וּכְנ֣וֹחַ לָהֶ֔ם יָשׁ֕וּבוּ לַעֲשׂ֥וֹת רַ֖ע לְפָנֶ֑יךָ וַתַּֽעַזְבֵ֞ם בְּיַ֤ד אֹֽיְבֵיהֶם֙ וַיִּרְדּ֣וּ בָהֶ֔ם וַיָּשׁ֙וּבוּ֙ וַיִּזְעָק֔וּךָ וְאַתָּ֞ה מִשָּׁמַ֧יִם תִּשְׁמַ֛ע וְתַצִּילֵ֥ם כְּֽרַחֲמֶ֖יךָ רַבּ֥וֹת עִתִּֽים׃
저희가 평강을 얻은 후에 다시 주 앞에서 악을 행하므로 주께서 그 대적의 손에 버려 두사 대적에게 제어를 받게 하시다가 저희가 돌이켜서 주께 부르짖으매 주께서 하늘에서 들으시고 여러번 긍휼을 발하사 건져내시고
מחברת מנחם
הן אראלם צעקו חוצה (ישעיהו לג, ז), הוי אריאל אריאל (שם כט, א), וההראל (יחזקאל מג, טו), ומהאריאל (שם), והיתה לי כאריאל (ישעיהו כט, ב), נראים המלים האלה כי לשון אחד וענין אחד להם. שם המזבח 'אריאל', ופתרון הן אראלם צעקו חוצה עת אשר נהרס המזבח הנקרא אראל, צעקו ובכו אותו קוננו מקדשם ובכו אראלם וספדו מזבחם. אמר יאמר הטוען לא יתכן בלשון עברית צעקו אראלם ובכו אראלם, כי אם צעקו על אראלם ובכו על אראלם, יש להשיב ולומר יתכן כה וכה. אלה ענינים הנוטים אל הפתרון: ויבך אתו אביו (בראשית לז, לה), ויבכו בני ישראל את משה (דברים לד, ח), ויבכו את אהרן (במדבר כ, כט). ואם יטעון הטוען כי האתים יתקנו [נ"ה יתכנו] את הענין ואיננו באראלם, לספד לשרה ולבכתה (בראשית כג, ב) יוכיח, וגם ויזעקוך (נחמיה ט, כח) יורה, וכמהו הרבה בלשון עברי [נ"אלרוב].
מחברת מנחם
אנשי פתרון אמרו, כי מלה זאת נחלקת לשנים אֵרָאֶה לָם, אמנם ידעתי כי יש מלים בלשון עברית אשר יחצו לשנים, אך לא אראלם, כי אראלם אינו ממנינם [נ"א ממינם], כי בחזקתו עומד וענינו נכון. ואלה קצות המלים הנחלקים לשנים: כי ארץ הנגב נתתני (יהושע טו, יט), ראוי להיות 'נתת לי'. וכמהו בני יצאוני ואינם (ירמיהו י, כ), ראוי לאמר 'יצאו ממני'. וכמוהו אחוך שמע לי (איוב טו, יז), ראוי לומר אחוה לך. וכמוהו ויזעקוך (נחמיה ט, כח), ראוי לומר 'ויזעקו אליך'. ולא יכלו דברו לשלום (בראשית לז, ד), ראוי לומר 'דבר לו'. בשלם הבשר (מ"א יח, כא), בשל להם הבשר, מספר צערי אגידנו (איוב לא, לז), אגיד לו. פזר עצמות חנך (תהלים נג, ז), חנה לך. יבאני רחמיך ואחיה (שם קיט, עז), יבואון אלי, וכהנה הרבה בתורה.