Allusion do Wyjścia 25:2

במד"ר ויקחו לי תרומה הה"ד כי לקח טוב וגו' יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף כו' אבל המקח שנתתי לכם יש בו כסף ויש בו זהב כו' יש בו שדות יש בו כרמים כו' יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעין מהו אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח, כך התורה כו' שנא' כו' כי קרן כו' ויש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה כו' לפרוש הימנה איני יכול כו' אלא בכל מקום כו' בית אחד עשו לי שאדור בתוכה שנא' ועשו לי מקדש, ע"כ, ונראה דהנה המשכן נקרא משכן העדות שהוא משכן להתורה שנקראה עדות, שהיא שטר עדות בין ישראל לאביהן, ומובן שיש בהם התדמות בצד מה, וע"כ כשבא המדרש לפתוח בענין המשכן דיבר מקודם בענין התורה ומהותה, וזהו "יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב ואין בו כסף" כי זהב הוא יראה וכסף הוא אהבה כנודע, וא"כ הם ענינים מתחלפים, וע"כ יש לך אדם לוקח מקח יש בו זהב אין בו כסף כו' וכן יש אדם לוקח שדות וכו', כי שדות הם לתבואה וכרמים ליין, ושדות מרמזות לחכמה כענין אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן, ויין לבינה, כנודע, הכלל כי בעניני העולם הוא ענינים מתחלפים, אבל בתורה שיש בה כסף וזהב שדות וכרמים מורה שהיא למעלה מכל הפרטים וכל הפרטים מסתעפים ממנה, כי הביט בתורה וברא את העולם, וע"כ שהיא למעלה וכוללת כל ההפכים וכל בני חילוף והוסיף עוד המדרש, "יש לך אדם לוקח מקח ובני אדם אינם יודעין מה הוא אבל משכר הסרסור נתוודע מה לקח", כי הנה תורה הנגלית יש בה פנימית, אך מהו הפנימית שבה אי אפשר לידע כי אורייתא וקב"ה כולא חד וכשם דלית מחשבה תפיסה בי' כלל, כך אי אפשר לידע מהו פנימית התורה כי יש פנימית לפנימית ונשמה לנשמה עד השי"ת בעצמו, ועי' בספר התניא דכשאדם לומד תורה הנגלית הרי הוא כמחבק המלך לבוש בלבושיו, אך משכר הסרסור שקרן אור פניו מהוד אור אלקי עד שיראו מגשת אליו מזה נודע שפנימית התורה הוא השי"ת בעצמו אשר מזיו הוד כבודו האיר כל הארץ- והוסיף עוד המדרש יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו, היינו שאלקית שבתורה נצמד עם נפש הישראלי המתעצם בתורה, וע"כ מרב שקידתו ועינוי בתורה נעתקו ממנו התכונות והמדות הרעות שבנפש מצד התולדה, ונהפכו למדות טובות חמודות חיים הם למוצאיהם, באשר אור האלקי משפיע בו תמיד חיים חדשים עד שנעשה ברי' חדשה, וכאלו אינו הוא אותו האיש שהי' בו תכונות הקודמות, וזהו "לפרוש ממנה איני יכול" כי התורה בלתי האלקית שבה היא רק כשאר חכמות שאין בהם חיות שיתלהב בהם הנפש ושיהפך תכונתו לטוב בשביל הידיעה, ורק האלקית שבה היא מחי' החיים, ואם הי' האלקית פורש ממנה היא נשארה בלתי חיות ולא היתה עוד תורת ה' אלא כשאר חכמות בעלמא, וע"כ מברכין נותן התורה שהוא לשון הוה שתמיד שופע חיים חדשים "לומר לך אל תטלה איני יכול שהיא אשתך וגו"' היינו שהיא משלמת את האדם שבלתי התורה לא יקרא אדם שלם כי המדות בטבע פונים לרע, ורק התורה מתקנת את הדעות ומיישרת את כל המעשים, ובכן "קיטון אחד עשו לי שאדור אצליכם", הוא הלב הטהור ומופרש מן התאוות בפועל שיהי' כלי ראוי לקבל את האלקית עד שע"י האלקית שבתורה שימצא קן לה בתוך מורשי לבבו תשתנה הטבע לטוב כנ"ל, ולדוגמא זה הי' המשכן מקום להשראת השכינה:

מאת כל איש אשר ידבנו לבו, יש לדקדק לבבו הו"ל לומר בשני לבבות, ונראה דהנה לשון נדיבות מורה על כל דבר אשר יעשה האדם היפוך טבע חומרו, כי טבע החומר לגרמי' כמ"ש כל עמל אדם לפיהו ונדיב הוא היפוך מזה, ולא בנתינה של כסף לבד אלא אף בכל דבר שאדם עושה נגד טבעו עבור זולתו, וע"כ אמרו ז"ל בת נדיב בתו של א"א שהי' תחלה לגרים ונדבה רוחו לעזוב כל כסופין דהאי עלמא עבור כבוד שמו יתברך, והנה נדבת המשכן כדי שיבוא הש"י לשכון כבוד בתוך עמו ישראל זהו תאוות כל נפש, ואם את כל הין ביתו יתן איש באהבה זו, עוד לא נוכל לומר שנתן מה לזולתו היינו עבור כבוד שמו, כי לעצמו הוא למלאות את תאוותו, ואיננו בגדר נדיבות נתינה אלא בגדר קני' וקיחה שקונה מה שלבו חפץ, אך כל זה הוא בנפש המושכלת אבל הטבעית שנמשכת לכסופין דהאי עלמא אצלה הוא נדיבות שעוזבה את טבעה וכנ"ל שא"א נקרא נדיב, וע"כ כתיב ידבנו לבו הוא נפש הטבעית שאצלה הוא נדיבות, אבל המושכלת לא שייך לומר בה ידבנו, ולפי האמור יש להבין כפל הלשון ויקחו לי תרומה, היינו נפש המושכלת שאצלה הוא בגדר קני' וקיחה, וחזר ואמר מאת כל איש אשר ידבנו לבו, היינו שיהי' כל האיש ולא מקצתו חלק המושכלת לבד והטבעית תהי' מוכרחת אלא שגם היא תנדב ליתן הנדבה ברצון הלב, ואצלה שייך לומר תקחו שאתם מקבלים והיא הנותנת: