Komentarz do Daniela 3:27

4324 / (דניאל ג,כז) / התחרך
ברושלי"ר / brusler / להישרף
חסר בדפוסים.

כי פרי מעלליו יאכלו. אין כתיב כאן. אלא פרי מעלליהם יאכלו. אשרוהו לצדיק שזוכה לו ולכל הנדבקים בו. שהרי חנניה מישאל ועזריה הנצלו בגדיהן עמהם. שנא' חזיין לגוברייא איליך די לא שלט נורא בגושמיהון ושער ראשיהון לא התחרך וסרבליהון לא שנו (דניאל ג כז). לפי שהיו דבוקים בהם. בגדי אדם שאין בהן חיות ודעת ניצולו מן האש בזכות הצדיקים שהיו דבוקים בהם. בני אדם המתדבקים עם הצדיקים על אחת כמה וכמה. לפיכך אמר הכתוב כי פרי מעלליהם יאכלו.

ומתכנשין אחשדרפניא. ד' אומות נמנו למעלה באסיפה הראשונה שלא נמנו כאן אדרגזריא דתבריא גדבריא תפתיא הם גבורי החיל אשר הרגם שביב האש בהשליכם את חנניה וחבריו לאור:

ומתכנשין. ונאספו אחשדרפניא וגו׳ ויועצי המלך וראו את האנשים האלה אשר לא שלט האש בגופם ושער ראשם לא נשרף ונחרך וסרבליהון לא נשתנו מן האש ואף ריח אש לא עברה בהם:

בגשמיהון. בגופם כי ושבט לגו כסילים (משלי כ״ו:ג׳) ת״י ושבטא לגושמיהון:

ומתכנשין, והדברי מלכא - יועציו שהן נהוגין עמו.

ומתכנשין, אז התאספו האחשדרפנים וכו' (ומה שלא הזכיר אדרגזריא גדבריא וכו', נראה שהם היו כהני עכו"ם, כמ"ש למעלה שקרא לשם גם כהני בעלי הדתות, והם נכלמו בראותם כי שוא עבודתם, ותחת מלכותו היו גם עובדי האש שהיו רבים בעת ההיא כנודע, והם בושו מבטחונם, וז"ש חז"ל במליצתם שאלה ארבעה נשרפו אז), וראו לאנשים האלה שלא שלט האש בגופם, ושער ראשם לא התחרך, ומלבושיהם לא השתנו, וריח אש לא היה בם, כי חפשו עלילות לאמר שסכו א"ע סלמנדרא, אבל ראו שגם השער לא הוחרך, ועדן אמרו שהשערות יונקים מן הגוף והועיל להם הסיכה, עז"א שראו שגם המלבושים לא נשתנו מן האש, ובאשר גם ע"ז אמרו שיש מלבושים הנטוים מאבן שאין האש שולט בו, עז"א שראו כי ריח אש לא היה בם, שזה לא יוכל להיות על ידי תחבולה טבעית:

ואז נאספו כל השרים ההם מהמלך והיו רואים בנס האנשים האלו אשר לא שלט האש בגופם. ואפי׳ שער ראשיהם לא נחרך. וסרבליהם שהם הלבושים העליונים לא נשתנו עם כל חוזק האש ההוא. ושום ריח מאש לא עבר בהם.

בְּגֶשְׁמְהוֹן, בגופם ובלשון מקרא וְגֶשֶׁם יְגַדֵּֽל (ישעיה מד, יד) לדעת המפרשים. לָא עֲדָת, לא עברה תרגום אֲשֶׁר עָבַר (בראשית טו, יז) דִּי עֲדָא.

ומתכנשין אחשדרפניא וכו'. הנה יראה שפת יתר באומרו די לא שלט נורא בגשמהון ושער ראשהון לא התחרך וסרבליהון וכו' יאמר נא די ריח נור לא עדת בהון ובכללו יהיה כל הקודם כי בכלל מאתים מנה ועוד באמרו וריח נור לא עדת בהון העל זאת פקחו עיניהם להריח בריח סרבליהון וריחא לאו מילתא היא בערך כל הקודם ועוד באומרו ענה נ"נ ואמר וכו' נשים לב אם יתכן להתפרש מלשון ענייה ותשובה כמשמעו ברוב המקרא ולא נדחוק לפרשו מלשון הרמת קול וגם יראה מאריך בדבר אחד במלות שונות באומרו די התרחיצו עלוהי ומלת מלכא וכו' ויהבי וכו' מה שאינו מדרך איש נבון וחכם כמוהו להפליג בשפת יתר ועוד כי דבריו סותרים אלו את אלו כי מאומרו די התרחיצו עלוהי מורה כי בה' בטחו להנצל ואיך ישוב ויאמר ויהבו גשמיהון וכו' שמורה כי לא בבטחון הנצל עשו כי אם בכונת השרף באש על קדוש ה' ועוד אומרו ומלת מלכא שנין כי זה יורה כי לא געלה נפשם לבלתי עשות מצותו כי אם באשר חפץ בחרו אך בשנוי מה ולא כן הדבר כי המה מרו ועצבו נאצו ומאסו באשר בחר כדרכו ושלא כדרכו וכמו זר נחשב לומר כי ירא לאמר ומלת מלכא בטילו מפני הכבוד כי אם אדונים הוא איה מוראו כי המרו אמרי פיו לא אבו לעצתו וישימו לאל מלתו:

חזין לגובריא אלך. רואין את האנשים האלה חנניה וחבריו:

התחרך. ענין שריפה כמו לא יחרוך רמיה (שם יב):

בגשמיהון - גופותם, כמו: וגשם יגדל:

אך אמנה כל המון חיל עם ומדינה השרים והסגנים והפחות הרואים את כבוד האנשים האלה שלמים בגופם המה ראו כן תמהו קרבו ויאתיון עמדו ויתבוננו בהם ויתנו אל לבם לחשוב מחשבות לדעת מה זה ועל מה זה וישגיחו בכל פרטיהם גויותיהם שערם ומלבושיהם ממשם וריחם כי בושו מאלים חמדו להם ובעת צרתם ישועו ואין מושיע להם ויבקשו לדרוש ולתור בחכמה לשלוח יד ולבקש תואנה לדבר דבר תועה במראה הגדול הזה בניבם נבזה אולי ימצאו שם בדק לתקוע יתד שלא במקום נאמן לתלות הנס ולדבר ולומר כי לא מה' יצא הדבר ולא מצאו להם כן והוא כי אשר לא מבני ישראל המה כדרכם וכעלילותם המטים עקלקלותם לפי שכלם ותבונתם אחרי הטבע כי היא חכמתם ובינתם ישפטו כל מעשה ה' הגדול והנורא והנה בהצלה כדנה הדן דינה לסיבה טבעית ושלא ה' פעל ועשה לא יבצר ממנו לדבר ולומר כי אחת משתים המה קורותם המוצאות אותם בהנצלם או כי ביודעם כי גם המה היו מקריאי העדה הנועדים להשתחות לצלם דהבא ולבם לא כן על כן קדמו וימשחו עצמם בסלמנדרא היא הבריה הנבראת באש לבל ימשול בם יקוד אש או יאמרו כי מעשה כשפים עשו והועילו כאשר חשב פרעה על משה וניל אהרן במצרים ולראות אם דרכיהם אלי יתכנו עמדו ויתבוננו בהם ובראשונה החלו ויראו כי אין והוא כי דרך המשוחים בסלמנדרא למשוח כל בשרם ולא יוציאו דבר יקר כמוהו למשחה בהם שער ראשם העומד להגזז ומה גם סרבליהם ועל כן החלו להתבונן תחלה די לא שלט נורא בגשמהון כלומר כי גם כי דבר גדול הוא אפשר לתלות בדבר טבעי במשיחת סלמנדרא אך שבו וראו די שער ראשהון לא התחרך באופן כי לא יתכן הדרך ההוא ודקדק באומרו שער ראשהון כלומר כי הן לו נשרף שער הראש ולא שער הזקן החרשנו כי לחשיבות שער זקנם אשר לא ישחיתו כהתגלח שער הראש העומד ליגזז משחוהו גם הוא אף בראותם די שער ראשהון לא התחרך נרפים היו נרפים בסיבה ההיא ובזה יתכן אשר לא הזכירו שער הזקן כי אם שער הראש ומה גם למארז"ל שהולידו אחרי כן בנים ובנות כי לא היו סריסים ממש גם שעליהם נאמר והיו סריסים בהיכל מלך בבל כמו שארז"ל ועדיין היה מקום לומר אולי חמלו על שער ראשם וימשחוהו גם הוא לא נכון הדבר כי הלא גם סרבליהון לא שנו ואין הדבר סובל משחום גם הם בדבר יקר כמוהו ושהיה נמצא אתם כל כך בפתע פתאום ומה גם שהבגד שואב הדבר ולא עוד אלא שהיה ניכר לעיני כל רואה נמצא בטלה בזה התואנה הראשונה ועדיין היה מקום לומר השנית כי קסמים בידם ובמעשה כשפים הצילו נפשם ומלבושיהם אך גם זאת מיעטו והרחיקו בראותם כי ריח מר לא עדת בהון כי אין כח במעשה כשפים לבלתי הדבק בם אף גם הריח על כן השתוממו כשעה חדא כי לא ידעו מה הוא ובזה יבא על נכון הזכר כל א' וא' מפרטי ההצלה גם הבלתי עקריים ובהדרגתם זו למעלה מזו:

די לא שלט נורא בגשמהון. אשר לא שלטה האש בגופם:

עדת. עברה כמו לא עדה עליו שחל (איוב כ״ח:ח׳):

וריח נור - ריח אש לא עבר עליהם, כמו: מעדה בגד ביום קרה.

גשמהון. גופן בל' ארמי ויש רבים בזה הספר:

לא התחרך - כמו: לא יחרוך רמיה צידו. והזכיר הבגד העליון ואין צריך להזכיר האחרים.

ושער ראשיהון לא התחרך. שער ראשיהון לא נחרך:

לא שנו. לא נשתנו ממראיתן:

לא עדת בהון. לא סרה לתוכם: