Komentarz do Jeremiasza 2:13

3599 / (ירמיה ב,יג) / יכלו
טינדרונ"ט / tendront / יחזיקו

שתים רעות. אם המירו יראתם בכיוצא בה יש כאן רעה אחת ועכשיו שאותי עזבו שאני מקור מים חיים ללכת אחרי העכו"ם שהם כבורות של מים מכונסין ונשברין ונסדקין ומימיהם נבלעים בסדקיהם הרי שתים רעות:

שתים רעות. ר״ל רעה כפולה ותחשב לשתים:

מקור. מעין:

לחצב בארות. הב' בחולם, כמו בורות ומצאנוהו בא', והוא ירד והכה את הארי בתוך הבאר (ש''ב כ''ג ב'), מבאר בית לחם (שם ט''ו), ויש הבדל בין באר ובור ובין באר, שהבור הוא ממים מכונסים, והבאר הוא ממים נובעים, כמ''ש שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך (משלי ה' ט''ו), והכתוב ישמש על הבאר בפעל חפר או כרה, ועל הבור שיש בו מים בפעל חצב, כי הבור שמימיו מכונסים דרך לחצבו בקרקע קשה או באבנים בל יבלעו המים, לא כן הנובעים שחופרים באדמה רכה, ולא ישמש על הבור בפעל חפר וכרה רק בשאין בו מים :

בארות בארת. כן ראיתי בספרים מדוייקים וגם במקצת דפוסים קדמאה מלת וא"ו תניין חסר ובמקרא גדולה כתוב שבספרים אחרים שניהם חסרים ויש מחלוקת בדבר:

כי שתים. המשיל הטוב המשפיע לישראל בעודם מחזיקים בתורתו למקור מים חיים שנובע מים בלא הפסק כן הייתי להם אני ועזבוני לעבוד אלוהות שהם להם כמו בארות נשברים:

כי שתים רעות עשה עמי וכו'. הראשונים פירשו במ"ש במציעא דף ל"ט מרי בר איסק אתא ליה אחא ממדינת הים א"ל פלוג לי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אייתי סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המע"ה א"ל הכי דייני לך ולאלימי דחברך א"ל ס"ס אתו סהדי ולא מסהדי א"ל תרתי לא עבדי. ופירש"י מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים לא יעשו לא דיין שישתקו אלא שיעידו שקר. וזוהי התמיהא שתים רעות עשה עמי אותי עזבו ולא די זה אלא לחצוב בורות וכו' והוא פלא:

לחצוב. לחפור:

מקור מים היים. שאני כמעיין הנובע מים חיים ר״ל משפיע להם טובות בכל עת:

לחצוב. זה הלשון נופל על החפירה במקום האבנים וכן ובורות חצובים (דברים ו):

בארות. הם חריצים עשוים בבנין לאסוף לתוכם מי המטר ואם הם נשברין יצאו המים מהם כמו שיכנסו בהם והנה תוחלת הבוטחין בהם נכזבה והנה טוב האל למיחלין לו הוא נמשל למקור מים חיים לשני פנים לטובה אחת שלא יבאו לו המים ממקום אחר אלא ממקומו הם נובעין ועוד שאין להם הפסק כן טוב האל למיחלים לו כי הטובה יבא להם מאתו והוא לא יקבלנו מאחר וטובו גם כן אין לו הפסק וכן המשיל הטוב שמיחלין ישראל מהאלוהות ומהאומות העובדים אותם והיו בוטחים במלך אשור ובמלך מצרים שהיו בוטחים בו שיעזרום מהאויבים הצרים אותם כמו הבארות הנשברים כי אפילו יהיו שלמים יש להם הפסק כשיכלו המים המכונסים כי ממקום אחר יבאו להם המים המכונסים לא מעצמם כן הכח שהיה לעוזריהם היה בא להם מאחר כי המלך לא יעשה דבר אלא בעזר צבאותיו גם כן אם לא בעזר אלהים כמו שנאמר אין המלך נושע ברוב חיל ואם הם בוטחים שאלהיהם יעזרם הנה הם כמו בארות נשברים שלא יכילו המים כי אפילו ישים אדם בהם מים יצאו בעד השברים ולא ימצא בהם מים כן הם הבוטחים באלהים אחרים אפילו יהיו עם רב אפילו יהיו להם כלי זיין הרי הם כאילו אינם וינצחום אויביהם ואפילו יהיו מדוקרים וכן דגנם ותרושם יהיו למארה כמו שאמר פנה אל הרבה והנה מעט ואמר והבאתם הבית ונפחתי בו:

אשר לא יכילו. טינדרונ"ט בלעז את מימיהם שהמים מטשטשין את שפתם וכותליהם והם נופלין:

לחצוב. למען לחצוב לעצמם בארות רבות נשברות כותליהם אשר לא יחזיקו את המים אשר נתנו בהם ר״ל עובדים למזלות השמים המקבלים ההשפעה מאת המקום ואף אין בידם להחזיק את ההשפעה ההיא בכל עת וכאומר הנה המחליף דבר בדבר השוה לו הנה לרע יחשב אף כי המחליף דבר בדבר הגרוע ממנו:

יכילו. ענין החזקה כמו קטן מהכיל את העולם (מלכים א ח׳:ס״ד):

יכילו. יחזיקו כמו אלפים בת יכיל:

כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב וכו'. פי' בב' אופנים. הא' עפ"י מ"ד ואבדל אתכם מן העמים היות דכל האומות מושפעים באמצעות המזל וישראל מובדלים בזה מן האומות יען השם ב"ה מאציל עליהם מזיו הודו וכבודו עפ"י שכליים הנפרדים ואין צריכין כלל למזל וכי הם למעלה מן המזל. והואיל אנו עסוקים באותו ענין אשכילך ואורך אשר התיעצו הוברי שמים לבנות מגדל וראשו בשמים לסתום ארובות השמים ולקטר לגרמיים ויש בזה סוד עמוס וכמוס. ואמ"ו פי' לפי הפשוט דידוע לכל באי עולם כי מי המבול מחו כל חי מעל פני האדמה ואמרינן בגמ' שנטל הקב"ה שני כוכבים מכימה ונפתחו ארובות השמים וירדו מי המבול. ונראה לתת טעם לשבח דאי' מרוב השפע שהשפיע להם הקב"ה מרדו בו כמש"ה שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל ישלחו כצאן עויליהם וכו' יבלו בטוב ימיהם ולא יוכלו המזלות שאת השפע ויתרופף חוג הגלגל העליון ונקבעו ארובות השמים וזהו דאמרו חז"ל שנטל הקב"ה ב' כוככים מכימה והוריד מבול לעולם דהיינו שנתפרקו ממקום חיבורם מאיכות רוב השפע ולפני שבר גאון ומתו כולם בימי המבול. ואנשי דור הפלגה בקשו לעשות עצה ולקנות תחבולה למנוע זאת השיבה ואמרו לאל סור מנו ודעת דרכיך לא חפצנו ואמרו הבה נבנה לנו מגדל ר"ל זה ע"ז וראשו בשמים ר"ל עילת כל העילות שהוא הראש לכל היצורים יהא בשמים לפי שאין השכינה שורה בד' אמות של ע"ז וממילא יסתלק השכינה ולא יקבלו שום הפסד כלל מהמזלות ויתנועו כפי סדר הילוכן. אבל הש"י הפיר מחשבותם ובטל עצתם ובלל לשונם ועל שאמרו וראשו בשמים לכן כתיב וירד ה' לראות את העיר ואת המגדל. ונחזור לענינינו שישראל רצו שיאציל הקב"ה את רוחו עליהם ועבדו לגרמיים השמים כדי להוריד שפע מן המזלות והוכיח אותם הנביא על זה ואמר כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים ר"ל שלא בקשו השפע ממש ועוד עשו לחצוב להם בארו' נשברים אשר לא יכילו שאת השפע כימי המבול וק"ל: