Komentarz do Powtórzonego Prawa 20:2

כקרבכם אל המלחמה [IT SHALL BE] WHEN YE COME NIGH UNTO THE BATTLE, [THAT THE PRIEST … SHALL SPEAK] — i.e. when ye are on the point of leaving the ספר — the boundary of your land (Sifrei Devarim 191).

ונגש הכהן, “the priest shall approach;” this is the משוח מלחמה, the priest anointed for this task in war. ודבר אל העם, “and he shall address the people,” in Hebrew (Sotah 42).

Near your departure, etc. Rashi is answering [the question]: Scripture should have written, “And as you go out to battle”! Therefore he explains, “Near, etc.” You might ask, how does Rashi know it means near the border? Perhaps it means actually drawing near to the battle? The answer is since it is written in the next verse, “Hear, Yisroel, [you are setting out today to battle], etc.,” this indicates that [the Torah] already mentions it [drawing near to battle]. [If so], why does the verse say “as you near etc”? This must mean that when they are near the border the kohein makes these conditions. See Sotah (42a).

V. 2. והיה כקרבכם וגו׳. Nach Sota 42 a u. b geschehen die hier folgenden Anreden in zwei verschiedenen Zeiten, die Verse 5 - 8 ergehenden Aufforderungen zur Rückkehr bei Überschreiten der Landesgrenze, die Ermunterung zu furchtlosem Mute (Verse 3 und 4) vor Beginn des Kampfes. פעמים מדבר עמם אחת בסְפַר ואחת במלחמה בספר מה הוא אומר שמעו דברי מערכי המלחמה וחזרו במלחמה מה הוא אומר אל ידך לבבכם. Demgemäss hätte die Anrede Verse 3 und 4 nach den Aufforderungen Verse 5 - 8 stattgefunden, und stände sie dann nur als unmittelbare Konsequenz des vorhergehenden לא תירא מהם voran. Wenn die jüdische Staatsleitung glaubte, zum Kriege schreiten zu müssen, sollte sie von vornherein in den Beistand Gottes, dessen sie sich bei dem ernsten Schritte bewusst sein durfte, und nicht in die Zahlengröße der Heeresmacht den Schwerpunkt legen und dieselbe Gesinnung auch im Momente der Schlacht durch die Diener des göttlichen Gesetzes als den einzigen Geist, der zum Siege führt, in der Brust ihrer Streiter wecken lassen. רמב׳׳ם hat eine andere Auffassung (siehe הל׳ מלכים 2 , 7 ל׳׳מ daselbst).

והיה כקרבכם אל המלחמה, “and it will be when you will be close to the battle, etc.” once the soldiers have approached the borders of the enemy, before actually engaging him in battle, Moses informs them of all the conditions which must be observed during active warfare. They are, of course, reserved for the men actually engaged in the fighting. This is clear from the wording in verse three, where only those men are being addressed. Seeing that the Torah speaks not of a defensive war, but of a war designed to enlarge the borders of Israel, with the approval of G-d of course.

ונגש הכהן AND “THE” PRIEST SHALL STEP NIGH [AND SPEAK] “the” priest means, he who has been anointed for that purpose; it is the one who is termed in the Talmud משוח מלחמה, “the priest anointed for war” (Sotah 42a).

He was entitled “The one annointed for warfare.” Because it is written afterwards, “ודברו השוטרים (the officers will address, etc.)” כהן is juxtaposed to שוטרים, to teach that just as the officers have someone appointed over them, namely judges, so too, the kohein has someone appointed over him, namely the high priest, because the high priest is more important than him.

ונגש הכהן. Es wurde zu dieser Funktion ein Priester ausdrücklich ernannt und durch משיחה geweiht, er führt den Namen משוח מלחמה. Nach Horioth 12 b nimmt dieser Priester im Volksleben eine ganz hohepriesterliche Stellung ein. Die חמשה דברים, welche Wajikra 21, 10 — 14 den כהן גדול im Volke kennzeichnen: לא פורע ולא פורם ואין מטמא לקרובים ומוזהר על הבתולה ואסור באלמנה (siehe daselbst), sind auch für ihn verpflichtend. Welche Stellung er im מקדש einnimmt, ist nach Joma 73 a nicht ganz entschieden. רמב׳׳ם rezipiert die Ansicht als Halacha, dass er im Heiligtum nur als כהן הדיוט in den vier Dienstgewändern des כהן הדיוט fungiert, משמש בארבעה בגדים. Dagegen scheint er (daselbst) im Kriege als משוח מלחמה mit den acht hohenpriesterlichen Gewändern bekleidet gewesen zu sein. בגדים שהכהן הגדול משמש בהן משוח מלחמה נשאל בהן (siehe Raschi daselbst).

ונגש הכהן ודבר אל העם, “the priest shall approach and address the people. The soldiers are being addressed separately by the priest, representing the spiritual voice of the people, and the mundane authorities, officers, charged with ensuring success in battle, According to the Talmud, what is written from the words: ונגש in verse three, until verse five, when the secular authorities the commander continues. [There are different opinions about these sequences. Seeing that we cannot prove which is correct, it does not pay to go into further details. Ed.]

ודבר אל העם AND HE SHALL SPEAK UNTO THE PEOPLE — in the Holy Language (Sotah 42a).

In the sacred Hebrew tongue. Because it is written here, “And speak to the people,” and elsewhere in parshas Vayishma Yisro (Shmos 19:19) it is written, “Moshe spoke and Hashem responded with [His] voice.” Just as there it was in the sacred Hebrew tongue, i.e., the Ten Commandments, so too, “and speak to the people” is in the sacred Hebrew tongue (Sotah ibid). Alternatively, it is written regarding Yosef (Bereishis 45:12), “That I speak to you with my own mouth.” Just as there it was in the sacred Hebrew tongue, so here too it is in the sacred Hebrew tongue.

Es ist daher ein Diener des jüdischen Gesetzesheiligtums, und zwar in der Repräsentanz des höchsten sittlichen Nationalideals, der die Nation im Kriege zu begleiten und die Worte der Siegesgewissheit zu sprechen hatte. Nicht in der Kriegestüchtigkeit und der Schlachtenkunde, in demselben Gesetze wohnt die Zuversicht des Krieges, dem die Künste des Friedens gelten, dem die inneren sittlichen Kämpfe des Einzeln- und Gesamtlebens die Siege des Friedens erstreiten, und dessen Herrschaft und ungestörter Entfaltung den Boden der Verwirklichung zu sichern Zweck und Palme des Krieges bildet. Als Volk des Gottesgesetzes zieht die Nation in den Streit, und ein, in den Farben und den Gewändern der sittlichen Vollkommenheiten gekleideter Diener des göttlichen Gesetzesheiligtums, der auch in den Lebenskreisen des Friedens mit den das Sittenideal des Einzel- und Familienlebens vergegenwärtigenden טומאה- und איסורי כהונהVerpflichtungen hohenpriesterlich voranleuchtet, spricht die Worte des Krieges.

(והנה הרמב׳׳ם השמיט הלכה זו דמשוח מלחמה אינו מטמא לקרובים ואינו פורע ואינו פורם ולא הביאה לא בהל׳ כלי מקדש ולא בהל׳ אבל ולא הביא אלא שהוא מוזהר על הבתולה ואסור באלמנה ככ׳׳ג בהל׳ איסורי ביאה פ׳ י׳׳ז א. וכבר תמה על זה משנה למלך פ׳׳ה מהל׳ כלי מקדש הל׳ ה׳ והניחו בצ׳׳ע.

והנה מנזיר מו ב׳ משמע קצת דאין במשוח מלחמה מעלה דאינו מטמא לקרובים ככ׳׳ג. דאיבעיא להו התם משוח מלחמה וסגן הי מינייהו עדיף משוח מלחמה עדיף דחזי למלחמה או דלמא סגן עדיף דחזי לעבודה [ע׳׳ש תוספ׳] ופשיט ת׳׳ש דתניא אין בין משוח מלחמה לסגן אלא שאם היו מהלכין בדרך ומצאו מת מצוה יטמא משוח מלחמה ואל יטמא הסגן ע׳׳כ ואם משוח מלחמה אין מטמא לקרובים ככה׳׳ג תמוה׳ ההלכה שיטמא משוח שהוא בענין טומאת מת ככה׳׳ג ואל יטמא ללל הסגן שאינו אלא ככהן הדיוט לענין טומאה, ויותר תמוה הצעת האיבעיא דשבקא מעלת טומאה שהיא מאותו ענין דאיירי ביה ומביאה מעלת מלחמה, והכי הוי ליה למימר משות מלחמה עדיף דאינו מטמא לקרובים או דלמא וגו׳ וגם היה לו להש׳׳ס שם להורות דין כהג׳ או לפחות דין משוח שעבר ומשוח מלחמה הי מינייהו עדיף לענין מת מצוה [ובמסכת שמחות ד׳ לב׳ איתא] מסוגיא זו היה נלע׳׳ד קצת ראיה להרמב׳׳ם מ׳׳מ אין בכל זה כדאי לדחות ש׳׳ם מפורש בהוריות י׳׳ב ב׳ וביומא עג׳׳א בלי חולק וצ׳׳ע ופלא הוא שגם נזיר מ׳׳ז ב׳ ד׳׳ה ת׳׳ש השמיטו תוספו׳ הא דאין מטמא לקרובים מחמשה דברים ששוה משוח מלחמה . לכה׳׳ג ע׳׳ש וצ׳׳ע)