וּלְשִׁפְחָֽתְךָ֙ שְׁנֵ֣י בָנִ֔ים וַיִּנָּצ֤וּ שְׁנֵיהֶם֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל בֵּֽינֵיהֶ֑ם וַיַּכּ֧וֹ הָאֶחָ֛ד אֶת־הָאֶחָ֖ד וַיָּ֥מֶת אֹתֽוֹ׃
아들 둘이 있더니 저희가 들에서 싸우나 말려 줄 사람이 아무도 없으므로 저가 이를 쳐 죽인지라
מחברת מנחם
מוצב. והוא"ו המוצב אשר לא מפעלו מפעל ואם נעדר מן המכתב לא נחסר הענין, ואלה קצותם: ויכו האחד את האחר (ש"ב יד, ו), ואם נכתב 'ויך האחד את אחד' לא נגרע הענין. וכמהו וישנו את טעמו בעיניהם (ש"א כא, יד), ואם נכתב 'וישנה' נתקן הענין היטב. וכמהו חלמיש למעינו מים (תהלים קיד, ח), היה ראוי להכתב 'למעין מים'. וכמהו, ואם יתקפו האחר (קהלת ד, יב), היה ראוי להכתב 'ואם יתקוף'. וכמהו, לאכל כל חיתו ביער (ישעיהו נו, מ), כל חיתו שדי (שם), וחיתו ארץ (בראשית א, כד). וכמהו, כי הזהרתו צדיק (יחזקאל ג, כא). וכמהו, וישתחו אפים (בראשית יט, א), וכמהו הרבה בתורה, וזה משפט הו"ו:
מחברת מנחם
השלישי, כי ינצו אנשים יחדו (דברים כה, יא), וינצו במחנה (ויקרא כד, י), וינצו שניהם בשדה (ש"ב יד, ו), אהב מצה (משלי יז, יט), אנשי מצתיך (ישעיהו מא, יב), שני אנשים עברים נצים (שמות ב, יג), אשר הצו על משה (במדבר כו, ט), בהצתם על יי' (שם), בהצותו את ארם נהרים (תהלים ס, ב), הן לריב ומצה תצומו (ישעיהו נח, ד), ענין מריבה הם.