Chasidut do Wyjścia 11:9

והנה בשאלת המופתים יש ד' מדריגות. (א), אינו מאמין רק על ידי מופת, ולכך שואל מופת. (ב), מאמין ואינו רוצה מופת. (ג) מאמין ורוצה מופת, כדי שיתקדש שם שמים. (ד), מאמין ואינו רוצה מופת, כדי שלא יתקדש שם שמים על ידו. וזה היה מדת אחז (ישעיה ז יב), אף שמסופק וראוי' היה לחקור אחר המופת, רק מחמת שחשש אולי יהיה המופת ויתקדש שם שמים אינו רוצה (ילקו"ש ישעיה רמז). והנה פרעה היה בתכלית הרשעות, לכך הקשה לבו כדי שלא יאמין בודאי וישאל מופת, כי במחשבתו שיתחלל שם שמים ח"ו על ידי זה, ואף שכבר ראה מופתים והיה לו לחשוב שיתקיימו גם אלו המופתים ויתקדש שם שמים יותר, והוא לא רצה בכך, לכך הקשה את לבו שיאמין שבודאי אינו, והעבר היה במקרה ולא יחשב על האותות. והיינו ואני אקשה וגו' (שמות ז ג), למען רבות מופתי וגו' (שמות יא ט), והן הן הדברים והבן. והנה גם כאן פרעה לא היה שואל אות מתוך הרשעות הגדול שהיה בו, לכך אמר הקב"ה כי ידבר וגו', ודבורו עשה רושם שישאל, כי דבורו ית' ודאי מכריח. והנה שאל ברשעות יותר גדול, ואף שהכריחו לרשעות יותר גדול, מכל מקום יוצא מזה אחרית טוב שיתקדש שמו ית' לעיני כל העם. ועל פי זה יובן המדרש הנ"ל ר' פנחס פתח מגיד מראשית אחרית ומקדם שלא נעשה אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה, הקורא פסוק זה סובר שמא פלונקיא יש למעלה כפשוטו, אבל אינו כן אלא מה וכל חפצי אעשה, היינו שהוא חפץ להצדיק וגו', דהיינו שיהיה אז רק חפץ, ולא רצון בלי חפץ כמו שהיא עתה על הרוב, ומייתי קרא ה' חפץ למען צדקו, דהיינו שהחפץ דייקא הוא רק למען צדקו, דהיינו לצדק בריותיו ואין חפץ להרשיע, שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה, והבן. וכן כאן הגיד מראשית אחרית, שנאמר כי ידבר וכו' והבן, ר"ש בר שלום אמר כהוגן הוא מדבר וכו', אם כן אף פרעה לא הרשיע בדבר זה, ודוק היטב.