Chasidut do Rodzaju 23:16

או יאמר נשיא אלקים אתה בתוכינו וגו' איש ממנו את קברו לא יכלה ממך וגו' (בראשית כג ו). על פי המדרש הנ"ל (ב"ר מ"ב ה') נשיא אלקים אתה בתוכינו מלך אתה עלינו וכו'. והיינו דאמרו לו איש ממנו לא יכלה וגו', ר"ל לא יוכל למנוע שמוכרח לקיים מצות המלך, ואליה וקוץ בה ולפידים בתוך הכדים שאמרו לו שאנוסים הם, וכמבואר בשו"ע שפ"ח סעיף ג' אנסו המלך וכו', והנה על זה תיסוב דברי עפרון (בראשית כג יא) השדה נתתי לך וגו', והשיב אברהם (בראשית כג יג) אך אם אתה לו שמענו נתתי כסף השדה קח ממני, דאף אם הוא באונס הוי תלוי וזבין, מה שאין כן במתנה הוי תליוהו ויהיב, (בראשית כג יד) ויען עפרון (בראשית כג טו) ארץ ארבע מאות וגו' ואת מתך קבור ואחר כך תתן, (בראשית כג טז) וישמע אברהם אל עפרון לענין זה דאמר ארבע מאות, אבל לשקול תיכף על פי המבואר בחושן משפט סימן ר"ה דבעינן דוקא שנתן המעות דאגב אונסא גמר ומקני, (בראשית כג יז) ויקם שדה עפרון (בראשית כג יח) לאברהם למקנה לעיני בני חת, על פי המבואר שם סעיף א' בהג"ה דבעינן שראו עדים נתינת המעות, (בראשית כג יט) ואחרי כן קבר וגו', דלא רצה לקבור אם יהיה שום חשש נדנוד קרקע גזולה ח"ו, והבן.

ואם נאמר (סב) שפסוק "מגדל "עז קאי על דור המבול (סג), שצוה הקב"ה לנח לבנות תבה נקרא "מגדל "עוז (סד), והוא בחשבון שם בן ד', דהיינו כשתכה שם של אדנ"י על שם הויה, הרי כשיעור התבה ש"פ (סה) כזה, א' של אדני על י' של הויה הרי י', ד' של אדני על ה' של הויה הרי ך, נ' של אדני על ו' של הויה הרי ש', י' של אדני על ה' של הויה הרי נ'. (סו) ותמצא בגימטריא אותיות "שכינה (סז) עם התבה בעצמה, שהיא דומה לאכסדרה שהוא עולם הזה דומה לה' כדאיתא במנחות (דף כ"ט ע"ב), וכן אמר "בו "ירוץ "צדיק, הוא נח איש צדיק (סח), "בו ירוץ גימטריא מט"ט, שעד מהרה ירוץ דברו של הקב"ה ולקחו (סט) מדור המבול, והתהלך חנוך והוא היה בעיבורו של נח בסוד "נח איש צדיק "תמים "היה דייקא שראה עולם חדש (ב"ר פ"ל ח') (עא) ואחר כך מפרש (עב) מי היה, "את "האלקים "התהלך (עג) נח דייקא, אותו דאיתמר ביה (בראשית ה כד) ויתהלך חנוך את האלקים. וזה סוד "ונח "מצא "חן בעיני ד' (בראשית ו ח), שהוא סוד "חנוך ח"ן עם חושבן הויה שהוא ך"ו (עד), ולפי שנח היה גם כן בדור הפלגה, עלייהו קרמיז "מגדל "עז שהיו בונים "המגדל, "בו "ירוץ "צדיק שהוא נח איש צדיק שהוכיחן, כי אברהם היה בן נ"ח כשמת "נח, ובן מ"ח היה בדור הפלגה, שהוא סוד אותיות י"ב צירופי הויה שהוא (עו) מ"ח, וכתבו הראשונים שפגימת דור הפלגה היתה במלכות שניקנית בשלשים מעלות (אבות פ"ו מ"ו), לכן הציף ים אוקיינוס דור הפלגה ל' אומות (עז) מן ע' אומות שנתבלבלו בדור הפלגה (עיין סנהדרין ק"ט ע"א), לפי שפגמו בשם הויה שנרמז בסוד ל' (עח), זה סוד "מגדול "עוז (עט) על אות ל', שהוא "מגדול הפורח באויר שדרש "דואג "האדומי ת' בעיי, כדאיתא בחלק (סנהדרין דף ק"ו ע"ב) שאמר דוד איה סופר את המגדלים (ישעיה לג יח), צורת המגדל הוא שם בן ד' צורת ל' הוא כ"ו, (פ) ירוץ צדיק זה אברהם שהיתה מסכת עבודה זרה שלו ת' פירקין כדאיתא בע"ז (י"ד ע"ב) שהוא לקביל ת' בעיי של ל', שהם ת' בתי דינין דחציפין (פא) וקובליהון, הן הם סוד (בראשית כג טז) ארבע מאות שקל כסף, ל' "לעפרן "רע (פב) עי"ן, לכן אמר (פג) "בו "ירוץ "צדיק זה אברהם, שידע לבטל כל כוחות הטומאה של בית עשו "לקש (עובדיה א יח), ובית יעקב (פד) אש (פה), ר"ל באשו של יעקב ניצול אברהם מכבשן האש (פו), כמו שאמרו (ב"ר פס"ג ב') על פסוק (ישעיה כט כב) כה אמר ד' על בית יעקב אשר פדה את אברהם:

גם לפי שאברהם הוא תיקון של אדם הראשון שקלקל בעבודה זרה, וגרם ת' של מות (רנב) שנכנס בתיבת ותרא האשה כי טוב העץ (בראשית ג ו), שהוא סוד אות ת' נכנסה באותיות או"ר (רנג) עד שבא אברהם, ואמרינן בגמרא (ע"ז י"ד ע"ב) מסכת עבודה זרה של אברהם אבינו (רנד) ת' פרקים הוה, לפי שמדת אברהם הוא חס"ד, שהוא שם של ע"ב שיוצא מן חכמה עילאה, ויש בשם של ע"ב שבחכמ"ה במילוי יודין יו"ד ד"י וי"ו ד"י, ד' יודין, כל אחד כלולה מי' הרי ת' (רנה) עלמין דכסיפין, והוא סוד ארבע מאות שקל כסף ששקל אברהם לעפרן (בראשית כג טז), (רנו) שהוא "רע "עין, לקביל ת' בתי דינין (דכסיפין)[נ"ל שצ"ל דחציפין] (רנז) דיליה. וז"ש (בראשית כג ט) בכסף מלא יתננה "לי, "כסף דייקא שהוא חס"ד, שבא ממילוי חס"ד שהיא שם של ע"ב (רנח). זה סוד שם שם בראשית כג ב) ותמת שרה בקרית ארבע, שרה שהיא היתה גלגול חוה, תיקנת "ות מן ותר"א שקלקלה חוה, לכן אמר בכאן ותמ"ת שרה, פתח בו"ת מן מו"ת, בקרית ארבע דייקא בארבעה יודי"ן שהם (במלת)[בשם צ"ל]ע"ב, בהם השלימה שרה תרין אתוון אילין. וזה סוד שהוצרך יצחק להיות בן מ' שנה בקחתו את רבקה (בראשית כה כ), כי רבקה נשמתה של חוה, בסוד (בראשית כד סז) ויבאה יצחק האהלה שרה אמו ממש (רנט) שהיתה חו"ה, ולכן כשמתה שרה נתבשר אברהם הנה ילדה מלכה גם היא (בראשית כב כ), כמ"ש (קהלת א ה) וזרח השמש ובא השמש, עד שלא שקעה כו' (יומא ל"ח ע"ב) (רס), כי נשמת שרה נכנסה ברבקה (רסא), ולפי