Allusion do Rodzaju 18:1

באלוני ממרא פירש"י הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו, ובתנחומא איתא מפורש שענר ואשכול לא הסכימו, וכבר תמהו כל המפורשים, היתכן שיסתפק אאע"ה אם יקיים מצות בוראו, ועוד הלא במד"ר פ' מ"ו אם אין אתה מקבל עליך למול די לעולמי עד כאן, וגם על ענר אשכול יפלא היתכן שייעצוהו להפר מצות בוראו, ובמד"ר פרשת נח קרית ארבע שנימולו בה ד' צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא, וגם בעיקר נסיון המילה יש להבין למה נקרא נסיון אחרי שהתרה בו שאם לא יקבל עליו יחרב העולם כולו, ונראה דהנה במד"ר פ' מ"ו אמר אם חביבה הוא המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון אמר לו הקב"ה לאברהם דייך אני ואתה בעולם, ואינו מובן התשובה, כי ה' הטוב לא ימנע טוב מכל אדם, ונראה דהנה ידועין דברי כ"ק הרבי ר' בער זצ"ל בפסוק זאת עולת חודש בחדשו, כי במלת זאת מרומז שני מיני הנהגות שהקב"ה מנהיג את עולמו הנהגת הטבע מרומז באות ז' הרומז לז' ימי בראשית בריאת עולם הטבע, ואותיות 'א'ת רומז לאותיות התורה שהם מא' עד ת' הוא הנהגה התורית שהוא למעלה מהטבע והוא הנהגה הנסית עכת"ד הצריך לענינו, וכאשר נתבונן בדבר למה שני הנהגות מרומזים בתיבה אחת כי לכאורה שונים המה ומופרדים זה מזה, אך הענין כי אף שהנהגה הטבעית לא דבר ריק הוא, והביט בתורה וברא את העולם א"כ כל סדר העולם הוא סדר התורה, ונאמר וירא ד' את כל אשר עשה והנה טוב מאד, ומפי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמעתי כי לעשות נסים שינוי סדר הטבע הוא כענין עקירת דבר אחד מן התורה באשר הביט בתורה וברא את העולם ואין מותר אלא כדי לקדש שם שמים כמו שאמרו ז"ל מוטב שיעקר דבר אחד מן התורה כדי לקדש שם שמים בפרהסיא גבי מה שעברו בימי דוד על לא תלין נבלתו על העץ בבני שאול המוקעים, מ"מ לולא נמצא בעולם גם הנהגה הנסיית אשר לפעמים נעשה נס שינוי ממנהגי הטבע, הי' הטבע נתגשם ביותר עד לאין מרפא, כמו ששמעתי מכ"ק אדומו"ר זצ"ל הכהן הגדול מאלכסנדר כי הטבע הוא מלשון טובע כמו הטובע בנהר לולא שהחזיק בהחבל שהושיט לו הקברניט אין לו חיים, וע"כ נרמזו שני הנהגות בתיבה אחת להורות שזה צריך לזה וזה לזה, והיינו הך שאחר שכתוב וירא ה' את כל אשר עשה והנה טוב מאד נאמר ויהי וגו' יום הששי שרומז לששי בסיון יום מתן תורה ופרשת ויכולו, לרמוז כי טוב מאד רק באשר מצטרף להתורה ולקדושת שבת למעלה מהטבע, וזה צריך נמי לזה כי זה סדר התורה כי הביט בתורה כנ"ל ולתוספת ביאור יש לומר דהנה איתא בעץ חיים שער אבי"ע שבכל שני דברים שבעולם הרחוקים זה מזה יש דבר ממוצע בין דומם לצומח הוא אלמוג שהוא דומם וקצת צומח, בין צומח לחי הוא אדני השדה הנזכר במסכת כלאים בין חי למדבר הוא הקוף, בין גשמיות לרחניות הוא רביעית דם שבאדם עי"ש ולפי הנאה זו י"ל שבודאי יש ממוצע בין כלל המדבר שבתחתונים ובין העליונים, וזהו איש הישראלי שהוא בעולם התחתון ויש בו גם בחי' מהעליונים שהרי נשמתו הוא חלק אלקי ממעל, ואף שהוא בעולם הטבע מ"מ הוא למעלה מן הטבע ואין מזל לישראל ומצד הטבע לא הי' ראוי אברהם להוליד וכל אומה ישראלית לא הי', ורק הש"י הגביה אותו למעלה מהכוכבים, וע"כ לומר שהוא ממוצע בין העליונים לתחתונים, והנה כמו שאתה אומר שהאלמוג למשל הוא ממוצע בין הצומח לדומם היינו שיש ענינים מזה ומזה, כ"כ תוכל לומר שצומח הוא ממוצע בין האלמוג לבין אדני השדה שהרי הצומח יש בו קצת מעניני האלמוג וקצת מעניני אדני השדה והענין זה מובן בפשיטות, ולפי"ז יובן אשר המדבר הוא ג"כ ממוצע בין ישראל ובין הקוף עד שתאמר שכל השתלשלות הבריאה קשור זה בזה ושייך זה לזה דומם לאלמוג, ואלמוג לצומח, וצומח לאדני השדה, ואדני השדה לחי וחי לקוף, וקוף לאדם מדבר, ואדם מדבר לישראל, וישראל לעליונים, ואולי יעלה על הדעת שיעדר אחד מהמינים האלה יפסק ההשתלשלות, וע"כ איתא בשערי האורה אשר לעתיד לא יעדרו השבעים אומות באשר הם דוגמת השבעים אומות שרים, ולפי דרכנו יובן שבאם הי' האומות נעדרים הי' חסר ממוצע בין ישראל להקוף, והנה הנהגה הטבעית והנהגה הנסית הם בדוגמא זו שהנהגה הנסית הוא ממוצע בין עולם העליון לעולם התחתון, וכן שבת הוא זמן ממוצע בין עוה"ז לעוה"ב כי שבת מעין עוה"ב, וע"כ צריכין כל אחד זה לזה שמבלעדי שבת לא הי' דבר הממוצע, והנה מילה ניתנה בשמיני וידוע דעולם הטבע נברא בשבעת ימי בראשית ע"כ מספר שבעה הוא מתייחס לעולם הטבע, ושמיני מתייחס לעולם שלמעלה מהטבע, ע"כ אומה"ע שהם רק עולם הטבע אין להם שייכות למצות מילה שהוא בשמיני ורק זרע אברהם שהם אינם תחת ממשלת המזלות שהרי הגביה את אאע"ה למעלה מהכוכבים כנ"ל ואם הי' כל העולם נצטוו במילה הי' בהכרח כל העולם למעלה מעולם הטבע שהרי מילה הוא למעלה מעולם הטבע, וזה לא יתכן כי כבר אמרנו שעולם הטבע לא יתכן שיעדר כי עולם הטבע הוא מסודר בסדר התורה ולא דבר ריק הוא כנ"ל או שתאמר בלשון אחר שא"כ הי' נפסק חבל ההשתלשלות והי' חסר ממוצע אחד כנ"ל:

וירא אליו ה' וגו' והנה שלשה אנשים נצבים עליו, ויש להתבונן בענין מראה השכינה וג' מלאכים, הנה כתיב ביחזקאל וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב ובזוה"ק שרוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת הם שלש קליפות הטמאות לגמרי והרביעית הוא קליפת נוגה שהוא מתהפכת לכאן ולכאן שהצדיקים מהפכין אותה לקדושה, והרשעים מהפכין אותה לטומאה, ובספר התניא ששלש קליפות הטמאות מושכות את האדם ומסיתין אותו לדבר איסור ונוגה היא המסיתה להתענג בדברי רשות, והצדיקים שמקיימים בכל דרכיך דעהו, עושין מן הרשות מצוה, והרשעים להיפוך, ונראה דהנה באשר שורש כל העבירות הוא ע"ז ג"ע שפ"ד, ע"כ נראה שמוצאם מג' קליפות הנ"ל, רוח סערה מושכת לשפיכת דמים ובזוה"ק פ' ויקהל שרוח סערה הוא המסעיר גופא דבר נש וגורמת המיתה רח"ל, ע"כ נמשך מקליפה זו חטא שפ"ד, ענן גדול הוא המחשיך עיני השכל, וממנו נמשך חטא ע"ז שהוא טעות בשכל, אש מתלקחת ממנו נמשך אש זרה יצרא דג"ע וכלשון הש"ס קידושין נורא בי עמרם, ויש לומר נמי דענן גדול שיסודו מים שהוא חסד ממנו נמשך חטא ג"ע חסד דקליפה וכמו דור המבול שעיקר חטאם הי' בג"ע נמחו במים, ואש מתלקחת הוא יצרא דע"ז כבש"ס יומא על יצרא דע"ז נפק כי גוריא דנורא מבית קה"ק, ושני הפירושים אמת דכמו להבדיל בקדושה מיא כליל באשא ואשא במיא, אברהם ויצחק כבזוה"ק (קי"ח:) כן את זלע"ז עשה האלקים:

והוא יושב פתח האוהל, ברש"י ישב כתיב ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך שעתיד אני להתיצב בעדת הדיינים והם יושבים שנאמר אלקים נצב בעדת אל, ובמדרש כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראין שמע והן יושבין לכבודי ואני על גבן שנאמר אלקים נצב וגו', ויש להבין מה שייכות זה למצות מילה, ובדברי רש"י יש לומר שענין מילה הוא נמי ענין דין שאין להערלה עוד שייכות להקדושה כבמדרש אם אמאס משפט עבדי וגו' זה אברהם ויקח אברהם את ישמעאל בנו וגו', אבל בדברי המדרש יש להתבונן, ונראה דהנה במדרש נצב אטימוס כמ"ד ונצבת על הצור וכתיב והי' טרם יקראו ואני אענה ופירשו בו שהוא כאלו כביכול מוכן ומזומן להשלים בקשתם וחפצם, והנה בש"ס שבת כשדוד המע"ה הי' עומד ערום בבית המרחץ אמר אוי לי שאני עומד ערום בלי מצוה וכיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו ושמח, ובמצות מילה פירשו בו שהוא חותם עבדות, וא"כ הוא חותם עבדות תדירי שהאדם עומד אטימוס מוכן ומזומן לשרת לפני מלך הכבוד, מה שאין דוגמתה בשאר מצות שא"א שתהי' כ"כ תדירי, ובזה יש לפרש מאמר הכתוב התהלך לפני והי' תמים שבאשר הוא מצוה תדירית והוא שלימות בזמן גורמת נמי תמימות ושלימות בנפש, וע"כ י"ל נמי דכמו שמצוה זו מורה על מה שהאדם מוכן תמיד אטימוס לשרת למלך הכבוד, סגולתה נמי שלעומתו השי"ת נצב אטימוס כנ"ל: