Chasidut do Kapłańska 11:1

ילקוט שמעוני (ילקו"ש רמז) זאת החיה אשר תאכלו (ויקרא יא ב), ר' שמעון בן יוחאי פתח (חבקוק א ו) עמד וימודד ארץ, מדד הקב"ה את אומות העולם, ולא מצא אומה שהיה ראויה לקבל את התורה אלא ישראל, עד כאן דבריו. והוא פלאים מה שייכות יש לזה דוקא עם הפסוק זאת החיה אשר תאכלו. וכדי ליישב זה, אקדים ליישב מה דתמהו על הרמב"ם והטור, דכתבו דטריפה אינה חיה, נפקא ליה מן קרא דלכלב תשליכון אותו (שמות כב ל), ואלו בריש אלו טריפות (חולין מ"ב ע"א) מסיק בגמרא דמאן דאמר טריפה אינה חיה, נפקא ליה מדכתיב זאת החיה וגו', חיה אכול, שאינה חיה לא תיכול. ואפרט הקושיא מקודם, דהא קשה בתרתי דאינון תלת, דעל הרמב"ם והטור קשה למה לא מייתי הקרא דמייתי בגמרא, וגם כן קשה דתיבת החיה למה לדדהו. ועל הגמרא קשה באמת למה לי זאת החיה, דתיבת החיה מיותר להורות על זה, דראוי לומר זאת אשר תאכלו, הא באמת מוכח מלכלב תשליכון אותו. והנה בכרתי ופליתי תירץ דרבי שמעון בן לקיש לשיטתו, דסובר בחולין (דף ל"ב.) בניקבו הסימנים, דשחיטה מטהר מידי נבילה בשוחט שלא במקום חתך. ואם כן יש לומר דקרא לכלב, אשמעונין זאת דגם במקום דראוי להשלכת כלב, כיון דניקבו הסימנים מכל מקום לא הוי רק טריפה, דשחיטה מטהר מידי נבלה, אבל הרמב"ם והטור דפסקו כר' יוחנן דאינה מטהר מידי נבלה, אם כן ליכא למימר כנ"ל, אם כן על כרחך מוכח דטריפה אינה חיה, עד כאן דבריו. והנה לא תירץ רק החצי, דעדיין קשה למה לא הביאו הטור והרמב"ם קרא דמייתי רבי שמעון בן לקיש, דהא באמת מוכח גם מזה. ועוד קשה לדדהו דמפקי מקרא דלכלב תשליכון וגו', אם כן תיבת החיה מיותר, ואין תירוצו עולה יפה רק על רבי שמעון בן לקיש למה לא מייתי קרא דלכלב תשליכון, והבן זה. והנ"ל להשלים דברי הגאון הנ"ל, ודבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כמוני, והוא דהכרתי ופליתי כתב דרבי שמעון בן לקיש לשיטתו לא מוכח מקרא דלכלב וכו' כנ"ל, ולהרמב"ם וטור לשיטתייהו מוכח שפיר מקרא דלכלב תשליכון וכו'. ואני אענה בתריה, דרבי שמעון בן לקיש לשיטתו מוכח שפיר מקרא דזאת החיה וכו', והרמב"ם והטור לשיטתייהו דלדדהו לא מוכח כלל מקרא דזאת החיה וכו', ותיבת החיה לא מיותר לדדהו, ואם כן נשלם הענין ומיניה דהגאון הנ"ל ומיני נסתיים שמעתתא, דרבי שמעון בן לקיש לשיטתו לא מוכח מקרא דולכלב תשליכון וגו', ומקרא דזאת החיה מוכח שפיר לשיטתו, והרמב"ם והטור לשיטתייהו כפי מה דקיימא לן לפסק הלכה הוי להיפך, דמקרא דלכלב תשליכון וכו' מוכח שפיר, ומקרא דזאת החיה לא מוכח כלל. והגאון הנ"ל הניח לי מקום להתגדר בו ואבאר זה, דהנה הגאון הנ"ל הקשה על מאן דאמר טריפה אינה חיה, מאי עביד בהאי קרא (ויקרא יא מז) להבדיל בין החיה הנאכלת וכו', ולמה לא מפרש הש"ס ואידך כדרך הש"ס. וישב הוא ז"ל, דקרא אשמעונין כדברי הרשב"א, באם אירע שחיה י"ב חודש, מכל מקום לא תאכל. ועל פי זה תירץ לדברי רש"י שלא יהיה דבריו סותרין מ"ש בפרשת שמיני, למ"ש בפרשת מצורע, עיין שם. והנה קשה לפי זה על מאן דאמר טריפה חיה מנ"ל, דהא לא מוכח מכאן כלל, ומ"ש הגאון הנ"ל דתנא דבי רבי ישמעאל אזיל לשיטתו, במחילת כבודו לא ידענא מאי קאמר, דהא תנא דבי רבי ישמעאל לא אמר רק אלו שמונה עשר טריפות וכו', והשתא אתי שפיר אף אם נימא דאשמעונין קרא דינא של הרשב"א, דהא לא אמרי כלל דטריפה חיה, רק דעיקר הקושיא על מאן דאמר דטריפה חיה ולא שייך לשיטתו הנ"ל. ועוד קשה דהא טריפה חיה אמר, ולדברי הגאון הנ"ל אף אם טריפה אינה חיה, מכל מקום אזלינן אחר המיעוט ולא נפקא מינה מידי, אם כן קרא למה דטריפה חיה, ובגמרא מבואר דמאן דאמר טריפה חיה נפיק ליה מקרא, ואם כן מוכח מזה דלא חייש למיעוט, ונפקא מינה לדינא דאם לא כן קרא למה. סוף דבר דדברי הגאון הנ"ל בזה לא שרירין ולא קיימין, והקושיא במקומו עומד על מאן דאמר דטריפה חיה, ועל כרחך צריך לומר כיון דקרא קרי לטריפה החיה אשר לא תאכל, סתמא דמילתא משמע דטריפה חיה, ולמה לן לדחוק ולומר דפירושו אף אם יארע שהיה חיה מכל מקום לא תאכל, רק דמאן דיליף מקרא דטריפה אינה חיה, על כרחך לדידיה קרא דהחיה אשר לא תאכל דחוק ומוקי אנפשיה, דהיינו אף אם יארע שחיה י"ב חדש כנ"ל, וזה פשוט וברור. והנה לפי זה דעת לנבון נקל, דכל יסוד של רבי שמעון בן לקיש דטריפה אינה חיה, דמפיק מקרא דזאת החיה. ולכאורה קשה כמו שיש לפרש קרא הנ"ל שאינה חיה לא תיכול, הכי נמי יש לפרש דחיה אחרת לא תיכול, והש"ס לא מקשה על מאן דאמר דטריפה חיה, רק מנ"ל דאין לו הכרע מכאן, דאי משום דכתיב זאת, הא איצטריך לכדרבי ישמעאל, אבל ודאי דגם מאן דאמר דטריפה אינה חיה, אין לו הכרע דהפסוק הנ"ל יש לו פנים לכאן ולכאן, ועל כרחך צריך לומר דעיקר הוכחה של רבי שמעון בן לקיש הוא, דעל כרחך נדרש שאינה חיה לא תיכול להורות דטריפה אינה חיה, דאם בא להורות דטריפה חיה, אם כן קרא למה, הא כבר נשמע מקרא דהחיה אשר לא תאכל, דטריפה חיה כל זמן שאין קרא להיפך כמ"ש, אלא על כרחך דפירושו שאינו חיה לא תיכול, ובא להורות דטריפה אינה חיה, וממילא על כרחך קרא דהחיה אשר לא תאכל דחיק ומוקי אנפשיה כמ"ש וזה ברור לדעתי, אם כן קשה לפי זה למאן דאמר טריפה חיה. מיהו לא קשה מידי, דהא קשה על רבי שמעון בן לקיש דהא כתיב בקרא (ויקרא יא א) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם דברו אל כל עדת בני ישראל זאת החיה אשר תאכלו, ופירש רש"י (ד"ה אל-לאמר) אמר למשה שיאמר לאהרן, לאמר אליהם אמר שיאמר לאלעזר ואיתמר בניו, דאי אפשר לומר שיאמר לישראל, דהא כתיב דברו אל כל עדת בני ישראל וכו', עיין שם. והנה באמת לשון זה לאמר אליהם, הוא לשון שאין רגיל בתורה, ונשמע מזה דאמר שיאמר לאלעזר ואיתמר, אבל אמר שיאמר לאהרן אין לו הוכחה, ועיין במזרחי די"ג מיעוטים יש והוא מהתורת כהנים, (והובא ברש"י פרשת ויקרא (א א, ד"ה אליו), עיין עליו). ועדיין קשה באמת מאי ראה השי"ת להקפיד בכאן שיאמר לאלעזר ואיתמר יותר מכל המקומות. והנה בספר ברית שלום פרשה זו תירץ על פי הגמרא (מנחות דף מ"ה.) כל נבלה וטריפה וגו' (יחזקאל מד לא), כהנים הוא דלא אכלי, הא ישראל אכלי בתמיה וכו'. רבינא אמר כהנים איצטרכה ליה וכו', עיין שם. והנה קשה עד דלא אתא יחזקאל מנ"ל. ועוד הא ליכא מידי בנביאי וכתיבי דלא רמיזי באורייתא (תענית ט' ע"א). ועל פי זה יתיישב הכל, דהא דרשינן מתיבת החיה דמיותרת היא דמורה על טריפה, ולכך אתי אמירה להזהיר לכהנים לומר דכהנים נצטוו גם כן על הטריפה, עד כאן דבריו ויפה דבר.