Komentarz do Rodzaju 41:26

שבע שנים ושבע שנים. כֻּלָּן אֵינָן אֶלָּא שֶׁבַע, וַאֲשֶׁר נִשְׁנָה הַחֲלוֹם פַּעֲמַיִם, לְפִי שֶׁהַדָּבָר מְזֻמָּן כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ לוֹ בַּסּוֹף ועל השנות החלום וגו' בְּשֶׁבַע שָׁנִים הַטּוֹבוֹת נֶאֱמַר הגיד לפרעה לְפִי שֶׁהָיָה סָמוּךְ וּבְשֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב נֶאֱמַר הראה את פרעה, לְפִי שֶׁהָיָה הַדָּבָר מֻפְלָג וְרָחוֹק, נוֹפֵל בּוֹ לְשׁוֹן מַרְאֶה:

ויפתח, עתח את כל אוצרות שבהם תבואה. וישבור למצרים, תחלה מכר להם עד שנודע בארצות כי במצרים תבואה ומכר גם להם. ולשון שבר מבנין הקל נופל על המוכר ועל הקונה, כי הפעולה בזה על שם התבואה שנקראת שבר לפי שהיא שוברת הרעב על דרך ישברו פראים צמאם (תהלים ק"ד) והנה המוכר נותן השבר והקונה לוקח השבר, והפעולה על שניהם. אבל בענין הפעול ממנו אינו נופל אלא על המוכר לפי שהפעולה יוצאת מאתו. ובנין הפעיל ברוב הוא יוצא. ויחזק הרעב, משבאו לקנות לפיכך אמר אחריו וכלה הארץ, כי לפי שרבו הקונים חזק הרעב במצרים, כי לא היה מוכרים להם אלא בצמצום מפני שהיה צריך גם כן למכור בשאר ארצות, ומפני זמן הרעב שיהיה ארוך:

שבע שנים הנה. ולא אמר שבע שני השבע. לזה לבד אינו כדאי שיהי׳ דבר אלהים ביחוד לפרעה. שהרי אין בזה אלא הצלחת המדינה ועשרה ולא הי׳ מתקבל על לב פרעה ברגע זו ולא הי׳ נוח לשמוע עוד. מש״ה לא גלה דבר עד בוא לגלות דבר הרעב. כי הוא נוגע לקיום העולם שלא תכלה הארץ:

שבע פרת. בהעתק הללי פרת ירושלמי פרות עכ"ל ובכל הספרים חסר ונמסר עליו לית וחסר וכ"כ הרמ"ה ז"ל:

כלן אינן אלא שבע. ופי' ושבע השבלים הטובות שבע שנים הנה שבע השנים הראשונות הנה וזהו אמרו חלום אחד הוא:

ואשר נשנה החלום פעמים לפי שהדבר וגו'. דק"ל למה פתר יוסף שחלום אחד הוא כיון שחלם אותו ב"פ בפרות ובשיבלים ודאי ב' חלומות הם וע"ז פירש ועל השנות וכו':

כלם אינם אלא שבע וכו'. הא דכתיב "שבע פרות שבע שנים ושבע שבלים שבע שנים" לא בא להגיד שכל אחד ואחד הוא שבע שנים, שמזה לא יהיה משמע כי ענין החלום אחד הוא:

שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע שבלים הטובות שבע שנים הנה חלום אחד הוא. כלומר חלום אחד הוא עם מה שאמר אחר כך ושבע הפרות הרקות והרעות וגו' שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות וגו' יהיו שבע שני רעב, ולכאורה קשה מפני מה לא אמר בשבע פרות הטובות שיהיה שני שבע. ואכן הוא כאשר אמרנו כי הגיד לו שלא נתכוון כלל בהראות לו הפרות הטובות לשני הטובה והשובע וכל הכוונה לא היה כי אם להראות לו שני הרעב ובגללן יהיה שני השובע להבחין בהם הרעב והרע. ועל כן אמר לו בפרות הטובות חלום אחד הוא כלומר לא תאמר שהמה מראין על הטובה לא כן כי חלום אחד הוא עם מה שאומר לך ושבע הפרות הרקות וגו' יהיו שבע שני רעב שזה כל התגלות החלום. ועל כן סמך לו,

רש"י ד"ה שבע שנים ...ושבע שנים (כצ"ל), ...בשבע שנים הטובות נאמר "הגיד לפרעה" (כה), לפי שהיה סמוך, ובשבע שני הרעב נאמר "הראה את פרעה" (כח), לפי שהיה הדבר מופלג ורחוק, נופל בו לשון מראה. ע"כ. ולענ"ד לפי הרגשתי ההיפך הוא נכון - מראים דבר הנראה לעין, השוה "אשר אתה מראה בהר" (שמות כה, מ) בחינת מראים באצבע, כזה ראה, ואלו על דבר שבעתיד חל לשון מגיד (עתידות). ואולי כפי שהעיר משה מרדכי שי' שדווקא דבר רחוק טעון מראה, כדי להמחישו.

חלום אחד הוא. לא תחשוב שיהי׳ שבע שנים אחרות זה אחר זה. ובשנוי אופן השובע והרעב כמ״ש לעיל מקרא ה׳. מש״ה פירש דשני האופנים יהיו בשבע שנים הללו:

לפי שהוא דבר מופלג ורחוק וכו'. אבל קשיא ד'הגדה' שייך גם כן על דבר מופלג, והוי ליה לומר לשון 'הגדה' בשניהם, ושמא יש לומר דניחא ליה למנקט אצל חלום ראיה דבכל מקום נאמר "וארא בחלומי" לא לשון הגדה, דלא שייך זה בחלום, אלא במילתא דהוא סמוך – דלא שייך בו לשון 'הראה' כתב לשון 'הגיד'. אבל לא ידעתי למה לא יפרש הרב דמידי דהוא לטובה שייך לשון 'הגדה', לפי שכל טוב ראוי להגיד, אבל במידי דהוא רעה יאמר בו 'הראה', לפי שאין ראוי להגיד לאדם דיבה רעה, "מוציא דבר כסיל" (ר' משלי י, יח), ומראה אותו לו ואינו מוציא אותו מפיו, ולא יתכן בזה הגדה, אבל 'הראה' שייך בו, וזה יותר נכון:

ואולי ניתן לומר שלשון "הראה" (כח) מוסב על שנות השובע שבהן מדובר בפס' כט, ואז אכן יהיה כהרגשתי. (פ' מקץ תשל"ז, תשמ"ח, תשמ"ט, תשנ"ו, תשנ"ט)

"...חלום אחד הוא". לכאורה היה צריך לומר: חלום אחד הן, שהרי המלה "הוא" מוסבת על הפרות ועל השבלים. וגם אם נסיבנה על: שני החלומות, שייך כאן לשון רבים (זכר).

גם טעמי המקרא תמוהים בעיני, כי צפיתי כאן למרכא טפחא, ולא להיפך. וצ"ע. (פ' מקץ תשמ"ט)

ונראה שבעלי הטעמים פירשו - חלום, כלו' חלום זה שחלמת - אחד הוא. (פ' מקץ תשנ"ו)