וַיְבִיאֵ֜נִי דֶּֽרֶךְ־שַׁ֣עַר הַצָּפוֹן֮ אֶל־פְּנֵ֣י הַבַּיִת֒ וָאֵ֕רֶא וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד־יְהוָ֖ה אֶת־בֵּ֣ית יְהוָ֑ה וָאֶפֹּ֖ל אֶל־פָּנָֽי׃
그가 또 나를 데리고 북문을 통하여 전 앞에 이르시기로 내가 보니 여호와의 영광이 여호와의 전에 가득한지라 내가 얼굴을 땅에 대고 엎드린대
שני לוחות הברית
והנה לפי המובן כדברי המגיד, כוונתו היא שכל מה שנאמר בענין יחוד השם וזיווג תפארת ומלכות והרבה עניינים כאלה הכל הוא בבחינת הארתם בנרתק שלהם ויחודם הנזכר, וכדוגמא שכתב הפרדס בשער מהות וההנהגה פט"ו יחזקאל כשאמר (יחזקאל מד, ד) ואפול על פני, הגיע עד לכתר. אבל מעולם לא הוא ולא שום נביא בעולם שהשיג באצילות עצמו. יחזקאל השיג בציורן בחותמים דשעוה והשיג זה ביצירה, כך כתב בשער אבי"ע פ"ו. וזה לשונו בשער היכלות פ"ב, ועתה ראוי לדעת שאין מקום יניקת הנביאים בספירות ממש, כי אין הספירה דבר נגלה בשום אופן בעולם, ואפי' למשה רבינו ע"ה. אמנם החלוק שבין משה רבינו ע"ה לשאר נביאים הוא, משה רבינו ע"ה היה מתנבא בתוך היכל הרצון שהוא ההיכל הששי. ושאר הנביאים מהיכל נוגה שהוא היכל ג'. ודניאל וחביריו המדברים ברוח הקודש במראה וחלום הם מביטים בהיכל זה השני שאנו בו, ועוד בזולת זה. כי כשמשה רבינו ע"ה היה מתנבא מהיכל הרצון ע"י חיבור התפארת והמלכות המתגלים בההיכל ההוא, והיתה נבואתו מאספקלריא המצוחצחת כי לא היה צריך אמצעי בינו ובין ההיכל להביט עניני הנבואות, ולפיכך היה במראה ולא בחידות (במדבר יב, ח), אבל שאר הנביאים מיחוד הספירות האלה בהיכל ג', והמדברים ברוח הקודש היה מיחוד הספירה האלה ברביעי והענין כו' ע"ש: