יַסֹּ֣ר יִסְּרַ֣נִּי יָּ֑הּ וְ֝לַמָּ֗וֶת לֹ֣א נְתָנָֽנִי׃
여호와께서 나를 심히 경책하셨어도 죽음에는 붙이지 아니하셨도다
מדרש משלי
(משלי יד לד): "צדקה תרומם גוי" - אמר רבי יוחנן: אלו ישראל. "וחסד לאומים חטאת" - אלו אומות העולם. חסדים - חטאים הן לעכו"ם, שהן מתייהרים ד"א "צדקה תרומם גוי" - אלו ישראל, "וחסד לאומים חטאת" - הנייה היא לאומות העולם בשעה שישראל חוטאים, שהן חוזרין ומשתעבדין בהן. ד"א "וחסד לאומים חטאת" - כשם שחטאת מכפרת על ישראל, כך צדקה מכפרת על אומות העולם בעולם הזה. ד"א "צדקה תרומם גוי" - אמר רבי יוחנן: בוא וראה כמה הוא גדול כוחה של צדקה, שהיא נתונה בימינו של הקב"ה, שנאמר (תהלים מח יא): "צדק מלאה ימינך" גדולה צדקה, שבה נשתבח הקב"ה בשעה שיביא תשועה לישראל, שנאמר (ישעיהו סג א): "אני מדבר בצדקה רב להושיע". גדולה היא הצדקה, שהיא מנחלת כבוד לעושיה, שנאמר: (משלי כא כא): "רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד", רודף צדקה וחסד בעולם הזה ימצא חיים צדקה וכבוד ליום הדין. ומשום דרודף צדקה ימצא צדקה?! אלא הקב"ה ממציא לו מעות, כדי לעשות מהן צדקה לבני אדם הגונין, כדי לקבל מהן שכר. גדולה צדקה, שבה נשתבח אברהם אבינו, שנאמר (בראשית טו ו): "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה", ואומר (בראשית יח יט): "כי ידעתיו... לעשות צדקה...". גדולה צדקה, שנשתבח בה דוד מלך ישראל, שנאמר (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו". גדולה צדקה, שבה נשתבח שלמה המלך, שנאמר (מלכים א י ט): "יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כיסא ישראל, באהבת ה' את ישראל לעולם וישימך למלך לעשות משפט וצדקה". גדולה צדקה, שמגעת עד כיסא הכבוד, שנאמר (תהלים פט טו): "צדק ומשפט מכון כסאך". גדולה צדקה, שבה נשתבחו ישראל, שנאמר (דברים ו כה): "וצדקה תהיה לנו". גדולה צדקה, שבה הקב"ה עתיד להשתבח ליום הדין, שנאמר (ישעיהו ה טז): "ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה". גדולה צדקה, שהיא מלוה לעושיה בשעת פטירתו מן העולם, שנאמר (ישעיהו נח ח): "והלך לפניך צדקך, כבוד ה' יאספך". אמר רבי סימון: פסוק זה לא נאמר אלא על מיתתו של משה, שנאמר (דברים לג כא): "וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". אמר רבי אבהו: בא וראה כמה היא קשה שעת פטירתו של משה מן העולם, שבשעה שאמר לו הקב"ה הגיע זמנך להיפטר מן העולם, התחיל צווח ובוכה לפני הקב"ה, ואומר: 'ריבון כל העולמים! לשווא יגעתי, לשווא רצתי כסוס לפני בניך, ועכשיו סופי ליקבר ואחריתי לעפר?! אלא, אם אתה רוצה, טוב לי שתייסרני בייסורין ואל תמסרני בידי מלאך המוות'. עליו אמר דוד (תהלים קיח יח): "יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני". א"ל הקב"ה 'משה, שבועה היא מלפניי שאין מלכות נוגעת בחברתה טפח ואפילו נימה, עד כאן היית מלך על ישראל, ועכשיו הגיעה שעתו של יהושע שיהא מלך על ישראל'. השיב משה ואמר 'ריבונו של עולם! עד כאן הייתי רב ליהושע, והוא היה לי לתלמיד, עכשיו אני אהיה תלמיד, והוא יהיה לי לרב, ולא אמות'. א"ל הקב"ה 'אם אתה יכול לעשות כן - עשה'. מייד הלך משה לפתחו של יהושע, ועמד על ראשו של יהושע, קומתו כפופה, ושתי ידיו כפותות, ונתעלם מעיניו של יהושע שמשה רבינו עומד עליו. השכימו ישראל לפתחו של משה כמו שהיו רגילים בכל יום ויום, ולא מצאו אותו, אמרו 'משה היכן הוא?' אמרו 'השכים לפתחו של יהושע'. הלכו ומצאו את יהושע שהוא יושב, ומשה רבינו עומד עליו. אמרו לו 'יהושע, מה זאת עשית? משה רבך עומד עליך קומתו כפופה וידיו כפותות!'. ונתפקחו עיניו של יהושע, וראה משה רבינו עומד עליו. באותה שעה נשתטח יהושע לפניו, בכה ואמר 'אבי אבי! רבי רבי! אבי שגידלני מנעוריי, ורבי שלימדני חכמה!'. בני אהרן מימינו, יהושע משמאלו, אמרו לו 'רבינו משה, מה זאת עשית?' אמר להם 'הניחוני, כך אמר לי הקב"ה 'עשה כך ליהושע ואל תמות'. אמר רבי ישמעאל: באותה שעה ביקשו כל ישראל לרגום את יהושע באבנים, אילולי שירד עמוד הענן והפסיק בינו לבין ישראל. אמרו ישראל למשה 'סיים לנו את התורה!' נשתכחו המסורות ממשה, ולא היה יודע מה להשיב, והיה משה נכשל ונופל על פניו ואמר 'ריבונו של עולם! טוב מותי מחיי.' כיוון שראה הקב"ה שהשלים נפשו למות, קשר עליו מספד, שנאמר (תהלים צד טז): "מייקום לי עם מרעים" - מי יקום לישראל בשעת כעסי? ומי יעמוד במלחמת בניי? ומי יבקש עליהם רחמים? "ומי יתיצב לי עם פועלי אוון" - בשעה שישראל חוטאים לפניי? באותה שעה בא מיכאל ונשתטח לפני הקב"ה ואמר 'ריבון העולמים, בחייו שלך הוא, ובמותו שלך הוא!' א"ל 'על משה איני בוכה, אלא על ישראל אני בוכה, שכמה פעמים חטאו ישראל לפניי, ועמד משה בתפילה, והסיר חרון אפי', דכתיב (תהלים קו כג): "ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית". אמרו לו למשה 'הגיע הרגע שאתה נפטר בו מן העולם'. אמר להם לישראל 'מחלו לי על כל צער שציערתי אתכם'. אמרו לו 'רבינו, מחול לך!'. והם אמרו לו 'רבינו, מחול לנו על כל כעס וכעס שכיעסנוך!' אמר להם 'בניי, מחול לכם'. באו ואמרו לו 'הגיע חצי רגע שאתה נפטר מן העולם'. נטל שתי ידיו והניחן על ליבו, והיה בוכה ואומר 'ודאי, שתי ידיי, שקיבלו התורה מן הגבורה, הן נופלות בקבר!'. באו ואמרו לו 'הגיע סוף הרגע שאתה נפטר מן העולם'. באותה שעה צווח צווחה גדולה לפני הקב"ה, ואמר 'ריבון העולמים! אם אתה נוטל ממני נשמתי בעולם הזה, שמא תחזירה לי לעתיד לבוא?' א"ל הקב"ה: כשם שהיית ראש על כולם בעולם הזה, כך אתה עתיד להיות ראש על כולם לעתיד לבוא. וכל כך למה? בשביל שעשה צדקה עם ישראל, שנאמר (דברים לג כא): "ויתא ראשי עם, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל". אמר רבי נחמיה: מה עשה? שלימדן תורה דינין וצדקה: תורה מנין? שנאמר (מלאכי ג כב): "זכרו תורת משה עבדי אשר ציויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים". דינין מנין? דכתיב (דברים ד ה): "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים". צדקה מנין? שנאמר (דברים טז כ): "צדק צדק תרדוף". לפיכך משבח שלמה את ישראל בצדקה, שנאמר "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת", שכל חסד וחסד שהרשעים גמורים עושין, חטאת היא להם.
תנא דבי אליהו רבה
ד"א לחדשיו יבכר למכבדי תורה שמכבדין את התורה בכל יום תמיד כיצד עיר שיש בה עכו"ם ויש בה עשרה בתים של ישראל שמשכימין ומעריבין בבהכ"נ ובביהמ"ד אע"פ שהעכו"ם חונים נגד סביבותיהם אפ"ה הם מכבדים אותם ויראין מהם שנאמר (ישעיהו כ״ה:ג׳-ד׳) על כן יכבדוך עם עז קרית גוים עריצים ייראוך וגו'. ומהו כי מימיו מן המקדש המה יוצאים מפי שמצוה קלה הרי היא כחמורה וחמורה הרי היא כקלה וכן אלו ואלו רפואה הן לישראל בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעוה"ב שנאמר והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה. ובזמן שישראל עוסקין בתורה ועושין צדקה ומשפט הקב"ה משמח בהן ומגיד להן ששמחתו בהן אלף אלפים לטובה כפלים יותר מהם שנאמר (ש"ה ו) אל גנת אגוז ירדתי וגו' מה אגוז זה יש בו ארבעה בתים כך כל חכם וחכם מישראל שיש בו ד"ת לאמיתו יש בו ארבעה דברים חכמה ובינה דיעה והשכל. משלו משל למה"ד למלך שהוא בא לכמה ימים ושנים בתוך ביתו כשהוא בודק את עבדיו אינו בודקן לא על כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות אלא אומר פלוני עבדי הכי קרא ושנה אם אמרו לו שהוא קרא ושנה והעדיף על חביריו שעשה תשובה מיד מודה לו המלך ועוזב את הכל ומשמח עמו לכך נאמר אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמונים אלו מעשים טובים ות"ת שחכמי תורה מצפין להם והכל מאין בא מלפני הקב"ה שידיו פשוטות לעושי תשובה והכל שלו והכל מעשה ידיו ולא הניח הקדוש ברוך הוא דבר שלא גילה לישראל שנאמר (תהילים כ״ה:י״ד) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם ואומר (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה אדני ה' דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים מהו ולא יראה כי יבא חום (ירמיה שם) לומר לך כל העוסק בתורה אינו רואה מדת פורעניות בין בעוה"ז בין לימות בן דוד ובין לעוה"ב ומה הוא דירת מדה בינונית לא חם ולא צונן ואיזהו זה מועד חג הסוכות שנאמר (הושע י״ב:י׳) עוד אשיבך באהלים כימי מועד. ומהו והיה עלהו רענן (ירמיהו י״ז:ח׳) שיצא קורת רוח ממנו בעולם שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום מה נאמר בהן זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וגו' (ירמיהו י״א:ט״ז) לכך נאמר ולא יראה כי יבא חום והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי. משלו משל למה"ד לעשרה בני אדם שבאו במסבה אחת אחד הביא דגים גדולים השני הביא דגים קטנים השלישי הביא מיני מלוחים והרביעי הביא מיני תפלים החמישי הביא כרוב ותרדין שלוקין הששי הביא ביצים והשביעי הביא גבינה השמיני הביא בשר שור התשיעי הביא בשר איל העשירי הביא בשר עופות כל אחד ואחד הביא אכילה אחת על השלחן וכל אחד ואחד נוטל מכל עשר אכילות והולך לביתו בעשר מיני אכילות כך כיון שבאו עשרה בני אדם לבית הכנסת ולבהמ"ד ולומד כל אחד ואחד מהם עם כל חביריו דבר א' או פסוק אחד או הלכה אחת נמצא ביד כל אחד ואחד מהם שהוא נוטל עשר הלכות או עשרה דברים והולך לביתו בעשרה דברים או עשרה פסוקים או עשרה הלכות. לפיכך הייתי אומר לעולם ישב אדם ויעסוק בתורה ובמעשה מרכבה ובכל מדות טובות שבעולם ויניח הכל וילך לבית הכנסת ולבית המדרש ובכל מקום שמחדשין בו תורה שבישיבת בית הכנסת ובישיבת בית המדרש שמחה מתחדש להקב"ה בכל יום תמיד וכן הוא מפורש בקבלה ע"י ישעיהו בן אמוץ אדני אלקים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דברי יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע בלמודים אדני ה' פתח לי אזן וגו' ואדע כי לא אבוש (ישעיהו נ׳:ד׳-ה׳) אלה הדברים דבר ישעיה הנביא על ישיבת בית הכנסת ועל ישיבת בהמ"ד ועל חידושה של תורה בביהמ"ד מהו אומר (איכה ג׳:כ״ג-כ״ד) חדשים לבקרים רבה אמונתך חלקי ה' אמרה נפשי וגו'. וכן כשבאו פושעי ישראל לעקור מלכות בית דוד מן ישראל והשיבו אותו תשובה ומתוך התשובה שהשיבו אותו באתה השכינה למעלה מדוד משיבה ואמרה לו דוד בני עליך נאמר (תהילים ק״י:ד׳) נשבע ה' ולא ינחם וגו' בא וראה כמה גדול כחה של תשובה שהיא ממלכת את בנ"א בעולם וקושרת לבני אדם קשרים (נ"א כתרים) בראשיהם ומרפא את החולי מאליו ומצלת אותו מכל יגון ואנחה וצער וממלט אותו מדינה של גיהנם ובזמן שישראל עושין רצונו של אביהם שבשמים וחוזרין בתשובה שלמה לפניו מה נאמר בהן שובו בנים שובבים וגו' (ירמיהו ג׳:י״ד) אשרי אדם שהוא ירא שמים מתוך שפל רוח ומתוך ענוה מתוך התשובה ומתוך הדין: ד"א קומי רוני בלילה אין רני זו אלא תורה שנאמר (תהילים ל״ב:ז׳) אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה מה כתיב בתריה שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב ושמא תאמר עד אותה שעה לא היתה להן שמחה לצדיקים והלא מצינו שהיה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה ובזמן אנשי כנסת הגדולה ומנין שהיתה להם שמחה בימי דוד ובימי שלמה שנאמר (ד"א א כט) ויזבחו לה' זבחים וגו' פרים אלף אילים אלף כבשים אלף ונסכיהם וזבחים לרוב לכל ישראל ויאכלו וישתו לפני ה' ביום ההוא בשמחה גדולה וגו'. ומנין שהיתה להם שמחה בזמן אנשי כנסת הגדולה שנאמר (נחמיה י״ב:מ״ג) ויזבחו ביום ההוא זבחים גדולים וישמחו כי האלקים שמחם שמחה גדולה וגם האנשים והילדים שמחו ותשמע שמחת ירושלים עד מרחוק. אשריהם הצדיקים שאין שונא שולט בהם ובמעשה ידיהם שכן מצינו במשכן שעשה משה שלא שלט בו שונא ולא נהפך שלחנו על פניו אבל במשכן שעשה שלמה שלט בו שונא ונהפך שלחנו על פניו אבל מקדש האחרון שעתיד הקדוש ב"ה לבנותו בעגלא ובזמן קריב לא יקרע ולא ישלוט בו שונא לעולם והקב"ה יהא דר בו לעולם ולעולמי עולמים. צא ולמד מה בין סייעתו של משה לסייעתו של שלמה בסייעתו של משה מהו אומר (שמות ל״ד:ל״ד) ובבא משה לפני ה' וגו'. ובסייעתו של שלמה מהו אומר (דברי הימים ב ז׳:ג׳) בני ישראל רואים ברדת האש וכבוד ה' על הבית ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו והודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו ואומר (תהילים ל״ב:י״א) שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב ואומר (תהילים קמ״ט:ה׳) יעלזו חסידים בכבוד ירננו וגו'. ואומר (תהילים קי״ח:י״ח) יסור יסרני יה וגו' וכן באהל מועד בחורב מהו אומר (במדבר י״ט:י״ד) זאת התורה אדם כי ימות באהל ואומר (ישעיהו מ״ב:כ״א) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר וגו':
מכילתא דרבי ישמעאל
רבי ישמעאל אומר עבד כנעני אין לו פדיון לעולם ואינו יוצא אלא לרצון, שנאמר והתנחלתם אותם. ולפי דרכנו למדנו, שעבד כנעני כשדה אחוזה לעולם. אבל אם היה רבו רודהו והפיל את שנו וסימא את עינו או אחד מאבריו שהם ראשין וגלויים, הרי זה קונה עצמו ביסורין. והרי דברים קל וחומר, מה אם מידי בשר ודם קונה עצמו ביסורין, קל וחומר מידי שמים. וכן הוא אומר יסור יסרני יה (תהלים קיח).