבל אני עמל היא בעיני ולפיכך ויהי בחצי הלילה [וה' הכה כל בכור]: כתיב מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם (ישעיה מ"ד כ"ו) רבי ברכיה בשם ר' לוי מי שהוא מקיים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים אין אנו יודעים (שמו) [שהוא] אומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה אלא מלאך אחד נגלה על אבינו יעקב ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל וגו' (בראשית ל"ב כ"ט) נגלה הקב"ה לקיים את גזירתו של אותו מלאך ויאמר לו אלקים שמך וגו' (שם ל"ה י') ירושלים שכל הנביאים מתנבאים (עליו) [עליה] שניבנית על אחת כמה וכמה יש אומרים מקים דבר עבדו זה משה לא כן עבדי משה (במדבר י"ב ז') ועצת מלאכיו ישלים זה משה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים (שם כ' ט"ז) אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה (שמות י"ב י"ב) הלך משה ואמר לישראל כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים (שם י"א ד') אמר הקב"ה כבר הבטחתי למשה ואמרתי לו בכל ביתי נאמן הוא (במדבר שם) יהא משה עבדי כזבן אלא מה אמר משה כחצות הלילה אף אני פועל בחצי הלילה: חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (תהלים קי"ט ס"ב) רבי פנחס בשם רבי אליעזר בר' מנחם מה היה דוד עושה היה נוטל כנור ונבל ונותנם מראשותיו ועומד בחצי הלילה ומנגן בהם והיו חבירי ישראל שומעים את קולו ואומרים ומה אם דוד המלך עוסק בתורה אנו על אחת כמה וכמה ונמצאו כל ישראל עוסקים בתורה אמר ר' לוי חלון היתה על מטתו של דוד פתוחה לצפון והיה הכנור תלוי כנגדה והיתה רוח צפונית יוצאת בחצי הלילה ומנשבת בה והיה הכנור מנגן מאיליו הה"ד כנגן (מלכים ב' ג' ט"ו) כמנגן אין כתב כאן אלא כנגן המנגן הכנור היה מנגן מאיליו והיו כל ישראל שומעים אותו והוא שדוד אומר עורי כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר (תהלים נ"ז ט') איתער יקרי מן קדם יקרא דבריי לית יקרי חשוב כלום קדם יקרי דבריי אעירה שחר אנא (נעורר) [מעורר] שחרא ושחרא לא עוררתני והיה יצרו הרע מרגיזו ואמר לו דוד דרכן של מלכים השחר מעוררם ואתה אומר אעירה שחר דרכם של מלכים להיות ישינים עד שלשה שעות ואתה אומר חצות לילה (ומה הוא) [והוא] אומר על משפטי צדקך [ומהו על משפטי צדקך] על משפטים (שהוצאת) [שהבאת] על פרעה ועל צדקה שעשית עם שרה זקינתי הה"ד וינגע ה' את בית פרעה נגעים גדולים על דבר שרה אשת אברם (בראשית י"ב י"ז): ד"א על משפטי צדקך על משפטיך שהבאת על אומות [העולם] (וכל) [ועל] צדקה שעשית עם זקיני ועם זקינתי שאילו (התחיל) [השחיל] לה קללה אחת מלמטה מהיכן הייתי עומד אלא שנתת בלבו (ברוכה) [וברכה] ברוכה לה' בתי (רות ג' י'). ד"א משפטי צדקך על המשפטים שהבאת על המצרים במצרים ועל צדקה שעשית עם אבותינו במצרים שלא היו בידם (מצות) אלא שתי מצות דם פסח ודם מילה הה"ד ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי (יחזקאל ט"ז ו') זה דם פסח ודם מילה: [ויהי בחצי הלילה וגו'] תני ר' שמעון בן יוחי משה לא היה יודע עיתותיו ולא רגעיו ולא זמניו של לילה לפיכך אמר כחצות הלילה (שמות י"א ד') אבל הקדוש ברוך הוא (היה) יודע עיתותיו ורגעיו וזמניו של לילה לפיכך הוא נכנס בו כחוט השערה ומי חלקו ר' בנימן בר יפת בשם ר' יוחנן הלילה נחלק מאליו ורבנן אמרי יוצרו חלקו הכד"א ויהי בחצי הלילה ולהלן את אמר ויחלק עליהם לילה (בראשית י"ד ט"ו) א"ר תנחומא (אביכם) [אמר הקב"ה אביהם] יצא בחצות ואני יוצא עם בניו בחצות ורבנן אומרים אמר הקדוש ברוך הוא (אביכם) [אביהם] יצא עמי מאמש ועד חצות ואני יוצא עם בניו מחצות ועד הבוקר א"ר יצחק אין שרה של מצרים נופל אלא ביום מה טעם דכתב ובתחפנחס חשך היום בשברי שם את מטות מצרים ונשבר בה גאון עוזה וגו' (יחזקאל ל' י"ח) ואמר ביום ההוא יהיו חמש ערים בארץ מצרים מדברות שפת כנען ונשבעות לה' צבאות עיר החרם [וגו'] (ישעיה י"ט י"ח) [עיר ההרס] עיר השמש (נוון) [נוא] אלכסנדרי נוף (מנפוח) [מנפיס] תחפנם חופיינם ועיר ההרס (סרק אני) [סדקאני] ועיר שמש (אילו פילום) [אליופוליס] אמר ר' יוחנן בן זכאי מצינו שהיום והלילה קרויים יום דכתב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד (בראשית א' ה') רבי יהושע בר נחמיה שמע לה מן הדא גם חשך לא יחשיך ממך לילה כיום יאיר כחשיכה כאורה (תהלים קל"ט י"ט) חשיכה שהיא אורה לפני ולילה לתשמישן של בריות הוי (בו) ביום מתו בכוריהם של מצרים: כיצד לקו מכת מיתה מבערב והיו מפרפרים כל הלילה ומתו ביום ומה טעם כולנו מתנו אין כתב כאן אלא כולנו מתים (שמות י"ב ל"ג) מייתין ואזלין הכמא דאת אמר ביום הכותי כל בכור (במדבר ח' י"ז) ולהלן את אמר ביום [וגו'] הקדשתי לי כל בכור (שם ג' י"ג) אמור מעתה ביום שמתו בכוריהם של מצרים בו ביום הקדשתי לי כל בכור: וה' הכה כל בכור בכור לאיש בכור לאשה בכור לזכר בכור לנקבה הא כיצד בא אחד על עשר נשים והיו יולדות עשרה בנים [וכן עשרה אנשים באו על אשה אחת וילדה עשרה בנים] נמצאו כולם בכורים אנשים הגע עצמך שאין שם בכור לא לאיש ולא לאשה לא לזכר ולא לנקבה מה אני מקיים כי אין בית אשר אין שם מת (שמות י"ב ל') אמר רבי אבא בר אחא אפוטרופוס של בית היה מת כמא דאת אומר שמרי הראש כי לא היו בכור וישימהו אביהו לראש (דהי"א כ"ו י): תני רבי נתן ביום שהיה בכורו של אחד מהם מת היה צר אוקינין שלו בתוך ביתו אותו היום היה נידקת ונשחקת וניזרת והייתה קשה עליו כאילו אותו היום קברו א"ר יודן לפי שהיו המצריים קוברים בתוך בתיהם והיו הכלבים נכנסים דרך הכוכים ומשמטים את הבכור מבין הכוכים ומתעתעים בהם והיתה קשה עליהם כאילו אותו היום קברוהו: מבכור פרעה מכאן שפרעה היה בכור נתכנסו כל הבכורים אצל אבותיהם אמרו להם כיון דאמר משה ומת כל בכור בארץ מצרים (שמות י"א ה') כל מה דאמר על הלין עמא אתו עליהון אלא אתון ונפיק אילין עבראי (מבניכון) [מבינינון] ואי לא הלין עמא מייתין אמרו עשרה בנים לאחד ממנו ימותו כחד מנהון ולא תקים על אילין עבראי אמרין כל (כמה) [סמא] דמילתא ניזלו לגבי פרעה דהוא בכור דילמא דאיהו חייס על נפשיה ונפוק אילין עבראי מבינינון הלכו להם אצל פרעה אמרו לו בגין דאמר משה ומת כל וגו' וכל דאמר על הלין עמא אתא עליהן אלא קום ואפיק הלין עבראי (מבינכון) [מבינינון] ואי לא הלין עמא מייתין אמר צאו וקפחו שוקיהם של אילו אנא [אמר] נפשי או (נפשיכון לעבראי) [נפשיהון דעבראי] ואתון אמרין הכדין מיד יצאו הבכורים והרגו באבותיהם ששים רבוא הדא היא דכתב למכה מצרים בבכוריהם (תהלים קל"ו י') למכה בכורים במצרים אין כתב כאן אלא למכה מצרים בבכוריהם הבכורים הרגו ששים רבוא רבי אבון בשם ר' יודה בן פזי אמר בתייה בת פרעה בכורה הייתה (וזכות) [ובזכות] מה ניצולה בתפילתו של משה דכתיב טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בלילה נרה (משלי ל"א י"ח) בליל כתב כד"א ליל שמורים הוא לה' (שמות י"ב מ"ב): עד בכור השפחה (שם י"א ה') רב הונא ור' אחא בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אפילו שפחות המוכנות לרחים והיו אומרות רצונינו בשיעבודינו וישראל בשיעבודן א"ר יודה בן פזי (מבורת) [מסורת] אגדה סרח בת אשר ירדה למצרים (נתנוה) [כדנוה] לרחים: וכל בכור בהמה אם אדם חטא בהמה מה חטאה אלא המצריים משתחוים לטלאים של איהו אומרים יראתינו הביאה עלינו את הפורענות קשה יראתינו שעומדת על עצמה שלא היה בה פורענות: [ויהי בחצי הלילה וגו'] ר' הונא ור' יהושע בר אבין (חתניה) [וחתניה] דר' לוי בשם ר' לוי אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה ממי את למד מאיוב: ומלאך בא אל איוב ויאמר הבקר היו חורשות והאתונות היו רועות על ידיהן (איוב א' י"ד) מאי הבקר היו חורשות והאתונות היו רועות על ידיהם א"ר חמא בר חנינא נעשה לו דוגמא מעין עולם הבא כמה דאת אומר ונגש חורש בקוצר וגו' (עמוס ט' י"ג). [ותפול שבא ותקחם ואת הנערים הכו לפי חרב] (שם שם ט"ו) א"ר אבא בר כהנא יוצאות מכפר קרנים והולכות את כל האובלים כולם וכיון שהגיעו למגדל צבעייא מתו שם: [ואמלטה רק אני לבדי] (שם) אמר ר' אחא רק מיעוט משובר ומלוקה היה א"ר יודן (נמלטה) [ואמלטה] רק אני לבדי להגיד לך אף הוא כיון שהגיד בשורתו מיד הוא מת הדא הוא דכתיב עוד זה מדבר וזה בא (שם שם י"ז): ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים וגו' (שם שם) כיון ששמע איוב כן התחיל מגייס עליהם חיילותיו למלחמה הדא הוא דכתיב אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחיתני ואדום לא אצא פתח (שם ל"א ל"ד) אמר איוב אומה זו בזויה מכל אומות היא ארץ כשדים זה העם לא היה וגו' (ישעיה כ"ג י"ג) ולואי לא היה סבור ליתן אימתו עלי וכיון שאמר לו אש אלקים נפלה מן השמים (איוב א' ט"ז) [אמר] אם מן השמים הוא מה אני יכול לעשות מיד ואדום לא אצא פתח ואחר כך ויקח לו חרס וגו' (שם ב' ח'). אף מחלון וכליון מתחילה מתו סוסיהם וגמליהם וחמוריהם ואח"כ מת הוא וימת אלימלך איש נעמי (רות א' ג') ואחר כך מתו שני בניו וימותו גם שניהם וגו' (שם שם ה') (ואח"כ מתה היא): ואף בנגעים הבאים על אדם כן בתחילה הוא מתחיל בביתו אם חזר בו טעונים (בו) חליצה וחלצו את האבנים (ויקרא י"ד מ') אם לא חזר בו טעונים נתיצה ונתץ את הבית (שם שם מ"ה) ואחר כך הוא מתחיל בבגדיו אם חזר בו טעונים קריעה וקרע אותו מן הבגד או מן העור וגו' (שם י"ג נ"ו) ואם לא חזר בו טעונים שריפה ושרף את (הבית) [הבגד] (שם שם ל"ב) ואח"כ הוא מתחיל בגופו אם חזר בו ובא אשר לו הבית (שם י"ד ל"ה) ואם לאו בדד ישב וגו' (שם י"ג מ"ו): ובמצרים כן בתחילה נגעה מדת הדין בממונם ויך את גפנם ותאינתם (תהלים ק"ה ל"ג) ויסגר לברד בעירם (שם ע"ח מ"ח) ואחר כך ויך כל בכור במצרים (שם שם נ"א) ר' לוי בר זכריה בשם ר' ברכיה בטכסיסי מלכים בא עליהם בתחלה סכר אמת המים שלהם דם ואח"כ הביא עליהם קלנים צפרדעים ואחר כך ירה עליהם חיצים כינים ואח"כ הביא עליהם לגיונות ערוב ואחר כך נתן להם דורמסיות דבר כבד מאד ואח"כ רמה בהם נפט שחין ואחר כך השליך אבני בליסטרא ברד ואח"כ העמיד עליהם כובשים ארבה ואחר כך (חבשו) [חבשן] בפילקיות חושך ואח"כ הוציא הגדול גדול שבהם והרגו מכות בכורות בחצות הלילה ר' לוי חתניה דר' זכריה בשם ר' ברכיה כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כ"ג ה') א"ר אליעזר כל צור מלא בצור המדינה הכתוב מדבר וכל צר חסר במקרא ברומי הרשעה הכתוב מדבר ר' לוי בשם ר' חמא בי רבי חנינא מי שפרע מן הראשונים הוא יפרע מן האחרונים מה מצרים דם אף אדום כן דכתיב ונתתי מופתים בשמים וארץ דם ואש (יואל ג' ג') מה מצרים צפרדע אף אדום כן קול שאון מעיר (ישעיה ס"ו ו') מה מצרים שחין אף אדום המק בשרו וגו' (זכריה י"ד י"ב) מה מצרים ערוב אף אדום וירשוה קאת וגו' (ישעיה ל"ד י"א) מה מצרים כינים אף אדום ונהפכו נחליה לזפת (שם שם ט') מה מצרים דבר [וברד] אף אדום ונשפטתי אתו בדבר ובדם [וגשם שוטף ואבני אלגביש] (יחזקאל ל"ט כ"ב) מה מצרים ארבה אף אדום אמור לצפור כל כנף וגו' (שם ל"ט י"ז) מה מצרים חושך אף אדום חשך ונטה עליו קו תהו (ישעיה ל"ד י"א) מה מצרים נטל הגדול שבהם והרגו אף אדום כן וירד (ראימות) [ראמים עמם] (שם שם ז') רומיים עמם [אמר] ר' אחא בר כהנא חשך ואפילה שמשו במצרים שלשת ימים אבל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה והיכן עתידים לשמש בכרך גדול של רומי ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (שם) ורבנן אמרי אומות העולם שלא קבלו את התורה שניתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים (שם ס' ב') אבל ישראל שקיבלו את התורה שניתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (שם):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש שכל טוב
והאיש. מעתה הכתוב קראו איש על כל דבר, לפי שהיה נוהג עצמו בפרישות ובהצנע, כדרך רבו, עד שאמר עבד אברהם אנכי (פסוק לד), ומכאן ואילך קראו עבד כבתחלה, מכאן שאין אדם נענש בכינוי שם לחבירו, אם הוא הודיע בעצמו הכינוי. משתאה לה. רבותינו פירשו לשון שהות, ולא נראה בחבורי זה להמיר המלה אות באות ולדורשו כעניין הפשט, ורחש לבי להזכיר תיבת משתאה על אופן בהלה ומחשבה שהיה ממצמין ומצמצם שתייתו מחשב ומביט לה ומתבהל, ודומה לו אשתומם (כחדא שעה) [כשעה חדא] (דניאל ד טז), ויסוד התיבה שאה לבד, והתי"ו המתכוונת הרי היא תכשיט, כגון ט' שבתיבת נצטדק, וכן ת' שבתיבת ויתהלך, ודומה לו שאו ערים (ישעיה ו' יא), ושאיה יכת שער (שם כד יב), כולם לשון צמצום וחסרון, ואין להחבירו בלשון שאון, שאין לו מעמד בלא נו"ן, ועוד שאין שאון בלי קול, שנא' קול שאון מעיר (ישעיה סו ו), וכאן כתיב מחריש לדעת מחשבותיה מתוך מעשיה, אם היא מרחמת על הבריות והגונה לבן אדוניו יודע אני שהצליח ה' דרכי, ואם לא לא הצליח דרכי בקפיצת הארץ, ואינו מעשה נס, אלא מרוצה בעלמא היתה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תהילים
הרימה פעמיך למשואות נצח. הרימה הפעמים שאמרת לנו (דברים טז טז) שלש פעמים בשנה הרי הם עשויות משואות. שאגו צורריך בקרב מועדיך. א"ר יהושע בן לוי (ישעיה סו ו) קול שאון מעיר קול מהיכל מקטרג. ומהו מקטרג (שם) קול ה' משלם גמול לאויביו. שמו אותותם אותות. אומרים ביום פלוני אנו כובשים אותם נטלו חצים ועושין בהן אותות היו יורדין בצפון והיה הולך בדרום ואל ארבע רוחות העולם ונופלות בדרום ויודע שנכבשת בידו שנאמר (יחזקאל כא כו) קלקל בחצים. וכל סימן שנתנו הצליחו. הוי שמו אותותם אותות. ואף על פי כן אינן מחזיקים לו טובה ואומרים (דברים לב כז) ידינו רמה ולא ה' פעל כל זאת שאם היו יכולים לחתור את הרקיע ולעלות למעלה היו עושים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספרי במדבר
וביום שמחתכם (ובמועדיכם) אלו שבתות. ר' נתן אומר אלו תמידים. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשיכם כמשמעו. ותקעתם בתצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אחד לצבור ואחד ליחיד. אמרת במה ענין מדבר בשל צבור. ר' שמעון בן עזאי אומר בשל צבור הכתוב מדבר. או אחד צבור ואחד יחיד ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם. מה עולות קדשי קדשים, אף שלמים קדשי קדשים. (אי מה עולות אחד של צבור ואחד של יחיד אף שלמים אחד של צבור ואחד של יחיד, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם) מה (עולות) [שלמים] משל צבור אף (שלמים) [עולות] משל צבור. והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבן שתקעו עליהם יהיו כשרים ושלא תקעו עליהם לא יהיו כשרים. ת"ל והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. אני ה' אלהיכם למה נאמר לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי אבל מלכות לא שמענו, ת"ל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו, זה שופרות ומלכיות. ר"נ אומר א"צ, שהרי כבר נאמר ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות והיו לכם לזכרון זה זכרונות אני ה' אלהיכם זה מלכויות. א"כ מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות. אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש רחמים לפניו כדי שתזכר לך, ובמה בשופר של חירות, שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. אבל איני יודע מי תוקעו, תלמוד לומר וה' אלהים בשופר יתקע. ועדיין אין אנו יודעים מהיכן התקיעה יוצאת, זה שנאמר קול שאון מעיר קול מהיכל ה' קול שלם גמול לאויביו (ישעיהו סו:ו)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תהילים
מה ידידות משכנותיך. מה ידידות הן שבשבילן אתה עושה את הגת הזו שכל מי שפושט ידו בבית המקדש עתיד ליתנו בתוך הגת. וכן הוא אומר (ישעיה סו ו) קול שאון מעיר. ממה שעשו בעירך. קול שאון מהיכל. ממה שעשו בהיכלך. הוי מה ידידות משכנותיך. בית המקדש נקרא ידיד ומי שבנאו נקרא ידיד שנאמר (שמואל-ב יב כה) ויקרא שמו ידידיה. ומי שנבנה בחלקו נקרא ידיד. וכן הוא אומר (דברים לג יב) לבנימין אמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו. וכן דוד אמר (תהלים ס ז) למען יחלצון ידידיך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy