Chasidut do Psalmów 119:71

ועוד נ"ל, בהקדים מה שפירש בעיר גבורים מקוצר רוח, מקוצר השגתם, עיין שם. ובדרכו אלך בזה, ובהקדים מה שכתבתי במגילת רות (א' י"ח) על פסוק (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת, והיוצא מזה דדבר שאין לו טורח, עביד אינש אף אם אינו משתוקק לזה, מה שאין כן בדבר שיש לו טורח. וידוע דאהבת התורה אינו רק להמשיגים ומכירים ערכה, וכמו שפירש העקרים בפסוק (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם, אימת בזמן כי ששון לבי המה. והנה יש להבין מה בעי השי"ת ומשה באמירה לישראל, וכי ברצונם היה תלוי היציאה לחפשי. אך הכונה ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים (שמות ו ז), שהודיע להם מהות התורה והמצות שיקבלו, כדי שיסכימו על זה ויהיה זכות זה עזר להגאולה. והנה ידוע דאף דלא בשמים היא, מכל מקום היצר הרע מכביד מאד בעיני האדם. אך מי שמבין יקרת התורה הקדושה לא יחוש, כענין שנאמר (משלי ב ד) אם תבקשנה ככסף וגו', וכמו שפירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט עא) בפסוק טוב לי כי עניתי וגו', מה שאין כן מי שהשגתו קצרה ואינו מבין ערכה, אבל אם לא היה היצר הרע מכביד כל כך, אף מי שהשגתו קצרה היה מקבל ברצון, אבל בצירוף שניהם אין הרצון מסכים. והנה ידוע דמשה אמר וכי אוציא (שמות ג יא), ופירש רש"י (ד"ה וכי) באיזה זכות, והשיב השי"ת בזכות שיקבלו התורה. ועל פי זה מבואר ולקחתי אתכם כנ"ל, (שמות ו ט) וידבר משה כן וגו' ולא שמעו אל משה להסכים בחשקות על הקבלה מפני קוצר השגתם, ומעבודה קשה שנדמה להן בזה, דהיינו בצירוף שניהם כנ"ל, על כן אמר (שמות ו יב) הן בני ישראל לא שמעו אלי ואינן מסכימין על הקבלה, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים מלהטעים ולהנעים הדבור ולהכניס הדברים בלב השומע בטבע, כעין שכתב הר"ן הטעם לערל שפתים של משה, וזכות אין בידן לשנות הטבע, כיון שבני ישראל לא שמעו אלי. ולפי זה אתי שפיר דאין זה בדרך קל וחומר, רק דברים מושכלים ונבונים למבין, וק"ל.

עוד יתבאר דברו על לב ירושלים כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים וכו' בכל חטאתיה (ישעיה מ ב). והנה הרד"ק פירש נרצה לשון נשלם, כמו אז תרצה הארץ את שבתותיה (ויקרא כו לד), ועונה הוא עונשה. והוא תמוה דמאי ענין עון לעונש. ועוד תמוה כפלים, דמשמע כפלים הרבה, וכפשוטו לא יתכן כי תמים פעלו ואין עול (דברים לב ד). ולפירוש הרד"ק כפלים שנעשו כמה פעמים ולא בפעם אחת, שפירש כפלים חורבן ראשון וחורבן הב', אבל באמת לא היה העונש רק כפי החטא, קשה למה זה מאי הודיענו בזה. והנראה בזה על פי שפירשתי (בהפטורת האזינו) בפסוק (הושע יד ב) שובה ישראל כו' עד ה', היינו מה שמגיע עד כסא הכבוד, והיינו תשובה מאהבה כמבואר ביומא (דף פ"ו.). והנה לתשובה מאהבה ההתעוררת קשה, כי לתשובה מיראה בקל יש לעורר על ידי איום וגיזם, מה שאין כן מאהבה. אך זה יש להבין האיך החטא הוא מר יותר מהעונש. ויובן כי כל חיות האיש הישראלי הוא הדביקות האלקי, כאמור (דברים ד' ד') ואתם הדבקים וכו', ר"ל אם אתם דבקים אז אתם חיים, כי אנחנו צריכים להיות במדרגה אחרת מדומם צומח חי מדבר לגמרי, ולא בהתחלפות פחות ויתר, ולכך רשעים בחייהם קרוים מתים (ברכות י"ח ע"ב), וק"ל. ושייך לזה מה שאמרתי בפסוק (תהלים קיט עא) טוב לי כי עניתי וכו' (תהלים קי"ט בתפלה למשה), ועל פי שכתב אלגזי לי עצה ותושיה וכו' (משלי ח יד), ועל פי שכתב חובת הלבבות בפסוק (משלי ב ד) אם תבקשנה וכו', כך כל הצער המביא לידי הדביקות, ראוי לה להיות מתוק, אך לעורר זה להבין כמה רע ומר פירוד הלזה, הוא על ידי שנבחין כמה גדול אהבת הבורא עלינו, ואם כן קל וחומר בן בנו של קל וחומר האיך ראוי להיות אהבתינו לו ית', והקל וחומר מובן. והנה אמרו (אבות פ"ד מ"ב) שכר מצוה מצוה וכו'. וידוע מה שכתבו המפורשים ששכר של המצוה הוא בעצמו המצוה, שיש לו ית' נחת רוח מזה שמשפיע טוב, וכמו כן לענין עונש עבירה שהיא עבירה, שכביכול יש לו מזה צער, והוא מגודל אהבתו ית'. וידוע אמרם (חולין דף ז':) אין אדם נוקף אצבעו מלמטה וכו', ואם כן כל כשלון שבא לאדם הוא בדרך עונש, והעונש הוא חטא והוא מגודל אהבתו, מזה יש לעורר תשובה מאהבה. ועל פי זה יתפרש הפסוק (הושע י"ד) שובה ישראל וגו' עד ה' מאהבה, כמ"ש כי כשלת (נחשב) בעונך.