Chasidut do Psalmów 12:5

והנה העיקר מכאן ולהלן, לשמור מהבל וכזב לשמור הפה והלשון. והנה פירשתי כבר מסורה אחת (תהלים קמט ו) וזה הוא תארה, רוממות אל בגרונם. (תהלים קטו ז) לא יהגו בגרונם. (תהלים ה י) קבר פתוח גרונם. וגם לפרש הפסוק (שם י"ב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. דיש בזה דקדוק עצום, דלמה אמר ללשונינו בשני למדין, היה די לומר לשונינו בלמד אחד, והלא דבר הוא. ועוד למה קראן שפתי חלקות, והדר קראן לשון מדברת גדולות, דאינו אלא כפל ענין אחד במלות שונות דלמה זה. והנ"ל בזה, דהנה האלשיך הקדוש פירש בפסוק (דברים כג ג) ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, דהאי לאמר אין לו מובן, דאינו לומר לזולתו. ותורף דבריו כי הנה אשר דיעה קנה, גם כי צדיק תמים יהיה לא יבצר ממנו השערת גדולתו ית', ואם לפני מלך בשר ודם יעמוד אנוש כערכו, יראה ורעד יבא בו פלצות יאחזוהו ואימתו יבעתוהו, ומה יעשה כי יקום ויתפלל לפני אלקי האלקים ואדוני האדונים כי יוצר הכל הוא ב"ה וכל העולמות כאין נגדו, ומה הוא היתוש הנטוש הלז, אם מוח לו בקדקדו הלא יאחזנו פלצות, כי יכיר שפלות וקוטן ערכו, ומי בשחק מכל שרפי קדש יערוך לאלקים תפלה נאותה לפי גדולתו ית', ומה גם אתה איש האדמה, וקל וחומר אם מלאכי השרת שאין אומרים לפניו יתברך רק ג' תיבות קדוש קדוש קדוש, מרוב יראה ורעד וחלחלה ניתך אש זיעתן עד דנהר דינור נגיד ונפיק מהן, בן אדם על אחת כמה וכמה דראוי להיות חל מלפניו, עד בלתי יעצור כח להתפלל באמרו כי אימתו יבעתנו, ומה גם כי אדברה דברי עמו, וצריך לבקש ממנו ית' מענה לשון שיוכל להתפלל. והיינו ואתחנן וכו' שיוכל לאמר, ומהאי טעמא יסדו אנשי כנסת הגדולה בפתח שער התפלה אדני שפתי תפתח (תהלים נא יז), שהשם אדנית הוא פתח השער התפלות, ממנו נבקש פתוח תפתח שפתותינו, עד כאן דבריו בשינוי הלשון וקיצור מפרושו. והנה הגאון מהר"י ז"ל בספר יערות דבש חלק א' דרוש א' בביאור השמונה עשרה כתב, כי השפתים שומרים לפה, ואינם ראוים לפותחן אלא ברצון ה' לתורתו ולכל חפצי שמים, ואדני במילי אותיותיו אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, גימטריא תרע"א, כי אז השערים נפתחים להתפלל. ועל זה נאמר (תהלים קיח יט) פתחו לי שערי צדק, כי השפתים הם שערים, אם הם לעבודת ה' הם שערי צדק, עד כאן דבריו. נמצא השם אדני הוא ממונה על פתיחת שפתים. וכתב עוד וז"ל: אם כן מי הוא האיש אשר לא יתן על לבו, אם להתפלל ולהודות לה' אני צריך תפלה מה' שיפתח שפתי, ואיך אני פותח שפתי כל היום בדברים בטלים, ניבול פה, לצנות, שקרנות, גנות חבירו, לשון הרע, רכילות, מסירות, ובוטה לחבריו כמדקרות חרב, וי מה יענה איש כזה, הלא יצחקו לו מלאכי השרת ויאמרו להתפלל מבקש מה' שיפתח שפתיו, וכל היום שפתיו חומה פרוצה שפתי חלקות בדברי רמיה, עד כאן דבריו. והנה בברכת אהבה רבה להודות לך, כתבו לכוין שהפה והלשון נבראו רק להודות ולהלל לשמו ית' ולשאר חפצי שמים. ועל פי זה יתבא המסורה הנ"ל, על אלו שכל היום יהגה פיהם הבל וריק ולשון תרמית, וכשהגיע להתפלל אומר ה' שפתי תפתח, כאלו לא יכול לדבר וצריך שיפתח ה' שפתיו, וזה אמרו קבר פתוח גרונם כל היום בלשון הרע ורכילות, ובעת שרוממות אל בגרונם שצריכין להתפלל ולהודות להשי"ת, אז לא יהגו בגרונם אינם יכולים לדבר וצריכין שיפתח שפתותיהן כנ"ל. ועל פי זה יתפרש הפסוק הנ"ל, יכרת ה' כל שפתי חלקות, כי נחלקים המה ואינם על קוטב אחד, כי בדברים אשר למרות את עיני כבודו, אין פיו סגור ושפתיו ברשותו ואין צריך לשם אדני לפתוח שפתיו. ולדברים אשר הוא לכבודו יתעלה, פיו סגור וצריך לפתיחת שפתים. ובאמת חפצי שמים הם ראוי ללשונינו כי נברא לכך, מה שאין כן בדברים בטלים, ואם לזה שראוי ללשונינו צריך פתיחת שפתים, על אחת כמה וכמה שיהיה פיו סגור במה שאינו ראוי ללשונינו ולשפתותינו. וזה אמרו יכרת ה' כל שפתי חלקות כי נחלקין המה, ומפרש במה נחלקות, אמר לשון מדברת גדולות כמו שפירשו המפרשים דהיינו לשון הרע ורכילות ואין פיו סגור, אשר אמרו ללשונינו, ר"ל בדבר הראוי ללשונינו דהיינו תפלה והודיה לשמו יתברך, נגביר ר"ל שצריכין להתחזק בעל כרחם ולבקש פתיחת שפתים כאילו אינם יכולים לדבר, ולכך אמר ללשונינו, והבן. אבל שפתינו, ר"ל מה שהוא רק דבר שפתים והוא לנו ולא לשמו ית', אתנו ברשותינו ככל חפצינו מי אדון לנו, ר"ל אינם צריכין לזה לשם אדני המורה שהוא אדון לכל, כמבואר בשו"ע או"ח סימן ה' (סעיף א') לפתוח שפתים, כנ"ל נכון בס"ד, מזה תבינו כמה ראוי לשמור הפה והלשון.

והנה השם יתברך אינו מדבר לשון הרע על ישראל כמו שהאב אינו מדבר על בנו נמצא כשהאדם מדבר לשון הרע מראה בעצמו שהוא מכחיש שדבורו הוא מלכות שמים מדת אדנ״י ולכן הוא כעובד עבודה זרה וזהו מאמר דוד המלך ע״ה (תהלים י״ב, ה׳) אשר אמרו ללשונינו נגביר ר״ל שאומרים הרשעים נגביר לשונינו לדבר כי שפתינו אתנו מי אדון לנו ר״ל שהם מכחישים שהאדנות הוא בפיהם אבל צריך להאמין שדבורו הוא מלכות שמים וזהו מאמרם ז״ל ומי מושל בי צדיק ר״ל שהצדיק מושל עמי עם הדבור שלי שהוא מלכות שמים המושלים בכל העולמות וכל הברואים והאיך באים לאמונה זו היינו על ידי עסק התורה דהיינו כשמדבר בדברי תורה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים, והנה איתא בערכין פלוגתא חד אמר סיפר אין לו תקנה וחד אמר יעסוק בתורה שנאמר (משלי ט״ו, ד׳) מרפה לשון עץ חיים והנה בודאי לא פליגי שזה כלל בכל התורה אלו ואלו דברי אלהים חיים והנה גם כאן לפי כשעוסק בתורה שלא לשמה בודאי אין לו תקנה אבל כשעוסק לשמה ומקשר דבורו באותיות התורה הוא מביא בו מלכות שמים וזהו מרפא לשון עץ חיים:

וי"ל, א' בנגעים למה זכר תאר אדם שהוא משובח שבבחי' גבר, אנוש, איש. ב' תאר שאת או ספחת או בהרת, והרב האלשיך (ויקרא יג, ב-ג) ביאר, כי הנגעים באים עבור לשון הרע, והוא נמשך מן ג' דברים, א' גסות הרוח, שנאמר (תהלים יב, ה) שפתינו אתנו מי אדון לנו, ב' בהתחברו אל אנשי הרשע, ג' מרוב עושרו יבזה כ"א וידבר עליהם תועה. והנה יוצר הכל משלם לאיש כמעשהו, אם הנגע מחמת לשון הרע מכח גאוה, נקרא שאת, התנשאות וגאוה. ב' נקרא ספחת, התחברות. ג' נקרא בהרת, שיש לו עושר ושפע ובהמות רב טוב נקרא בהרת וכו', יעו"ש.

לך לך פירש רש״י להנאתך ולטובתך. הנה אמרו רז״ל פסוק האמנם אלם צדק תדברון ג׳ מה יעשה אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם יכול אף בדברי תורה תלמוד לומר צדק תדברון דנודע מה שכתוב (תהלים נ״א, י״ז) אדני שפתי תפתח כי הבורא ב״ה מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה אך שכבודו הוא לשון לבושיה כנודע שהוא יתברך מלובש בכל דבר ובחינה זו נקרא שכינה ששוכן בכל דבר והוא השם אדנ״י ברוך הוא וברוך שמו ונקרא גם כן עולם הדיבור כי בדבר ה׳ שמים נעשו ובאורייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא דהיינו בעשרים ושתים אותיות התורה עולם הדיבור נבראו כל הנבראים ואיתא בספר יצירה קבען בפה האדם וזהו אדני שפתי תפתח ולכן אמרו רז״ל ששקול לשון הרע כנגד עבודה זרה וכו׳ כי כשמדבר לשון הרע אינו מאמין שדיבורו הוא עולם הדבור מדת אדנות וזהו אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו כמבואר אצלנו במקום אחר וזהו ישים עצמו כאלם פירוש עצמיותו דהיינו שלא ידבר שום דיבור רק כשיאמין שמחמת עצמו הוא אלם רק שדבורו הוא עולם הדבור מדת אדנ״י כנ״ל ואמר יכול אף בדברי תורה לא ילמוד רק כשמאמין כנ״ל תלמוד לאמר צדק תדברון מצוה ללמוד אף שלא לשמה וזהו שאמרו רז״ל השח שיחה בטילה עובר בעשה שנאמר ודברת בם ולא בדברים בטלים ולכאורה איך אפשר שלא ידבר שום דבור רק דברי תורה כנשמע מלשון ודברת בם כו׳ אך הפירוש הוא כך ודברת בם רצה לומר כל מה שתדבר תאמין שאתה מדבר עם התורה שדבורה הוא עולם הדבור כ״ב אותיות התורה כנ״ל וכשמדבר בהנהגת העולם אל יחוש כי באוייתא ברא קודשא בריך הוא עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא שכל העולמות מתנהגים על ידי כ״ב אותיות התורה עולם הדבור רק שיאמין זה כנ״ל אבל כשמדבר לא לשום הנהגת העולם זהו נקרא דברים בטילים: