Chasidut do Psalmów 107:1

מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו, שנאמר (תהלים סו ג) אמרו לאלקים מה נורא מעשיך, שלא בפניו נאמר (תהלים קז א) הודו לי"י כי טוב כי לעולם חסדו, עד כאן (ב"ר פל"ב ג'). המדרש הזה אומר דרשוני. א', האיך יצדק בהש"י בפניו ושלא בפניו, הרי מלא כל הארץ כבודו. ב', למה תיאר בכאן השם ב"ה בלשון מי שאמר והיה העולם. ג' האיך נצייר בשכלינו דמה נורא מעשיך מיקרי מקצת שבחו, מה שאין כן הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. ד', דגם זה אי אפשר לומר דהוי כל שבחו, דאטו סיימתינהו לכולהו שבחי דמארך. ונ"ל בהקדים הקדמות. הקדמה א', מה דידוע דהש"י ברא העולם להתנהג בטבע, והטביע בכל הנבראים טבעם הוכן כל אחד מהנבראים על הטבע שהטביע בו הבורא אין אחד יוצא מגדר טבעו, כגון האש שטבעו להבעיר, והמים לכבות וכיוצא, והטבעיים מתנהגים על פי כוכבי השמים וכסיליהם אשר מנהיגים הטבעיים, ואף על פי כן ידוע לכל מאמין ששום דבר מהטבעיים לא יתנהג בטבעו, כי אם בהשגחת היוצר הבורא המשגיח על כל פרט ופרט מהטבעיים בכל רגע ורגע, שיפעלו פעולתם בכל עת המצטרך בגזירת היוצר. ובדרך זה אנחנו ישראל עם קרובו, נראה מפעלות אלקים פועל ישועות בקרב הארץ נסים נסתרים בכל דור ודור על פי הטבע בלי שידוד המערכה, ובדרך זה היה הנס הגדול המפורסם בימי מרדכי ואסתר שהיה בטבע, והיא הנקראת הנהגה הטבעיית. והנה עוד יש הנהגה נסיית, שהש"י עבור חיבת ישראל עם קרובו משדד מערכת השמים ומראה ניסיו לבאי עולם למעלה מן הטבע, כמו ניסי מצרים. ובזה תבין מה שנאמר בתהלים (סו ה) פעם אחת לכו חזו מפעלות אלקי"ם, הכוונה מפעלותיו ית' המתנהג על פי שם אלקי"ם בגימטריא הטב"ע, שהיא הנהגה טבעיית המתנהג על פי שם הנ"ל, והש"י משגיח על הטבע שתתנהג בהשגחת השם הויה ב"ה המהווה כל הויות, ומסתתר בהנהגת הטבעיים להנהיגם כרצונו, וזהו הויה הוא האלק"ים (דברים ד לט). ופעם שנית נאמר בתהלים (מו ט) לכו חזו מפעלות הויה, קאי על הנהגה הניסיית על ידי השם הויה ב"ה בשידוד המערכות. והנה הנהגה הטבעיית נקראת בפני"ו, כי אפשר להתבונן בה ולהביט בנפלאות היצירה כל אחד לפי קט שכלו, והוא כמו שאנחנו רואין דבר מה בפניו, אזי אנחנו מתבוננים בה איך ומה וכמה. כן אפשר להתבונן מעט מפעלות היצירה הנהוגה על פי הטבע בחפץ הבורא אשר כולם קשורים בהשגחתו, מה שאין כן ההנהגה הניסיית המתנהגת על ידי שם הויה ב"ה, אי אפשר להשיג בה כלום, רק הוא מחסד הבורא ב"ה ילאה כל רעיון להתבונן איך ומה וכמה נתהווה הנס הזה, רק זאת נתבונן אהבתו ית' אלינו, איך שבשבילנו משדד מערכת השמים ונותן ליראיו ניסים להתנוסס, וזה נקרא של"א בפני"ו כי אי אפשר להשיג, כמו שאנחנו אינן רשאים להזכיר בפינו השם הויה ב"ה וב"ש, רק השם אלקים או אדנ"י, והבן. והנה עיקר הנהגה בעולם הוא על ידי הטבע כנודע כי הוא עולם הנסיון, וכפי המקובלים הראשונים תוקף השמיטה שמיטת הפחד גורם לזה, והבן. אבל ישראל עם קרובו הנקשרים בחפץ הבורא העמוסים מני בטן ובשבילם נברא העולם, הם למעלה מן העולם ופועל עמהם ישועות למעלה מן הטבע בהנהגה הניסיית על ידי שם הויה ב"ה, ועל ידם מתעלה הש"י ביותר, כשרואין כל באי עולם הניסים שמתנוסס עמהם, אזי כולם מודים על מציאותו והשגחתו ומלכותו וכבודו וכל באי עולם מכירין גדולתו, מה שאין כן על ידי הנהגה הטבעיית הוא רק מקצת שבחו, כי אין מכירין בזה רק המתבוננים ומבינים בשכלם איך שהכל קשור בחפץ הבורא, אבל הפתאים שאינם מעוררים שכלם לזה, נשארים בחושך וספיקות עצומות בענין השגחה, ויאמרו שהוא הכל בטבע זולת השגחה ח"ו תיפח רוחם. וזה שנצטווינו אנחנו ישראל עם קרובו להתבונן במושכלות להבין פליאות הבורא ית' גם בטבע המתנהגת על פי שם אלקים, בתוכם מסתתר השגחה משם הויה ב"ה. וזה סוד וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלקי"ם, והבן. ובזה תבין ענין אמרם במדרש הלז מקצת שבחו של "מי "שאמר "והיה "העולם, "עולם מלשון "העלם המתנהג בטבע הנ"ל, בפניו הוא הנהגה הטבעיית. וזה שהביא ראיה אמר"ו לאלקי"ם, הנהגת הטבע על ידי שם אלקי"ם, מה נורא מעשיך כי הכל בהשגחה, ואמר אמר"ו לאלקים, ר"ל התבוננו בחקירה ודרישה שהכל הוא בהשגחה. של"א בפני"ו היינו הנהגה הניסיית, אומר רק הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו, הוא השם הויה ב"ה, שעל ידי הנהגה הניסיית כי טוב כי לעולם חסדו, ר"ל כל העולם מכירין חסדו וטובו על ידי הנהגה הניסיית בלי שום הסתפקות ונתגדל שמו הגדול ית' בעולם, ואפילו הכסילים הפתאים מודים על יכולתו והשגחתו ית' וישתבח לנצח נצחים:

ונ"ל עפמ"ש (מגילה כה.) סיימתינהו לשבחא דמארך כו' משל למלך שיש לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין בשל כסף כו', דקשה ג"כ הלא כתיב הבוחר בשירי זמרה וגם הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו (תהלים קז א), וגם פסוק זה בעצמו צריך ביאור ל"ל ב' טעמים כי טוב כי לעולם חסדו, ונ"ל עפמ"ש אשרי האיש כאשר ביארתי בחג הסכות, ובזה מבואר מ"ש (איכה ג לח) מפי עליון לא תצא הרעות, דקשה הלא התורה צותה לענוש רשעים, אבל להנ"ל אתי שפיר דע"כ הרעות אין ממנו דא"כ היו בלי גבול כמדתו יתברך שמו, אלא על כרחך דהרעות ג"כ טובות שנמשך ממנו אחר כך, וזהו ביאור מ"ש (ברכות לג:) חייב אדם לברך כו' דקשה מהיכי תיתי יטבע זה בלב האדם, אבל להנ"ל א"ש כיון שמוכרח שהכל טובות, וז"ש הודו לד' כי רק טוב יוצא ממנו והוכיח זה כי אנו רואין שלעולם חסדו שאין להם גבול, וא"כ הרעה שיש לה גבול על כרחו אין יוצא ממנו, וכיון שאנו מאמינין שהכל בהשגחתו א"כ על כרחך שהכל טובות, וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך כו', וזהו הביאור של הק"ש שמע ישראל מורים על אהבה ויראה לקיים מפני שמי ניחת הוא כו' ואז ימסור נפשו על קדושת השם על ידי הכרת טובותיו וזהו ואהבת כו'.

כל הפסוק (בראשית א טו) בגימטריא הוי"ה הטו"ב, (הוא המאור הגדול שגם בקטנותו ר"ל הסתר פנים ח"ו הוא טוב, כי שם הויה במספר קטן עולה טו"ב, בסוד הודו לי"י כי טו"ב (תהלים קז א)):