Komentarz do Liczb 3:41

ואת בהמת הלוים, and the animals of the Levites, etc. The Torah speaks of those animals which the firstborn owned and which had been subject to redemption such as the firstborn donkeys. The Torah (Exodus 13,13) legislated that the firstborn pure animals had to be offered as a sacrifice whereas the firstborn donkey (being an unclean animal unfit for the altar) had to be redeemed. Firstborn animals of the pure species which for some reason did not qualify for the altar became the property of their owners and lost any status of sanctity they had had prior to becoming disqualified. We could have assumed therefore that the law of redeeming them did not apply when the swap between the Levites and the firstborn Israelites was made. Hence the Torah had to go on record that firstborn donkeys owned by the firstborn being exchanged for a Levite had to be redeemed.

V. 41. לי אני ד׳: es ist dies eine unter dem Siegel des Gottesnamens für ewig erteilte Erwählung. — .ואת בהמת לוים וגו׳ (מפשט הסוגיא דבכורות ד׳ א׳ ב׳ משצע דלא פטרו בהמת הלוים במדבר אלא פטרי חמודן של ישראל ולא בכור בהמה טהורה שלהן שהוא גופא דבר תמוה שיהא פדיון לקדושת הגוף שאינו בעל מום והלא ,אפי׳ בכור ב׳׳מ אין לו פדיון וכן פירש׳׳י הכא בחומש וכן גלע׳׳ד פשט לשונו שם בבכורותי והא דפריך רבא התם אם איתא אפי׳ מבהמה טהורה ניפטרי ופירש׳׳י אם איתא דדרשינן ק׳׳ו גבי בהמה מבכור בהמה טהורה ניפטרי לוים דהא בהמה טהורה דידהו הפקיעה בהמת ישראל אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דה׳׳ק בהמה טהורה דידהו כלומר שה של בן לוי הפקיעה בכורה של בהמת ישראל כלומר פטר חמור של ישראל ואם הפקיע שה של בן לוי בכורה בבהמת ישראל אינו דין שיפקיע בכורה של עצמו שהיא בכורה בהמה טהורה אלא התוספו׳ לא פירשו הכי וס׳׳ל דבהמה טהורה של בן לוי הפקיעה בכור בהמה טהורה של ישראל במדבר וצ׳׳עג). Wir haben Schmot 13, 13 entwickelt, wie חמור als Lasttier die bewegliche Habe repräsentiert und פטר חמור die Gotthörigkeit alles leblosen Familieneigentums zum Ausdruck bringt, dessen Auslösung durch שה an den כהן den Gedanken veranschaulicht, dass aller leblose Besitz nur Wert und Bedeutung habe, insofern er, in lebendige Menschenpersönlichkeit umwandelt, den Zwecken des Gesamtheiligtums zu gute kommt. Es erscheint demnach als eine beredte Mahnung an die in den Dienst des Heiligtums tretenden Leviten, dass in demselben Augenblicke, in welchem ihre Persönlichkeit die Erstgeborenen von diesem Dienste ablöst, auch ihr שה die Auslösung der im Volksbesitz vorhandenen פטרי חמורים bewirkt. Es hat sich damit der Levite nicht nur mit der geistig sittlichen Seite seiner Persönlichkeit, sondern auch mit den Mitteln seiner Existenz im Dienste des Heiligtums zu wissen. Hatten ja die Leviten überhaupt mit ihrem Eintritt in den Dienst des Heiligtums auf jeden Anteil am Boden der Nationalexistenz zu verzichten und waren mit ihrer Existenz fortan auf das hingewiesen, was die Nation zum Ausdruck der Huldigung Gottes für die Pflege und Erhaltung seines Gesetzes aus ihrem Besitzstande auszuscheiden haben werde. Und dieses Bewusstsein, mit der ganzen Persönlichkeit und ihrer Habe, mit "Gut und Blut" im Dienste des Heiligtums zu stehen, wird auch für alle Zukunft dadurch dem ganzen Levitenstamme immer wach gehalten, dass ihre Erstgeborenen und ihre פטרי חמורים der Auslösung nicht mehr bedürfen. כהנים ולוים פטורים אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את עצמן (Bechorot 3 b). Und diese Bestimmung ist so durchgreifend für den Levitenstamm festgehalten, dass selbst dessen Töchter, כהנת ולויה, eine an einen ישראל verheiratete Tochter eines כהן oder לוי, den von ihnen geborenen Erstgeborenen, obgleich derselbe, dem Stammescharakter, des Vaters folgend, doch nicht לוי ist, doch durch ihren Mutterschoß der Auslösung entheben und auch die פטרי חמור einer כהנת und לוי׳ der Auslösung nicht bedürfen, nach dem Grundsatz: כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכו׳ (daselbst 4 a).