이사야 סו:16의 Musar

העבודה צורך גבוה שפרישית, רמוז גם כן בפסוק הזה (דה"א כח, ט). אמר ד"ע את אלהי אביך, הכוונה שישתדל כל ימיו בכל דרכיו אשר יפנה לקרב הדע"ת שהוא סוד תפאר"ת ישראל, ולייחדו בה"א אחרונה שבשם הגדול, סוד אלהי דור. זהו סוד ועבדהו, ועבד ה"ו, היינו אותיות ו"ה מהשם תיקן המלך בכבודו, והוא היראה שהוא לפני ולפנים הנמשכת מאהבה הפנימית, שעליה רמוז (דברים י, טו) רק באבותיך חשק ה' לאהבה. והאהבה עניינה היחוד האמיתי, אהב"ה בגי' אח"ד, והוא חשק באהבה. ומבואר בזוהר (עי' תקו"ז תקון ס"ט קד, ב) חש"ק, הוא חל"ם שב"א קמ"ץ. קמ"ץ, סוד החסד, בסוד (ויקרא ה, יב) וקמ"ץ הכהן, שהוא מצד החסד, וחסד לאברהם. ושב"א מצד הגבורה, בסוד (איוב א, טו) ותפול שב"א ותקחם, שב"א בא"ש ה' נשפט (ישעיה סו, טז), והוא מדת יצחק פחד יצחק (בראשית לא, מב). וחולם הנקודה עליון סוד תפארת מדת יעקב, הקו שעולה עד למעלה בסוד (שבת קיח, א) נחלה בלי מצרים. זהו באבותיך חש"ק. ויבחר בזרעם, סוד כנסת ישראל (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו אלהים אדני ממקור ישראל, והמלך בכבודו השם ידו"ד המנוקד בנקודת חש"ק, ומתלבש באדנ"י שנקודתו גם כן חש"ק:

והנה בבחינה זו של תרי"ג שלשתן מקושרים, גם הקב"ה וישראל הקב"ה. בזוהר ובתיקונים איתא בענין שם יהו"ה שעליו נאמר (שמות ג, טו) זה שמי וזה זכרי, שמ"י עם י"ה שס"ה. ו"ה עם זכרי רמ"ח, הרי תרי"ג. וזה לשון הפרדס פ"א משער השמות, ביאר הרשב"י ע"ה בתיקונים בענין (אבות ג, ט) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו וכו', אוף הכי אקדים שב"א דאיהו יראה בשם יהו"ה, לאהבה דאיהו קמ"ץ רחמי, שב"א מסטרא דגבורה כי באש ה' נשפט (ישעיה סו, טז). קמץ מימינא, וקמץ הכהן (ויקרא ה, יב) בגין דמעלין בקודש ולא מורידין. ובגין דא, אקדימו שס"ה לא תעשה דאינון דחילו, לרמ"ח פקודין דאינון רחימו. הדא הוא דכתיב זה שמי לעולם, שמי עם י"ה שס"ה, זכרי עם ו"ה רמ"ח, עד כאן. ופירושו כי הדין בכל מקום מושפע ומקבל מן הרחמים, כי הנקיבה דין, והזכר רחמים, כמבואר בשער ממטה למעלה, ומפני זה צריך להקדים יראה לא תעשה למצות עשה, שנאמר (תהלים לד, טו) סור מרע ועשה טוב, כי שס"ה לא תעשה מצד הנקיבה, ורמ"ח מצד הזכר. וזהו שאמרה התורה זה שמי לעלם כו', ושם מדבר בשם המיוחד, ושמי עם י"ה שהן אותיות הזכר עולה שס"ה. והנה שמי הוא בנקיבה, ולהזכיר מדת יום בלילה צריך לערב עם י"ה. וזכרי שהוא הזכר עם ו"ה שהם אותיות הנקיבה עולה רמ"ח. ואנו מייחדים זכרי עם ו"ה להזכיר מדת לילה ביום. ושם בן ד' מתחלק אל שני חלקים, י"ה ו"ה, זה זכר וזה נקיבה, וכן פירש הרשב"י ע"ה בתקונים (תקון נא) זה לשונו, כלא אתברי ואתתקן בשמא דידוד דאינון את השמים ורזא דמלה י"ה בשמים הדא הוא דכתיב (תהלים צו, יא) ישמחו השמים, ו"ה בארץ ותגל הארץ, עד כאן. פירוש השמים הם תפארת הנקרא שמים, ומלכות הנקרא את, עכ"ל הפרדס: