Komentarz do Rodzaju 38:23
וַיֹּ֤אמֶר יְהוּדָה֙ תִּֽקַּֽח־לָ֔הּ פֶּ֖ן נִהְיֶ֣ה לָב֑וּז הִנֵּ֤ה שָׁלַ֙חְתִּי֙ הַגְּדִ֣י הַזֶּ֔ה וְאַתָּ֖ה לֹ֥א מְצָאתָֽהּ׃
I rzekł Jehuda: "Niechaj zatrzyma sobie, abyśmy tylko nie stali się pośmiewiskiem! Otom posyłał to koźlątko, a tyś nie znalazł jej!"
תיבת גמא
בהא דהשמר לך ושמור נפשך היינו אם שמירת הגוף הוא שהנפש ג"כ משומר טוב הא לא"ה כשיש חילול השם באדם גדול כבסי' קנ"ז כמ"ש באות ב' א"צ לשמור הגוף כיוצא בו וקראת לשבת ענג בתנאי לקדוש ה' מכובד ומה"ט מי שאין לו לאכול כלום בשבת ויש לו סוס להשכיר בתוספת שבת דהוה רק עשה לא אמרינן אתי עשה דקום ועשה ענג שבת ד"ת כמ"ש בצ"צ ודחי לעשה דשוא"ת שאין זה ענג כה"ג דומה לדרבנן שאין דוחה כיבוד שאין זה כבודו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
תקח לה. יִהְיֶה שֶׁלָּהּ מַה שְּׁבְּיָדָהּ:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אבן עזרא
תקח לה. עזוב אותה ותקח הערבון:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רשב"ם
תקח לה - מה שבידה. כי לא אשלח עוד אליה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספורנו
הנה שלחתי. ולא שקרתי באמונתי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
קיצור בעל הטורים
לבוז ב' במסורה. פן נהיה לבוז. ונעוה לב יהיה לבוז. בשביל שעיות לב אביו לומר הכר נא הכתונת בנך היא היה לבוז שאמרה לו הכר נא למי החותמת:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רד"ק
תקח לה, תעכבם לעצמה שלא נהיה לבוז אם נחקור אחריה יותר שיתפרסם הדבר כי שכבתי עם קדשה. ובב"ר ר' יהודה בשם רב נחמן, משחקת בתבל ארצו (משלי ח' ל"א), התורה משחקת על הבריות, אמרה ליהודה, אתה רמית לאביך בגדי עזים, חייך, תמר מרמה אותך בגדי עזים:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
העמק דבר
תקח לה. לענין היזק של יהודה אמר שאין כדאי לחקור עוד פן נהיה לבוז. ולענין היזק שלה אמר עוד.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שד"ל
פן נהיה לבוז: לחזר אחר הקדשות, או כדברי ראב"ע ילעגו עלינו שאשה רמתה אותנו ולקחה ממנו חותם ופתיל בשביל ביאה אחת.
הנה שלחתי וגו': ומה עלי לעשות עוד? (רש"י).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מנחת שי
תקח לה. הקו"ף דגושה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מזרחי
יהיה שלה מה שבידה. שיהיה תי"ו תקח תי"ו לנקבה נסתרת ופירוש תקח תזכה כי עד עתה לא זכתה בהן כי היו לפקדון בידה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
הכתב והקבלה
פן נהיה לבוז. ולא חשש יהודה על הזנות, כי הקדשה לא נאסרה רק משנתנה התורה, אבל קודם מ"ת כבר כתב הרמב"ם, היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא ניתן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך. וגם לאחר מ"ת אין לאו דקדשה מה"ת רק כשהיא ערוה עליו עד שאין קדושין תופסין לו בה, ולא בפנוי עם הפנויה, (ערמב"ן בספר המצות מצוה שנ"ה, ובחינוך סימן תק"ע), ולזה לא חשש יהודה רק על הבזיון, כי אנשי מעלה היו נמנעים גם מזה מצד מוסר שכלי כי לא נאה לעשות פירות לא למו שלא יהיה זרעו מיוחס אחרי אביו. והרא"ם הלך בזה בדרך רחוקה, וכבר השיב עליו בצדה לדרך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שפתי חכמים
יהיה שלה מה שבידה. דקשה לרש"י דהא כבר נתן לה ולמה כתיב תקח לה ועל זה פי' יהיה שלה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג ביאור המלות
תקח לה. הערבן. וישאר לה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
גור אריה
יהיה לה מה שבידה. לא שעכשיו תקח אותם, דהרי לא נתן לה עכשיו כלום, אלא יהיה לה לחלוטין מה שבידה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
ויאמר יהודה תקח לה. מהו תקח לה. אלא כיון ששב רעהו העדולמי ואמר לו לא מצאתיה. אמר לו יהודה הזהר בעצמך אל תבקש אותה מעתה והערבון שבידה תקח לה יהי לה מעתה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
משכיל לדוד
פן נהיה וכולי פירש בש״ח בשם נח״י שיהיה הגנאי שיאמרו אשה רימתהו דא״ל שיאמרו שבא על הקדשה דא״כ איך שאל איה הקדשה ע״כ ואין משמע כן אלא יש לומר דבשאלת איה הקדשה לא מוכחא שבא עליה שאפשר שאיזה דבר מכר לה או לקח ממנה אבל אם יבקש יותר אפשר שיתפרסם תוכן הענין:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
בכור שור
פן נהיה לבוז. כי יבזונו בני אדם על כי אנו מבקשים זימה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ברכת אשר על התורה
"...פן נהיה לבוז... ואתה לא מצאתה". לא ברור, באיזה בוז יהודה משתף את רעהו העדולמי, אם זה באי תשלום השכר, או שמא עצם המעשה. (פ' וישב תשנ"ג)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
פן נהיה לבוז. אִם תְּבַקְּשֶׁנָּה עוֹד יִתְפַּרְסֵם הַדָּבָר וְיִהְיֶה גְּנַאי, כִּי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת עוֹד לְאַמֵּת דְּבָרַי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אבן עזרא
פן נהיה לבוז. ללעג שנתתי חותם ופתיל ומטה ערבון על דבר קל כזה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רשב"ם
פן נהיה לבוז - לחזור אחר הקדשות.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
העמק דבר
הנה שלחתי וגו׳. ויותר מזה איני מחויב:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מנחת שי
תקח לה. במקצת ספרים במאריך אחד לבד בתיו ובמקצת במאריך אחר הקו"ף:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מזרחי
פן נהיה לבוז אם תבקשנה. לא שן נהיה לבוז אם יהיו עומדין בידה לפקדון ולא תזכה בהן כי אין הבזיון רק מבקשתם לא מהעדר זכייתם אך מפני שבהעדר זכייתה תחוייב בקשתם לקח זה תמורת זה ואמר תקח לה במקום אל תבקשנה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שפתי חכמים
יתפרסם הדבר ויהיה גנאי. ולא בשביל שיניח לה הערבון יהא זה בזיון להם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג ביאור המלות
פן נהיה לבוז. אם יתפרסם זה הפועל המגונה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
גור אריה
פן נהיה לבוז אם תבקשנה וכו'. אבל אין פירושו אם תקח אותם מידה נהיה לבוז, דזה אדרבה, דיותר טוב שלא יהיה בידה חותמו ושאר דברים שלו – שלא יכירו אותם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
פן נהיה לבוז. שאם תבקש אותה עוד הוא לנו בושה. שיאמרו שיהודה רועה זונות ומשלח סבלונות לזונות. שהרי אנשי המקום אמרו לא היתה בזה קדשה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
בכור שור
הנה שלחתי. כלו' אני לא שקרתי לה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רש"י
הנה שלחתי הגדי הזה. לְפִי שֶׁרִמָּה יְהוּדָה אֶת אָבִיו בִּגְדִי עִזִּים שֶׁהִטְבִּיל כְּתֹנֶת יוֹסֵף בְּדָמוֹ, רִמּוּהוּ גַּם הוּא בִּגְדִי עִזִּים (בראשית רבה):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אבן עזרא
ואני הנה שלחתי את הגדי הזה ואתה לא מצאתה. וזה אות כי תקח לה הערבון:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מנחת שי
הגדי. הגימ"ל דגושה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מזרחי
כי מה עלי לעשות. לאמת דברי שנדרתי לה אנכי אשלח הוסיף זה קודם מאמר הנה שלחתי מפני שבזולת זה יהיה מאמר הנה שלחתי דבק עם תקח לה או עם פן נהיה לבוז ואין טעם לא למאמר תקח לה כי הנה שלחתי ולא למאמר פן נהיה לבוז כי הנה שלחתי והמפרש ואני הנה שלחתי וזה לאות כי תקח לה אינו נכון כי פי' תקח לה עזוב אות' שתזכה בם ופי' זה לאות כי תקח לה הוא זה לאות כי כבר החזיקה אותם לעצמה וא"כ יהיה מאמר תקח לה מתפרש פע' כך ופע' כך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שפתי חכמים
כי מה עלי לעשות עוד לאמת דברי. רצונו לפרש מה שכתיב הנה שלחתי מה טעם הוא אשלמעלה ומפרש דה"ק א"ת שהרי מוכרח אני לכך שהרי אמרתי שאשלח לה גדי עזים כי מה עלי וכו' הנה שלחתי וגו'. והוכרח להוסיף כי מה עלי לעשות קודם הנה שלחתי מפני שבזולת זה אין טעם הדביקות ממאמר תקח לה למאמר הנה שלחתי וק"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג ביאור המלות
הנה שלחתי הגדי הזה. שהו' מופלג במינו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
גור אריה
כי מה עלי לעשות כו'. דאם לא כן מה הוצרך יהודה לומר "הנה שלחתי וכו'", אם בא לומר לכך אניח המשכון בידה אחר ששלחתי לה ואתה לא מצאתה – אם יהודה היה מוחל על המשכון מה הוצרך לומר "הנה שלחתי וגו'", שיכול האדם למחול על שלו. ומפני שהוקשה לרז"ל (ב"ר פה, ט) למה הוצרך הכתוב להאריך בזה ולומר "וישלח יהודה את גדי העזים וגו'" דמה איכפת ליה אם שלח גדי העזים או שלח ממון לפייסה, לא הוי למכתב רק 'וישלח יהודה ליקח העירבון' ובודאי לא תתן לו בלא פיוס, אלא להגיד לך כי בגדי העזים הזה ראוי ליהודה שתרמה אותו, כי רמה את אביו גם כן בגדי העזים, וללמדך כי מדותיו של הקב"ה לשלם לאדם במדה שמדד בה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
וי"א תקח לה. הולך לה הגדי פעם שניה. פן נהיה לבוז שלא תאמר אין בהם אמונה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רלב"ג ביאור המלות
ואתה לא מצאתה. הנה בודאי היא לא רצתה לגלות שהיא הקדשה כדי שישאר לה הערבון.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
יהודה ציער את אביו בשעיר עזים. ותמר ציערה את יהודה בגדי עזים.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
הנה שלחתי הגדי הזה. כבר נפטרתי באמונתי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש לקח טוב
ואתה לא מצאת. פטורים אנחנו. והמשכנות יהיה לה מעתה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy