Chasidut do Psalmów 33:11

וְזֶה פֵּרוּשׁ (שם כ): יִתֵּן לְךָ כִלְבָבֶךָ; וְאֵימָתַי, כַּאֲשֶׁר: וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא – עַל־יְדֵי מִלּוּי גְּרוֹנָם שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. כִּי תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים נִקְרָאִים עֵצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (אבות פ"ו): וְנֶהֱנִין מִמֶּנּוּ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה; וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם לג): עֲצַת ה' לְעוֹלָם תַּעֲמֹד; שֶׁהֵם עַמּוּדֵי עוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה יד): ה' צְבָאוֹת יָעָץ. ה' צְבָאוֹת הֵם נֶצַח וָהוֹד:

היוצא מזה, דהשי"ת אינו מזדקק לבחירה למנעו גם שעברו רוב שנותיו אם רוצה לחטא במזיד לפי תירוצי הראשון, או אם ירצה לתהות על הראשונות לפי תירוצי האחרון. וטעם הדבר יתבאר על פי מה ששמעתי לפרש הפסוקים ביחזקאל (ט"ו ב') מה יהיה עץ הגפן מכל עצי הזמורה אשר ביער, (יחזקאל ב ג) היעשה לכל מלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, (יחזקאל ב ד) הנה לאש נתן לאכלה וכו', (יחזקאל ב ה) אף כי אכלתהו אש ויחר ונעשה עוד למלאכה, (יחזקאל ב ו) כה אמר ד' כעץ הגפן אתם משולים בית ישראל, (יחזקאל ב ז) ונתתי פני בכם וידעתם כי אני ד'. והענין, דהנה אמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ולפי העולה על הדעת בהשקפה ראשונה באלו הבוחרים ברע ולא בטוב, נעדר ח"ו כונתו ית' בבריאתם, כי אין מתרבה מהן כבוד שמים, ואיך יתכן שיעדר כונתו ית' בשום פעם, הלא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא). אך התשובה בזה, כי בודאי לא נעדרה כונתו ית' בשום אופן, כי אף מאנשי רשע ופשע מתרבה כבוד שמים, כי כשהקב"ה נפרע משונאיו, אם בזה העולם, שמו יתגדל ומתקדש ונורא על כל סביביו (ויק"ר כ"ד א'), וימין ה' נאדרי בכח וימין ה' תרעץ אויב (שמות טו ו). ואם בעולם הבא, הרי אמרו רז"ל (שמו"ר ז' ו') גדול הקילוס שעולה מן גיהנם וגו', ודרשו (עירובין י"ט ע"א) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו (תהלים פד ז), על אלו שעוברים בעמק הגיהנם, שמורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמודין ומשבחין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנתנו יפה חייבתנו ה' הצדיק ואנחנו הרשעים, ואם כן גם מאלו שמו מתקדש ומתגדל. רק ההפרש כי בצדיקים שמו מתגדל ומתקדש בשעת קיומן, כי תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), כבוד מלכותו יאמרו וגבורתו ידברו (תהלים קמה יא). ומאנשי רשע נצמח כבוד שמים בשעת אבודן, ולא בשעת קיומן.

ונקדים עוד, דעיקר הצער של הצדיק וישר בראותו אנשי רשע, הוא על העדר כבוד (שמיה) [שמים], ונקדים עוד מה ששמעתי מחכם אחד לפרש הפסוקים מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער, (יחזקאל טו ג) היקח ממנו עץ לעשות למלאכה אם יקחו ממנו יתד לתלות עליו כל כלי, (יחזקאל טו ד) הנה לאש ניתן לאכלה את שני קצותיו אכלה האש ותוכו נחר היצלח למלאכה וגו', (יחזקאל טו ו) כה אמר ה' כאשר עץ הגפן וגו' כן נתתי את יושבי ירושלים וגו' (יחזקאל טו ז) וידעתם כי אני ה', עד כאן. והפסוקים הללו משוללי הבנה המשל והנמשל. והענין דהנה אמרו רז"ל (אבות פ"ו מי"ב) כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו. ולפי העולה על הדעת בהשקפה ראשונה באלו הבוחרים ברע ולא בטוב, נעדר ח"ו כונתו ית' בבריאתן, כי אין מתרבה מהן כבוד שמים, ואיך יתכן שיעדר כונתו ית' בשום פעם, הלא עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהלים לג יא). אך התשובה בזה, כי בודאי לא נעדרה כונתו ית' בשום אופן, כי אף מאנשי רשע ופשע מתרבה כבוד שמים, כי כשהקב"ה נפרע משונאיו, אם בזה העולם, שמו מתגדל ומתקדש ונורא על כל סביביו (ויק"ר כ"ד א'), וימין ה' נאדרי בכח וימין ה' תרעץ אויב (שמות טו ו). ואם בעולם הבא, הרי אמרו רז"ל (שמו"ר ז' ו') גדול הקילוס שעולה מן גיהנם וגו', ודרשו (עירובין י"ט ע"א) עוברי בעמק הבכה מעין ישיתהו (תהלים פד ז), על אלו שעוברין בעמק הגיהנם שמורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה, שמודין ומשבחין ומצדיקין עליהם את הדין ואומרים יפה דנתנו יפה חיבתנו, ה' הצדיק ואנחנו הרשעים, ואם כן גם מאלו שמו מתקדש ומתגדל. רק ההפרש, כי בצדיקים שמו מתגדל ומתקדש בשעת קיומן, כי תהלתו בקהל חסידים (תהלים קמט א), כבוד מלכותו יאמרו וגבורתו ידברו (תהלים קמה יא), ומאנשי רשע נצמח כבוד שמים בשעת אבודן ולא בשעת קיומן. ועל פי זה יתבארו הפסוקים הנ"ל, מה יהיה עץ הגפן מכל עץ הזמורה אשר היה בעצי היער היקח ממנו עץ לעשות למלאכה וגו', כי חלש הוא ואין ראוי לשום השתמשות בשעת קיומו כמו בשאר עצים רק לאש ניתן לאכלה וגו', אף כי אש אכלתהו יותר, דהיינו שעת איבודו ונעשה עוד למלאכה, ר"ל דאז ראוי להשתמשות לאפות ולבשל, כה אמר ד' כאשר עץ הגפן וגו' כן נתתי את יושבי ירושלים, היינו דורו אנשי רשע, כי אין כבוד שמים מתרבה על ידכם רק בשעת אבודכם, על כן ונתתי פני בכם היינו פני הזעם, אז וידעתם כי אני ה', שאז שמי מתקדש והדר כבודו נודע בעולם, עד כאן שמעתי וש"י. והנה כל דברי החכמה הנ"ל מבוארים במשלי (ט"ז פסוק ד') כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה, ועיין רש"י (ד"ה כל), ורז"ל אמרו (נדרים כ"ב ע"א) אין רעה אלא גיהנם, ועל כן צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, כי בין כך ובין כך לא נעדרה כונת הבריאה וכבודו ית' מתרבה. ועל פי הקדמות האלה יתבאר המדרש הנ"ל, בשעה שאמר הקב"ה למשה גדילים תעשה לך וגו', דתיבת לך מיותר, ועל כרחך דאתא לאורויי לך משלך למעוטי גזול, וקשה כקושית התוספות דלמה לי למעוטי גזול, תיפק ליה דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה, ועל כרחך צריך לומר כמ"ש דאצטריך למעוטי גזל עכו"ם דלא הוי מצוה הבאה בעבירה, דגזל עכו"ם מותר מטעם ראה ויתר גוים, דהיינו משום שעובדים עבודת אלילים לצבא השמים, לכך אמר רבונו של עולם אם כן למה מיעטת את הירח, דעל ידי זה נצמח טעותם, מה שאין כן אלו היו שנים שוין בכמותן ואיכותן, לא היו טועין ולא היו עובדין עכו"ם, אמר לו הקב"ה הלא הרבתי הכוכבים ואף על פי כן לא הועיל דהרי עובדין גם את הכוכבים אף דרבים המה. והנה דעת לנבון נקל, דתירץ הזה אינו רק על אותן העכו"ם שעובדין גם לשאר הכוכבים, אבל אותן שעובדין רק לשמש, נשאר הקושיא ויכול להיות דאם היו שנים לא היו טועין כלל, ואם כן לא הרוחני בתירוץ הנ"ל, רק שבמיעוט הירח לא נתעו כל המון העכו"ם בכללם, ובשלמא אי היה הקפדה העליונה רק על הכלל כלו, אז היה ניחא דלא חיישינן לאותן האומות שעובדין רק לשמש, אבל באמת הקפדה עליונה במין אדם בפרטיות, אם כן הדרא קושיא לדוכתיה למה מיעטת את הירח, דיכול להיות אם היו שנים לא היו אותם העכו"ם טועין לעבוד לשמש. וזה שאמר משה והלא צוית לא תלבש שעטנז, מזה מבואר כמ"ש לעיל דהקפדה העליונה במין האדם בפרטיות וכל שכן בהרבה אומות שלימות, ואם כן עדיין הקושיא בתקפה, ולא נתקררה דעתו לפי שהיה לבו של אותו צדיק דוה עליו מאד על העדר כבוד שמים על ידי מיעוט הירח, עד שאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, דהיינו שתמיד לעולם כבודו מתברך, הן אם אנשי העולם רשעים או צדיקים כבודו נתגדל, או בשעת איבודן או בשעת קיומן, ולכך נתקררה דעתו דכיון שאין בזה העדר כבוד שמים, אם כן אם ראתה חכמתו יתברך למעט הירח, לא ישנה בהנהגת עולמו מכפי אשר חייב חכמה העליונה מפני השוטים, אלא צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, וכמו שהשיבו רז"ל לאפיקורס, ומבואר המדרש והוא נפלא בס"ד. ונקדים עוד דכפרה הוא לשון קינוח, כמו בעי לכפורי ידיה בהאי גברא (גיטין נ"ו ע"א), (ועל כן כפרה לחטאים, דאף דהחטא הוא שוגג ושגיאות מי יבין, מכל מקום מצד טבע פוגם בנפשו, כמו שהארכתי במקום אחר בזה). והנה לפי זה אף שצדיק ה' בכל דרכיו, וחייבה החכמה העליונה בהנהגת עולמו למעט הירח לאיזה סיבה וטעם הידוע לו ית', מכל מקום יכול להיות שיש בזה המיעוט איזה קלקול ופגם מצד אחר, (והראיה דהא קאמר חזייה דלא קא מיתבא דעתא), ואף גם זאת חייבה החכמה העליונה המיעוט הזה לפי שתיקונו יתר על קלקולו, אך ורק ראתה חכמתו ית' לקנח גם את הפגם הזה שישאר המעשה הזה רק טוב, וקינוח הפגם הלזה הוא על ידי קרבן הזה כמו שאבאר, כי אם באמת מיעוט הירח רומז למיעוט הקדושה, כענין שנאמר (תהלים פט לח) כירח יכון עולם, וקטן מונה לקטן, ואמרו רז"ל (סוכה כ"ט ע"א) כשהלבנה לוקה, סימן רע לשונאיהם של ישראל ח"ו, ולכך לעתיד והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כא), ושהם עתידים להתחדש כמותה (ברכת הלבנה), וזה לעומת זה אמלאה החרבה (יחזקאל כו ב), במיעוט הקדושה יש התגברות להסט"א (עיין מגילה ו' ע"א), ולעומת זה שעיר הנשחט בראש חודש בעת התחדש הלבנה, רומז לביטול הסט"א, כענין שנאמר (ישעיה יג כא) ושעירים ירקדו שם שישחט לפני השי"ת, כענין שנאמר והרשעה כלה בעשן תכלה ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב יא), (אבל אינו לסליחת עון ח"ו כמו שהוא לפי פשוטו), כן נראה ברור והבן כי נכון הוא בס"ד.