Chasidut do Ozeasza 11:9

[פֵּרוּשׁ, כִּי רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ (תענית ה) עַל פָּסוּק זֶה (הושע י״א:ט׳): בְּקִרְבְּךָ קָדוֹשׁ וְלֹא אָבוֹא בְּעִיר – נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־ הוּא שֶׁלֹּא יִכְנֹס בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַעְלָה, עַד שֶׁיִּבְנֶה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁלְּמַטָּה.

ונראה שד' דברים האלו מקבילים לד' אותיות הוי', יראה לאות יוד, אהבה לאות ה' וזה ידוע להבאים בשערי הזוה"ק, עבודה לאות ואו שבתקה"ז שבעולם הבריאה נקרא בן ובעולם היצירה עבד וזה אם כבנים אם כעבדים, ונקרא עבדו זקן ביתו, שמירה להא אחרונה המשתוקקת ומצפה להדבק למעלה, שמור הוא מדת לילה, וע"כ אין כתיב ואו החיבור בתיבת לשמור והוא בפסוק בפ"ע, כמו שאין כתיב ואו החיבור בין אתרוג ליתר המינים, כי אתרוג אין עמהם באגודה וכל זה פשוט למבינים, והיינו דבא הכתוב לומר כי בארבעה דברים אלו וראה אהבה עבודה שמירה מושך האדם עליו שם הוי' וכענין שכתוב (הושע י"א ט') בקרבך קדוש כמו שפירשו ז"ל בש"ס תענית (ה'.) והיא הבטחה לבע"ת כאמרם ז"ל במדרש בראשית פ' כ"א אין ועתה אלא תשובה וכמו שפירש"י אעפ"י שעשיתם כל זאת עודנו רחמיו וחבתו עליכם, והיינו שהאדם ישליך מכנגד פניו כל חשבונות הישנים אלא יהי' בעיניו כאלו היום נולד ומתחיל מחדש, ובזה ממשיך עליו הוי' חדשה מראשית הוי' ובכח זה יבא לידי יראה ואהבה עבודה ושמירה, וזה ימשוך עליו ד' אותיות הוי' כנ"ל:

(יא.) אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא וכו' וכפר עליו מאשר חטא על הנפש וכו' ר' אלעזר אומר נקרא קדוש וכו' ומי אמר ר' אלעזר הכי והאמר ר' אלעזר לעולם ימוד אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו שנאמר (הושע י״א:ט׳) בקרבך קדוש, לא קשיא הא דמצי לציעורי נפשו הא דלא מצי לציעורי נפשו. הענין הוא כמו שאמר כבוד אאמו"ר הרהגה"ק זללה"ה, כשהשי"ת נותן לאדם טובה צריך האדם להכיר הכבוד שמים שיש בזה הטובה, וכשמכיר האדם הכבוד שמים שיש בזה הטובה, אז רואה מפורש שמטעים לו השי"ת מפרי מעשיו בעוה"ז מעין עוה"ב, וכמו שאיתא בש"ס (ברכות יז.) לעתיד צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, היינו שיהנו מזה שיהיו רואים מפורש אור השי"ת. כך כשמכיר האדם הכבוד שמים שיש בזה הטובה הוא נהנה מעין עוה"ב, וכן נתן השי"ת שלשה דברים איסור, מצוה, רשות. איסור היינו דברים שיהיו מונעים את האדם מלקיים רצונו ית', אם יעשה אותם, וע"כ אסר אותם השי"ת על האדם. ומצוה היינו שמסייעין את האדם לקיים רצון השי"ת, כגון אכילת מצה ואכילת שלמים ושאר קרבנות, שהם מסייעין אותו לקיים רצון השי"ת, מפני שרואה הכבוד שמים שיש בזה. וכמו שאיתא במדרש (תנחומא תבוא) כמה מתחטאין וכמה פתחון פה יש להם לעושי מצות, היינו מפני שרואה מפורש שמקיים רצון השי"ת בזה, ויש לו מזה תקיפות עד שיכול הוא לעמוד נוכח השי"ת בהארת פנים, ולומר אשר קדשנו במצותיו וציונו, היינו שודאי קיימתי רצונך בזה. ודבר רשות היינו דברים המותרים להנות מהם, ונתן אותם השי"ת ברשות האדם, היינו שהאדם צריך לברר את הכבוד שמים שיש בהם, ואם רואה אדם שאם יהנה מהדבר הזה אפשר שיכול להיות נמנע ח"ו על ידי זה מלקיים רצון השי"ת, נתן לו השי"ת עצה להגדיר עצמו ולאסור על עצמו אותו הדבר שלא יהנה ממנו, ואם רואה האדם שאם יהנה מזה הדבר לא יהיה נמנע עי"ז מלקיים רצון השי"ת, ולא עוד אלא שיסייעהו לקיים רצון השי"ת, אסור לו לאדם להתענות מזה, משום שנאמר בקרבך קדוש, וצריך לברר הכבוד שמים שיש בזה הדבר, כי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה. כמו שברא הקב"ה חמה ולבנה שהם טובה לעולם, כמו שאיתא בש"ס (פסחים ב:) לעולם יכנס אדם בכי טוב ויצא בכי טוב, והאדם נהנה מהם ויש בהם כבוד שמים, שמסייעין לו לאדם לקיים רצון השי"ת, שמהם יודעים זמן תפלת שחרית וערבית. הגם שהאומות נוטלים מזה ההיפך, היינו שעובדים להם, אמנם כיון שישראל נוטלים מהם הכבוד שמים, לא יאבד עולמו מפני השוטים [עבודה זרה נד:]. וזה שאמר שמואל כל המתענה נקרא חוטא, שהרי לא ברא הקב"ה דבר אחד לבטלה, ויש בכל דבר כבוד שמים, ואם הוא מגדיר עצמו ואוסר על עצמו זה הדבר מחמת שאינו רואה הכבוד שמים שיש בזה הדבר, מאי משמע שהוא אינו מבורר והוא בעל חסרון, ע"כ נקרא חוטא. ור' אלעזר אמר נקרא קדוש, כי מה שהאדם מגדיר עצמו מזה הוא אינו רק מחמת שמתירא, שאפשר שיהיה נמנע עי"ז מלקיים רצון השי"ת, וע"כ הוא מגדיר את עצמו ומתענה, הרי יש בזה כבוד שמים ועל כן נקרא קדוש. וזה כוונתם ז"ל שאמרו הא דמצי לציעורי נפשו הא דלא מצי לציעורי נפשו. דמצי לציעורי נפשו היינו, שרואה שזה הדבר מצי לציעורי, שאפשר שעי"ז יהיה נמנע ח"ו מלקיים רצון השי"ת אם יהנה מזה הדבר, ובשביל זה אוסר על עצמו ע"כ נקרא קדוש. ולא מצי לציעורי היינו, שרואה שאם יהנה מזה הדבר לא יהיה נמנע עי"ז מלקיים רצון השי"ת, ע"כ צריך הוא להנות מזה הדבר, ואסור לו להתענות, משום שנאמר בקרבך קדוש, וצריך לברר הכבוד שמים שיש בזה הדבר, שהרי לא ברא הקדוש ברוך הוא דבר אחד לבטלה: