כִּֽי־בִימֵ֥י דָוִ֛יד וְאָסָ֖ף מִקֶּ֑דֶם ראש [רָאשֵׁי֙] הַמְשֹׁ֣רְרִ֔ים וְשִׁיר־תְּהִלָּ֥ה וְהֹד֖וֹת לֵֽאלֹהִֽים׃
옛적 다윗과 아삽의 때에는 노래하는 자의 두목이 있어서 하나님께 찬송하는 노래와 감사하는 노래를 하였음이며
ביאור יש"ר
מקדם, אילו פירושו ממזרח קשה על כל פנים, כי לוט לא הלך לא ממזרח העולם למערבו, ולא ממזרח א"י למערבו, ולא ממזרח של מקום אברם למערבו, כמו שהוכחנו למעלה (פסוק ט'), לכן תרגם אונקלוס ונטל לוט בקדמיתא, והוא העיקר, כי אחת מהוראות מלת קדם על קדימת הזמן, כמו חדש ימינו כקדם (איכה ה'), וכן בימי דויד ואסף מקדם (נחמיה י"ב מ"ו), אף כאן פירושו טרם החצ אברם לנסוע, נפרד לוט ממנו בראשונה, והניח ברשות אברם לשבת על מקומו הראשון או ללכת אל מקום אחר, וכונת הכתוב להודיענו שלוט היה הראשון שנתעורר להתפרד מאברם, ולא היה צר לו לעזוב חברת הצדיק: