Chasidut do Rodzaju 17:19

ויאמר התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי הבטן (בראשית ל ב). ופירש רש"י (ד"ה אשר) אבא לא היה לו בנים, אני יש לי בנים, ממך מנע ולא ממני. וכבר תמהו הלא אמרו (ב"מ נ"ט ע"א) הזהר באונאת אשתך וכו', עיין בספר בנין אריאל ותמצית דבריו על פי רש"י בפרשת ואתחנן (דברים ג כג, ד"ה ואתחנן) דצדיקים אינם מבקשין אלא מתנת חנם. וידוע דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא (מו"ק דף כ"ח.). וכתבו התוספת (שבת קנ"ו ע"א, ד"ה אין) דעל ידי זכות גדול יוכל המזל להשתנות. ולפי זה בצדיקים שאין מבקשין אלא מתנת חנם, אינו בדין להתפלל על בנים, כי במתנת חנם לא ישתנה המזל. ואמנם במדרש נתנו טעם למה אין הצדיקים רוצים אלא מתנת חנם, כדי שיניחו שכר צדקתם לבניהם אחריהם. ולפי זה זה שהשיב יעקב אבא לא היה לו בנים, לכך היה מתפלל על בנים שהיה לו לתלות במעשים טובים, דאחר שלא היה לו בנים לולי תפילתו, למי יניח זכותו. אבל אני יש לי בנים, וצריך אני להניח זכותי להם, ועל ידי מתנת חנם לא יוכל להשתנות המזל, עד כאן דבריו. והנה על פי דבריו נראה לי לבאר הפסוק (בראשית כה כא) ויעתר יצחק וגו' כי עקרה היא, מלבד פרושי שפירשתי כבר. וגם לפרש מה שאמר אברהם כשהבטיחו השי"ת על לידת יצחק, לו ישמעאל יחיה לפניך (בראשית יז יח), דהוא תמוה מאד דנראה כהעדר אמונה ח"ו, כאדם האומר לחבירו תרויח אלף פרחים, וזה משיב הלואי שלא אפסיד, והיינו משום שפג לבו מלהאמין בריוח זה, והוא היפך התרגום אנקלוס שתרגום בקרא שלפני זה (בראשית יז יז) ויפול אברהם על פניו ויצחק, וחדי, והבן. גם יש להבין הכפל (בראשית טו ב-ג) ויאמר אברהם מה תתן לי ואנכי הולך ערירי וגו' (בראשית טו ג) ויאמר אברהם הן לי לא נתת זרע. דלמה זה, הלא היה די באמרו ואנכי הולך ערירי. אמנם יתבאר על פי האמור דמקודם כשהיה עקר לגמרי התפלל על הזרע באמרו מה תתן לי וגו', ושמא תאמר כי לזה צריך זכות גדול ואין לצדיק לבקש רק מתנת חנם, לזה אמר הן לי לא נתת זרע, ר"ל דאיני דומה לצדיק אחר, דאחר אינו מבקש רק מתנת חנם כדי שלא יגרע זכותו מבניו, אבל לי לא נתת זרע והנה בן ביתי וגו', ואם כן מה אפסיד, ומדוייק מאד תיבת הן, והבן. אבל אחר כך שהיה לו בן, שוב לא היה מתפלל מטעם הנ"ל. והנה כשהבטיחו השי"ת, שמח מצד אחד ודאג מצד אחד, והיינו ויצחק וחדי הלב כתיב, ששמח על החסד הגדול שנעשה לו חוץ לטבע, אבל ויאמר, כי מזה נמשך אמירה אחרת שהיא דאגה לו ישמעאל יחיה, ותרגומו יתקיים, כי דאג על שיגרע זכותו ולא יהיה לישמעאל במה להתקיים. לכך השיב לו השי"ת (בראשית יז יט-כ) אבל שרה וגו' (בראשית יז כ) ולישמעאל וגו'. והנה לפי זה לא יתכן להתפלל רק מי שאין לו בנים כלל, אבל מי שיש לו כבר בן אחד, לא יתכן להתפלל על השני כנ"ל. ועל פי זה יתבאר הפסוק הנ"ל ויעתר יצחק לה' וגו' כי עקרה היא, ולא היה לו בן כלל, לכך התפלל כי אין לו מה להפסיד, ויעתר לו ה' כי לזה צריך זכות גדול, לכך לו ולא לה כי הוא צדיק בן צדיק כפירוש רש"י (ד"ה ויעתר), ונפיש זכותיה, והבן. ועל פי זה יש לפרש באופן אחר מה שהשיב יעקב לרחל בלא זה הקדמה, שהצדיק אינו מבקש רק מתנת חנם רק כפשוט', דהא מבואר מפסוק ויעתר דלזה צריך תפלת בן צדיק, לכך אמרה רחל הבה לי בנים כי בדידך תליא, ואם אין מתה אנכי, כי אבי הוא רשע ועובד אלילים, והשיב אבא לא היו לו בנים כלל, על כן הועיל זכותו כי היה הדבר נוגע לו, אבל אני יש לי בנים, ואף שאתפלל, מכל מקום אין כאן רק זכותך כיון שרק אתה צריכה לכך, והבן. ועוד יש לפרש באופן אחר, כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ברכות ל"ג ע"ב), ומי יודע הבא אחריו אם יהיה צדיק או רשע, על כן לכאורה הוא טעות להתפלל על בנים, דאולי יהיו רשעים ונח להם שלא נבראו, אך אם לא קיים מצות פריה ורביה, יתכן להתפלל כדי לקיים המצוה, והוי כמו מה דמפקדת וכו' (ברכות י' ע"א), אבל זה שכבר קיים שטות הוא, דאולי הוא לרעתו. ועל פי זה יובן מאמר יעקב לרחל אבא לא היו לו בנים, על כן התפלל כדי לקיים המצוה, אבל אני יש לי בנים וכבר קיימתי המצוה, דקודם מתן תורה היה די בשני זכרים כבית שמאי (יבמות ס"א ע"ב) (וכמ"ש לעיל בפרשת תולדות), על כן לא יתכן לי להתפלל כי מי יודע מה יולד, והבן.

