Chasidut do Wyjścia 10:1

בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' (שמות י א). הנה כבר עמדו המפרשים דנתינת טעם הזה הוא משולל הבנה. והנ"ל דהנה כבר אמרו רז"ל (יבמות ס"ה (ע"א) [ע"ב]) כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, והיינו כדי שלא להחטיא חבירו שיהיה מזיד, והמביא חבירו לידי חטא עובר בלפני עור לא תתן מכשול, כמו שאמרו רז"ל מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, תלמוד לומר (ויקרא יט יד) ולפני עור לא תתן מכשול עיין בפסחים (דף כ"ב ע"ב). ולפי זה גם בבן נח שייך הא דמצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, והיינו דוקא ביודע בבירור שלא ישמע, אבל כל זמן שמסופק מצוה להוכיח, כמבואר במסכת שבת (דף נ"ה. בגמרא ותוספת שם [ד"ה ואף]). ולפי זה יובן דמתחלה התרה משה בפרעה דאולי ישמע, ואחר כך כשהבין כבדות לבו וידע בבירור שלא ישמע, עלה בדעתו שלא יתרה עוד בו דכשם שמצוה לומר וכו', ומה שמתריס יותר על שליחותו ית"ש הרי חוטא יותר. לכך אמר ית"ש למשה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, ואין זה נחשב לו לחטא, רק שראוי לעונש על מה שהתריס כבר בבחירתו, על כן אני מכביד את לבו למען שיתי אותותי וגו', והבן.

וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ. וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִּנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֶת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְיָ וְכוּ'. הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה בִּגְבוּלֶךָ: (שמות י)

(ב) באופן אחר נראה לפרש, דהנה נאמר (בפרשת וארא, שמות ו יב) ויאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וכבר עמדו המפרשים הא קל וחומר פריכא היא, דהטעם מבואר דלא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה, מה שאין כן פרעה, וכבר כתבנו בזה במקומו עיין שם. ועתה נאמר באופן אחר, והוא דלכאורה קשה עוד הא כתיב (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה, ודרשו רז"ל (ילקוט שמעוני יונה א') אמר יונה הגוים קרובי תשובה הם, ויהיה קטרוג על ישראל שלא שמעו ח"ו. אם כן מאי קל וחומר הוא זה, הא י"ל אף שישראל לא שמעו, מכל מקום ישמע פרעה דגוים קרובי תשובה הן, ובאמת מבואר בתורה הק' (שמות לג ה) דיש קשיות עורף לישראל בטבע (עיין בחן טוב פרשת תשא). עוד יש להבין מאי דמסיים ואני ערל שפתים היא אך למותר, דהא כבר אמר למעלה (בפרשת שמות, ד י) כבד פה וכבד לשון אנכי, ומה לו לכפול הדברים, וגם כבר השיב לו השי"ת על זה מי שם פה וגו' (שמות ד יא). לכך נ"ל דערך שפתים דהכא, אינו הכבד פה והכבד לשון המבואר בפרשת שמות, רק ערל שפתים דכאן הוא פה אטום, כמו נסתמו טענותיו, ולא מצד קל וחומר אתי עלה, אלא הכי פירושו כשאמר לו השי"ת למשה בא דבר אל פרעה וגו' (שמות ו יא), השיב לו משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ר"ל ואיך יהיה אם ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים, ר"ל דאז אשאר ערל שפתים שיהיה לי פה סתום מלהליץ על ישראל וכמו שאמר יונה, והוא פירוש יקר בס"ד. והיוצא מזה שהיה משה ירא לילך לפרעה, אולי ישמע לו דגוים קרובי תשובה הן ויהיה קטרוג על ישראל, לכך אמר לו השי"ת (שמות י א) בא אל פרעה ואל תתיירא מזה כי אני הכבדתי את לבו, ועשיתי זאת למען שיתי אותותי אלה בקרבו כנ"ל.