וְלֹ֣א נֶעְדַּר־לָ֠הֶם מִן־הַקָּטֹ֨ן וְעַד־הַגָּד֜וֹל וְעַד־בָּנִ֤ים וּבָנוֹת֙ וּמִשָּׁלָ֔ל וְעַ֛ד כָּל־אֲשֶׁ֥ר לָקְח֖וּ לָהֶ֑ם הַכֹּ֖ל הֵשִׁ֥יב דָּוִֽד׃
그들의 탈취하였던 것 곧 무리의 자녀들이나 빼앗겼던 것의 대소를 물론하고 아무 것도 잃은 것이 없이 다윗이 도로 찾아왔고
ביאור הרד"ל
(כד) ולא נעדר לו עד א' שנא' וישב כו'. אם נפרש האי ולא נעדר לו עד א' על אברהם ששב בשלום ולא נפקד ממחנהו איש, לא יתיישב הראי' שמביא מקרא דוישב את כל הרכוש[ו]אם לא שנדחוק לפרש דדרש סיפי' דואת העם (שנמשך ג"כ על וישב את כל) דהיינו העם שהלכו עם אברהם, שגם הם שבו כלם בשלום (וידרש עליהם וישב כמו וישב בקמ"ץ היו"ד והשי"ן): (גם לפמש"ל שלא הלך עמו למלחמה כ"א אליעזר אין שייך כ"כ לומר לא נעדר עד אחד), אלא נראה נכון יותר לפרש ולא נעדר עד אח דמהרכוש של סדום ולוט שלא השיבו אברהם, וכי"ב מצינו במקרא בדוד בצקלג שכתי' [שמואל א ל] ויצל דוד וגו' ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו להם הכל השיב דוד (ולשון לו דנקט כאן אע"פ שלא של אברהם היתה הרכוש תחלה שיהי' שייך לומר לא נעדר לו (כמ"ש שם לא נעדר להם, ששם אצלם הוא שלקחו תחלה), י"ל דלישנא דקרא דהתם נקט, או יהי' פי' לא נעדר לו לאברהם דבר מהרכוש שלא היה יכול להצילו):