והנה המדרש מפרש שאמרה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה בלשון ניחותא, אלא ואדוני זקן ר"ל על זה אני מתמה, ובזה סרו מהר ב' קושיות הנ"ל. אלא דעל זה קשה (א), וכי שרה אמנו מקטני אמנה היתה שתראה בחוש שינוי גדול מדרך הטבע מה שפרסה נדה, ולא תאמין על מה שלא ראתה ולא תלמוד מהחלק על הכלל. (ב), במאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה (בראשית יח יג), תיבת זה מיותר לכאורה, וגם לאמר אינו מובן. (ג), למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, הלא היא אמרה ואדוני זקן, ואיך יוציא ח"ו שקר מפיו, ואם כי יתכן שמפני דרכי שלום ידבר בענין שלא יבין אברהם תוכן הענין, אבל לא שיוציא שקר מבואר. (ד), מאי דרכי שלום איכא, וכי איזה גנאי ודופי אמרה על אברהם, הלא באמת היה זקן. (ה), קשה באמת על שרה למה לא תמהה את עצמה על זקנתה שהיא גם היא זקינה היתה, ובאמת חידוש יותר בזקינה שתלד, מזקן שיוליד. (ו), (בראשית יח יד) כעת חיה למה לי, ומאי עבידתיה. (ז), המלאך אמר (בראשית יח י) והנה בן לשרה אשתך, והשי"ת אמר כעת חיה ולשרה בן, ולא אמר אשתך. (ח), (בראשית יח טו) ותכחש שרה לאמר, אין לו הבנה האיך תכחיש האמת. (ט), התשובה ויאמר לא כי צחקת, אין לו ביאור כלל דהוה ליה למימר ויאמר צחקת. (י), למה עתה צחקה שרה לאמר וגו', הכי לא שמעה כבר מאברהם נבואתו שנאמר לו (בראשית יז יט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וכי היה אברהם מעלים ממנה בשורה טובה הזו, ועוד דודאי היה מגיד לה הטעם על שמשנה שמה שלא תקרה שרי רק שרה. והנ"ל בזה, דבאמת כבר אמר אברהם לשרה מה שראה בנבואות שתלד בן, אבל לא אמר לה רק מה ששייך לה, ולא בלשון ההוא בעצמו שנאמר לו מהשי"ת אבל שרה אשתך יולדת לך בן, רק אמר לה סתם שראה בנבואה שתלד בן, והיא חשבה דאין לך בו אלא חידושו, ומהיכי תיתי להרבות בנס שזקן יוליד, רק אפשר שהוא יאסף אל עמיו ותנשא לאיש אחר. והנה כאשר פרסה נדה, חשבה שחזר לה אורח כנשים כפי מחשבתה, וכאשר אמר המבשר שוב אשוב אליך כעת חיה, חשבה בעבור שראה שינוי גדול כזה שפרסה נדה דהא לא הביאה לחם, הרגיש בדבר ועושה עצמו לנביא ואומר שתלד בן, אבל הוא אינו יודע תוך הדבר, כי באמת אף שלה נעשה שינוי גדול, מכל מקום מאן מוכח להרבות בנס, והוא אמר לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה כפירוש רש"י (ד"ה כעת) שתהיו כולכם שלמים וקיימים והנה בן לשרה אשתך דייקא. והשתא מיושב שפיר הא דאמרה ואדוני זקן, כי על עצמה האמינה שתלד מאחר שכבר אמר לה אברהם, אלא שזה לא האמינה שאברהם יוליד, ואדרבה מחמת שינוי הטבע בנדתה לא האמינה להמבשר שחשבה שמשום זה אמר כך. ועל זה יסוב מאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה דייקא לאמר, ר"ל כי רק דבר הזה ראוי היה להמבשר לומר לי האף וגו' ואני זקנתי, רק היפלא מה' דבר ולזה שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, כלומר שכן היה לו לומר לשרה דוקא ולא לאברהם, וזהו שלא נאמר כאן אשתך. והנה אברהם הבין המאמר כפשוטו ודברי הקב"ה בלשון נסתר משום דרכי שלום, והוא שלום רב, כי נראה כמצפה למיתת בעלה, והנה אברהם הוכיחה כפי מה שהבין הוא מאמרו ית'. ועל זה אמרה לא צחקתי כי באמת זאת לא צחקה, כי יראה, ר"ל להגיד לו את כל ונוכחת, ויאמר לא, פירוש זאת באמת לא צחקת, כי צחקת פירש אף על פי כן צחקת וכמו שפירשנו, ובזה מתורץ הכל על נכון.

ועל פי זה יובן שבפרשת לך לך קודם שמל אברהם אבינו הבטיח לו השם יתברך שתלד לו שרה את יצחק כנאמר (בראשית יז, יט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן וכו', כי מצות שעשה אברהם אבינו עליו השלום אחר המילה הם היו זכים וצלולים שהיה נימול כבר והשם יתברך לא רצה לנכות ממצות שיעשה אחר המילה שרצה הקדוש ברוך הוא שמצות אלו שהם זכים וצלולים יעמדו ויתקיימו לדורות להגן על כל זרע ישראל לכן הבטיח קודם המילה שעל ידי זה לא ינכה ממצות שעשה אחר המילה, כי הוא הבטיח לו קודם המילה שיהיה לו יצחק והשם יתברך כביכול קיים הבטחתו והבן: