Chasidut do Psalmów 3:1

עוד באופן אחר על המדרש הנ"ל פרה אדומה ראה. דהנה אמרו רז"ל (מדרש רבה חקת) פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים. וכבר פירשתי (בפרשת חקת) הרמז בו. וכעת אומר דבר אחר, דמרמז כי ברשעים מי שאינו מכסה פשעים, בא לידי טהרה ותשובה, כמ"ש (משלי כח יג) מכסה פשעיו לא יצליח, וכמו שאמרו רז"ל (יומא ט' ע"ב) הראשונים שנתגלה עונם וכו', וכמו שפי' הפסוק (איכה א' ח) חטא חטאה ירושלים וגומר, מה שאין כן בעל מעשים טובים המפרסם מעשיו הטובים, כמו שפירש בספר בינה לעתים בפסוק (שמואל א' כד יח) ואתה הגדת היום את אשר עשית עמי טובה וגו', ובפסוק (משלי יד כג) בכל עצב יהיה מותר וגו', ובפסוק (משלי טז כו) נפש עמל וגו', עיין עליו (בדרוש ל"ד). והנה איתא (שבת ס"ז.) אילן המשיר פירותיו, סוקרו בסיקרא כדי להודיע צערו לרבים, ועיין בערוך ערך סקר, כי הוא צבע שאין מצוי כל כך באילנות מצד עצמו, וכן פרה אדומה, והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש (ישעיה א' יח) אם יהיו חטאיכם כשנים, ר"ל שלא יכסה פשעיו ויתודה עליהם בפרסום, אז כשלג ילבינו, והבן. והנה מכל המעשים טובים שעשה משה, לא פרסמה התורה רק בענוה (במדבר יב ג), ומזה נראה כי עיקר זכותו על ידי זה, ולכך ראוי לגדולה ולכבוד כדרך הבורח מן הכבוד, כמו שאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), מה שאין כן הרודף אחר הכבוד כמו שאמרו רז"ל. ואם כן איך יכול לחלוק על גדולתו לומר שראוי לו, כי אם יאמר כן, הרי אינו ראוי לו, כי הלא העיד הכתוב שמה שזכה משה לנבואת פנים אל פנים, היה על ידי הענוה היתירה והיא גדולתו. וזה מבואר ממש בפירוש בסוף פרשת בהעלותך, וכמו שפירשתי שם דפסוק והאיש משה וגו', הוא הצעה למה שנתבאר שם מנבואת פה אל פה אדבר בו (במדבר יב ח), עיין בחידושי לחולין דבמדה שאדם מודד מודדין לו, וכשם שהוא מתנהג בענוה, כך הקב"ה מתנהג עמו, והבן. אך מכיון שראה קרח שדין של פרה אדומה מטהר טמאים ומטמא טהורים, ולמה, רק הוא לרמז על זה הענין שכתבתי, ואם כן מדת ענוה של משה נסתר לפי דעתו של קרח, דלא האמין כל כך שלא כתב משה אות אחת מדעתו, כמבואר מדבריו בטלית שכולה תכלת (תנחומא קרח סי' ב'), אם כן לפי זה יכול לחלוק עליו כיון שאין הגדולה תולה בענוה, דהא לפי דעתו הענוה של משה גרוע מאד והוא נשא ושפל ח"ו, כמו שפירש בשבט מישראל (בתהלים סי' נ"ח) הפסוק בישעיה (ב יב) כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, לכך נושאו לבו לחלוק. ועל פי זה מבואר סמיכת הסדרים כמו שדרש ר' יוחנן במסכת ברכות (דף יו"ד ע"א) מקרא (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם וכו', ועיין שם מה שכתבתי על הגליון לפרש אמרם (ברכות י' ע"א) למה נסמכה פרשת אבשלום (תהלים ג א) לפרשת גוג ומגוג (תהלים ב א), שאם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו, אף אתה אמור לו כלום יש בן שמורד באביו, אלא הוה, הכי נמי הוה). ועל פי זה אתי שפיר מה דנענש קרח אף שכבר אמר יעקב בנבואה ובקהלם אל תחד כבודי (בראשית מט ו), ונדרש (סנהדרין ק"ט ע"ב) על ענין קרח שנאמר (במדבר טז ג) ויקהלו, כי בסוף בהעלותך מבואר ענין ענוה של משה שזכה מזה לנבואה יתירה, ובפרשת שלח שהגדולה תולה בזה, על פי מה שביארתי בתרגום יונתן בן עוזיאל כד חמא משה ענותנותו וכו', ואף על פי כן בא קרח ורדף אחר הכבוד וחלק על משה מכח הגדולה, ובאמת קשה מאד להבין טעותו, ולזה נסמך פרשת חקת לומר כי מזה נצמח טעותו, ולכל זה כיון המדרש כנ"ל.

ואמרינן במסכת ברכות (ברכות ז:) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו (תהילים ג, א) קינה לדוד מיבעי ליה, ומשני לפי שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך היה סבור שמא עבד או ממזר וכיון דחזי דבנו הוא אמר סתם ברא מרחם על אבא. והקשה הגאון מוה' יונתן בספרו דאכתי מאי מזמור נהי דסתם ברא מרחם הא חזינן דלא מרחם. ותירץ דאיתא דמבעל בחירה קשה מאד לינצל שיתרחיש ניסא לפי שבידו הבחירה אל אשר יחפוץ יטנו משא"כ בעלי חיים. אכן דוקא בעל בחירה שמצד הטבע דהוא מצד הבחירה, משא"כ סתם ברא מרחם על אבא, א"כ מה שרדפו אינו מצד הבחירה רק מן השמים הוא א"כ סמי מכאן הבחירה ודינו כמו שאינו בעל בחירה, ולזה זמר דוד.

נקדים לבאר מארז"ל (ברכות ז:) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי רבים קמים עלי (תהילים ג, א) פירש"י רבים בתורה דואג ואחיתופל ואבשלום קינה לדוד מיבעי ליה, ומשני בשעה שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך כו' אמר שמא ח"ו עבד או ממזר כיון שראה שאבשלום הוא שמח אמר סתם ברא מרחם על אבא ע"כ. ויש לדקדק במאמר זה, חדא, באומרו עבד או ממזר, בשלמא עבד ניחא שנקרא מתוך ביתו דשפיר נכלל עבד עולם בתוך בני ביתו של אדם, אבל ממזר ח"ו שיהיה בתוך ביתו של דוד המלך ע"ה, ומאי ממזר דקאמר אתמהה. ב' מה שהקשו כל המחברים במ"ש ששמח משום דסתם ברא כו', ובאמת ראינו שאבשלום לא היה לו שום רחמנות וביקש לעקור את הכל ח"ו.