Komentarz do Izajasza 38:11

(תוספות אמרתי לא אראה יה. לא אשתמש עוד בשם של יה:

אמרתי, מצייר שנית את הענין אשר ימצא בו אחרי המות, כי שם לא יראה יה, כי השגת השכל המקושר בגויה אשר ישיג כל הדברים ע"י תנאי הזמן והמקום, וע"י שיפשיט מושגים כוללים מן המוחשים אשר אסף בנפשו, אינו תנאי השגת השכל בעצמו, רק תנאי השגת השכל המקושר בגויה, כמו שאין מתנאי העין הבריאה שתראה המחזות ע"י הזכוכית והאספקלריא, הגם שהם תנאי הראות לגבר שתום עינים, כי השכל המופשט מן החומר ישיג הדברים בענין יותר מעולה ועפ"י חקים אחרים משונים מן החקים שעל פיהם ישיג בעודו כלוא בגשם, עד שהנפש עת תפרד מן הגויה, לא תכיר את ה' בענין שהיתה מכרת אותו בארץ החיים, ששם ציירה לעצמה את ה', כי מהוה וממציא בזמן ובמקום, בסדר ובהמשך, סבות ומסובבים, ואז לא תדע מכל זה מאומה, כי תציירהו כפי ציורי השכל הפשוט אשר לא ידע את הזמן והמקום ומקרי המוחשים ותנאי ההגיון אשר הפשיט השכל מן השגות האלה, אך כפי היות הדברים בעצמם חוץ מן המוחש מופשטים מכל המקריים ותנאיהם, השגה אשר לא נוכל לציירה עתה כאשר לא יצייר העוור הגוונים והמראות, וז"ש לא אראה יה, ומבאר שכוונתו שלא אראה יה אשר בארץ החיים, כי שם אראה ממנו ענינים אחרים נשגבים מאלה, וכן הנפשות השכלים המופשטות, הגם שישיגו זה את זה לא ישיגו עוד השגה חושיית ע"י התדבקות החוש במוחש, אך שכליית ולא יוכלו שם לצייר לעצמם אדם תופס שיעור מהמשך זמן והיקף מן המקום עד שלא תצייר הנפש שם לעצמה ענין אדם גשמי כלל, וזה שכתוב שלא אביט עוד אדם הנמצא עם יושבי חדל:

לא אראה יה. עוד לא אסתכל להתבונן במעשה יה ויפרש אמריו לומר לא אסתכל מעשה יה:

חדל. כן נקרא העולם וכן כל יושבי חלד (תהילים מ״ט:ב׳) כי הוא מתהפך כמו כבש כשב והדומים:

בארץ החיים. נעלם מלת אשר, אשר בארץ החיים, וכן אשר עם יושבי חדל,

יושבי חדל. בכל אתר כתיב חלד והכא כתיב חדל זיל קרי בזוהר פרשת נח סוף דף ס"ה:

אמרתי לא אראה יה. פירש רבינו סעדיה ענין הודאה, ונכון הוא כי ראות האל הוא ההודאה והשבח לפניו והתבונן בדרכיו, ואדוני אבי ז"ל פירש לא אראה מעון יה, כלומר בית המקדש, והנה הוא פירש מהו לא אראה יה בארץ החיים, ר"ל בזה העולם שיש בו ראית הלב וראית העין, וראית הלב הוא בלב, והוסיף עוד ואמר לא אביט אדם עוד וזהו ראית העין:

אמרתי [לא אראה יה]. השם איננו מקרה עד שתשלט העין בו רק הוא נר' במעשיו, והטעם שלא יראה מעשי השם בעולם הזה, והוא שיכיר מעשי השם בעולם הזה, וזהו בארץ החיים, כאילו הוא יפרש דבריו והנה הזכיר בתחלה תענוג האדם בעולם הזה, והוא שהזכיר [צ"ל שהכיר] מעשי השם, ואח' כך שיתענג במראה העין להיות עם חביריו וזהו לא אביט אדם עוד:

והוא אומרו עוד אמרתי לא אראה יה יה בארץ החיים לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל רצה לומר הנה חשבתי בלבי שהאבות הקדושים כלם האריכו ימים ימי שנותינו בהם שבעים שנה ויותר מזה, ולכן היתה מחשבתי שהמת בקצרות שנים לא בלבד יאבד העולם הזה כי אם גם כן העולם הבא, כי הנה כריתת ימיו מורה על עונש נפשו כמו שאורך הימים לצדיקים יורה על צדקתם עד שאמרו ז"ל בפרק קמא דברכות (ברכות ח, א) אמרו ליה לרבי יוחנן איכא סבי בבבל תמה אמר כי כתיב למען ירבו ימיכם בארץ ישראל כתיב, וכן הוא אומר (ישעיה לג, כד) ובל יאמר שכן חליתי מורה שרוב הימים הגופיים אות על שלמות הנפש והחיים הנפשייים, ולכן אמר חזקיהו מאחר שאני מת בקצרות שנים גזרתי אומר שאני מאבד שני עולמות העולם הזה והעולם הבא, והוא אמרו לא אראה יה וביאר זה באמרו יה בארץ החיים כנגד עולם הנשמות והראייה שזכר היא רמז להנאת זיו השכינה בצרור החיים בעולם הנשמות, ואמר לא אביט אדם עוד עם יושבי חדל כנגד העולם הזה.

בארץ החיים. חיים משתמשין בו אבל המתים אינם רשאין שנאמר לא המתים יהללויה חק למתים שאין מזכירין שם בן שתי אותיות לעולם ע"כ):

בארץ החיים. ר״ל בזה העולם כי אמות ואלך ממנו:

וחדל. וחלד כמו כשב כבש :

עם יושבי חדל. עם יושבי העולם הזה שנקרא חדל וחלד, כמו כבש וכשב:

חדל. כמו תבל, ויתכן היות המלה הפוכה כמו כבש כשב מגזרת חלדי (תהלים ל"ט ו') ויתכן היות כמוהו מה חדל אני [שם ה'] ויתכן שנקרא' העולם הזה חדל, שחדל לעולם להיות אדם בו:

בארץ החיים. בב"ה:

לא אביט אדם. מעתה לא אביט אותן בני אדם אשר הם עם יושבי חלד ר״ל המתהלכים עם הבריות היושבים בזה העולם:

לא אביט אדם. חי עוד:

עם יושבי חדל. שאהיה עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנוע' מן החיים: