וּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּֽינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶת־הָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹ׃
아들 둘이 있더니 저희가 들에서 싸우나 말려 줄 사람이 아무도 없으므로 저가 이를 쳐 죽인지라
תורה תמימה
ועמדו שני האנשים. ת"ר, נאמר כאן שני ונאמר להלן (פ' י"ד) על פי שני עדים, מה שני שנאמר להלן בעדים איירי אף שני שנאמר כאן בעדים איירי נולכאורה אי משום דמיון המלות לבד קשה הלא מצינו מלת שני גם בבעלי דינין, שני אנשים נצים, עד האלהים יבא דבר שניהם, שני אנשים היו בעיר אחת (שמואל ב י״ד:ו׳) וכדומה, וגם מה טעם ללמוד משווי המלות. אבל באמת נראה הכונה דכיון דפסוק הקודם דכתיב בו שני בודאי בעדים איירי כדכתיב שם עפ"י שני עדים ועליו סמוך וסובב הפ' הזה ועמדו שני האנשים א"כ בודאי גם הוא מוסב על העדים, ואעפ"י דבהכרח גם בבע"ד איירי כדכתיב אשר להם הריב, אך משנוי הלשונות ש"מ תרתי, דקאי גם על בע"ד גם על עדים, ודריש אשר להם הריב כמו ואשר להם הריב, כלומר ועמדו העדים וגם אלה אשר להם הריב, ודו"ק. .
(שבועות ל' א')
(שבועות ל' א')
מחוקקי יהודה; קרני אור
[כד] כל נצים, וינצו בנפעל היא קטטה שיש בה הכאה וחבלה כגון זה, וכן "וכי ינצו אנשים" (למטה כא כב), כי ינצו (דברים כה יא) להציל את אישה מיד מכהו, וינצו שניהם בשדה, ויכו האחד את אחד (ש"ב יד ו) וינצו במחנה (ויקרא כד י) והיה שם חבלה (רוו"ה).