ששרה לא תיקנה רק ב' אתוון של (רסב) מות, אבל מ' של מות הוצרך יצחק לתקן, שהוא היה ממש נשמת אדם וחוה כדאיתא בתיקונים, ואז תיקן גם כן מ' של מו"ת, ולכן בן מ' הוצרך להיות בנשואין של רבקה, ובזהר איתא שבלידת משה ניתקן ותר"א אותו כי טוב הוא (שמות ב ב), אותו קלקול של חוה ותרא (רסג) האשה כי טוב העץ למאכל, ונתמלא הבית אורה (מגילה י"ד ע"א) (רסד), שקלקלה חוה בת' של ותר"א, ולא פסקה זוהמ"ת (רסה) הנחש לדעתו, עד שקיבל התורה ו' בסיון, שאז נתקנה ו' של מו"ת, ובמ' יום שהיה בהר שקיבל לוחות, נתקן מ' של מו"ת, ולכן דרשו (עירובין נ"ד ע"א) חרות על הלוחות (שמות לב טז), כשניתנה (רסו) תורה למשה במתנה שהוא ביום מ' (רסז), שבתחילה היה לומד ושכחה, עד שניתנה לו במתנה (רסח) בסוף מ' יום (נדרים ל"ח ע"א), ואז היתה חרותה על לב"ה (לב"ו צ"ל), אל תקרי חרות אלא חירות שבאותו שעה נעשה חירות ממלאך המו"ת, מו"ת דייקא שבאותו הפרק נשלם התיקון של אותיות מו"ת (רסט). וצריך ליתן טעם (ער) למה לא נתן הקב"ה למשה התורה מיד במתנה, ולמה המתין עד סוף מ'. בדרך הדרש לפי שבסוף מ' עשו ישראל העגל, והקב"ה אמר למשה ואעשה אותך לגוי גדול (שמות לב י), שדרשו רז"ל (ברכות ז' ע"א) שלא חזר דיבורו של הקב"ה ריקם, שכן בני רחביה (רעא) רבו למעלה ראש (דברי הימים א' כג יז), שהיו למעלה מס' רבוא, ונמצא באותו שעה (רעב) שאמר הקב"ה למשה ואעשה אותך לגוי גדול, אז ניתנה התורה למשה במתנה, כי התורה היא ס' רבוא אותיות כנגד ס' רבוא נשמות של ישראל, והקב"ה הבטיח למשה שיהיה הוא כלול מס' רבוא נשמות, ז"ש במסכת נדרים (ל"ח ע"א) לא נתן הקב"ה התורה אלא למשה (רעג), ומסיק לפלפולא בעלמא (רעד), ולכן כל זמן שלא היה משה כלול מס' רבוא, היה לומד ושכחה עד שנתן הקב"ה למשה הפלפול במתנה (רעה), כמ"ש ר' חנינא לר' חייא בהדי דידי קמנצית, אילו משתכח תורה מישראל מהדרינא (רעו), וזה גם כן המתנה של משה, שבפלפולו היה מהדר התורה, אבל לפי מה שאמרנו (רעז) הוצרך דוקא (לתקן)[לקבל נ"ל]ביום מ', לתקן מ' של מו"ת חמת המלך מלכי המלכים (רעח), שבאותו שעה שעשו העגל רגליה יורדת מות (משלי ה ה), ואיש חכם זה משה יכפרנה (משלי טז יד), וזה הראה לו הקב"ה לאברהם אנכי מגן לך דייקא, שלא יוכל משה לקבל את התורה עד שנתן לו הקב"ה קלסתר פניו של אברהם (שמו"ר פכ"ח א') (רעט), "שכרך "הרבה "מאוד ר"ת מש"ה, שאז פסקה זוהמת נחש (עיין שבת קמ"ו ע"א), כמבואר בפסוק (בראשית ג א) והנח"ש הי"ה ערו"ם, ס"ת משה. שעיקר התיקון היה כשקיבל הלוחות כמ"ש: