Komentarz do Psalmów 106:23

וקשה לו לרבי חמא בר חנינא דפליג מדידיה אדידיה דהוא אמר שהפיל מזלות ועלתה בידו מ״ד אם כן איך אמר שהפיל גורלות ולא עלתה בידו והרי המזלות אינם הגורלות ועלתה בידו מ״ד ועוד מהג״ש שהביא יש לימוד להפך כי הוא אמר מה הדג הזה פעם בולע פעם נבלע כך אתה נבלע וכו׳ ואם הדג פעם בפתח תקוה ופעם בעמק עכור אם כן איך יחוייב מזה שיהיה הנבלע המן בידם של ישראל: ונראה שהוקשה לו בפסוק כי אחר שאמר הפיל פור וכי לא ידענו שפור הוא גורל ומה בא ללמדנו שהוא הגורל ועוד אומרו לפני המן כי ודאי שלא יהיה לפני מרדכי או אחר כי הוא המפיל ועוד מש״ה אח״כ הוא חדש אדר דממילא משמע כש״ל לזה השיב רבי חמא בר חנינא כי הוא הגורל הם דברי השי״ת שה׳ ישחק לו שמפיל פור על ישראל ולא ידע כי בנפשו הוא שהוא הגורל לפניו שגולל אבן אליו תשוב ואמר שהפיל גורלות בימים ולא עלתה בידו כש״ל שבכולן מצא זכות לישראל וכשהפיל בחדשים דהיינו המזלות כיון שעלה בידו חדש אדר שהוא מזל דגים אמר תפושים הם וכו׳ כי ראה שישראל הם כולם בידו ותחת ממשלתו ולא יש גוי וממלכה שיוכלו לברוח שם כי אחשורוש מלך בכל הכיפה כמ״ש שנמשלו ליונה שעומדת על פי השובך וכו׳ לכ״א אם כן תפושים הם בידי כהדין נונא אחר שמזל דגים עלה בידי לרמוז למ״ש לז״א לו הש״י רשע הם אינם בידך יר׳ כי אתה האיש ההמוני תחשוב במיעוט שכלך כי ישראל הפזורים בכל פאות הם בידך יען כי הם תחת ממשלת אדוניך על שקר אתה בוטח שאלמלא ישראל לא נבראו שמים וארץ אם כן אתה הוא בידם שאלמלא ישראל העולם כולו יתהפך לתוהו ובוהו וגם אתה כאחד מהם אם כן אתה בידם וא״ע מה הדג וכו׳ להראות לו חסרון ידיעתו כי אדרבה בעליית מזל דגים בידו הוא להזהירו שהוא הגורל לפניו ושהוא הנבלע בידיהם כי הוא היה בטוח שהם תפושים בידו כדג אשר יתפש ביד כי לא יוכל לברוח וזהו להפך כי אפילו שיהיו מאיזה אומה אחרת הקבועה בגלגל כמותו הואיל ועלתה בידו מזל דגים היל״ל מה הדג פעם בולע פעם נבלע כי לא יהיה בטוח הדג הגדול בבולעו הדגים הקטנים שיתמיד לבלוע כי יבא פעם אחד דג יותר גדול ממנו ויבלע אותו אם כן הוא גם כן מזומן למקרה ופגע כי אפי׳ שבולע ג״כ יבלעו אותו ואמר כך אתה נבלע וכו׳ לומר כי כל מי שהוא קבוע במזל הוא מעותד ומזומן לתלאות המקרה והפגע אבל מי שהוא חוצה להם לא ירא ולא יחת מאותות השמים כמש״ה (ירמיהו י ב) ומאותות השמים אל תחתו וכו׳ אם כן אחר שזדון לבך השיאך להלחם בישראל אשר הוא מושל על המזל בעצמו והוא למעלה ממנו אם כן אתה הוא העומד תחת המזל אשר ישראל שולטין בו בכל זמן ואפילו שיהיו רקנים מן המצות לא הניח לאיש לעשקם וינחם כרוב חסדיו מיד בשובם אליו ית׳ וממצוקותיהם יושיעם ויוציאם כמש״ל וכמ״ש רז״ל אני בקשתי להשמידם ולא עלה בידי כמש״ה (תהלים קו כג) ויאמר להשמידם וכו׳ אם כן ודאי שאתה הוא הנבלע בידיהם יען כי הם שולטין על כל המזלות:

ששה שמות נקראו לו למשה. ירד זה משה שהוריד תורה לישראל. אביגדור, שנעשה כגדר והיה מתפלל בעדם, שנאמר לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו (תהלים קו כג). חבר, שחיבר את ישראל לאביהם שבשמים. אבי סוכו, שנעשה להם כסוכה. יקותיאל, שקיוו ישראל להקב״ה בימיו, שנאמר ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל (שמות ד לא), וגם בשעה שאמר להם אל תיראו התיצבו וראו את ישועת ה׳ (שם יד יג), קיוו לדיבורו. אבי זנוח, שהזניח עוונות ישראל, שנאמר ויאמר ה׳ סלחתי כדברך (במדבר יד כ). אבי אבי אבי שלשה פעמים, אב בתורה, אב בחכמה, אב בנביאים. אב בתורה, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג כב). אב בחכמה, שנאמר עיר גבורים עלה חכם (משלי כא כב), חכם זה משה, גבורים אלו מלאכים, שנאמר גבורי כח עושי דברו (תהלים קג כ). ויש אומרים גבורים אלו ישראל. אב בנביאים שנאמר ולא קם נביא (דברים לד י).

לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ: א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זמרא כל התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים וכל התולה בזכות אחרים תולין לו בזכות עצמו משה תלה בזכות אחרים שנא' זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך תלו לו בזכות עצמו שנאמר ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית חזקיהו תלה בזכות עצמו דכתיב זכר נא את אשר התהלכתי לפניך תלו לו בזכות אחרים שנא' וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי והיינו דריב"ל דאמר ריב"ל מאי דכתיב הנה לשלום מר לי מר אפי' בשעה ששיגר לו הקב"ה שלום מר הוא לו:
(ברכות י ע"ב)

בפרץ. באותו פרץ שפרץ ה' עמד בו משה לפני האל יתברך וגדרו:

וע"כ היו מחוייבים מן הדין ויאמר להשמידם וכו' וראוי לדעת שהוי ליה למימר ויואל להשמידם לולי משה וכו' אך משה לא עיכב האמירה כי הלא אמר ואכלם וכן אומרו לפניו מיותר. אך הנה ידענו כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין מה שאין כן בעשותו יתברך על ידו ואמר הנה היה אומר לזולת לאחד מן המשחיתים באופן יכלו תם ורשע לולי משה בחירו עמד וכו' והוא כי אחר אומרו לך רד איך נתעכב ולא ירד מיד אכן מצא פתח והוא אומרו יתברך הניחה לי וכו' כמו שאמרו ז"ל וכי תופס הייתי בך אלא שפתח לו פתח שיחזיק ויתפלל וזהו עמד ולא ירד מיד רק עמד לפניו יתברך היה בפרץ שמצא לעמוד בו לפניו ולא לירד מלפניו מיד כדי להשיב חמתו הוא אחד משלוחיו יתברך המשחיתים שלא יבחינו ויעשו כלה והוא מאמרנו בספר תורת משה שהוא יתברך אמר ויחר אפי שהוא הניחה לי שלא אעשה בעצמי הפקידה ויחר אפי הוא אף א' מן המשחיתים ועל ידו ואכלם על כן השיב משה ואמר למה תסתלק ויחרה אפך הבלתי מבחין עם היות שמסיבה זו היה אשר העלית בעצמך כו' ונשאר הדבר אליו יתברך ואמר וביום פקדי ופקדתי וכן ויגוף ה' ועל ידי נגפו בעצמו לא היה רק לאשר עשו את העגל בלבד ולא לזולתם כי הוא יתברך מבחין כמדובר באופן שהיה להם להחזיק טובה למשה על ככה ואדרבה ויקנאו כדלעיל:

עמד בפרץ. וכן ועומד בפרץ לפני (יחזקאל כ''ב ל') :

ויאמר - זה הוא: הרף ממני.

ויאמר. חשב ה׳‎ להשמידם:

להשמידם. בגעיא:

ויאמר להשמידם, ואז נגזר עליהם כליון, ויל"פ שר"ל ויאמר להשמידם לולי משה, שכן אמר שלולא משה ישמידם, כמ"ש הרף ממני ואשמידם, שמזה ידע משה שהדבר תלוי בו, וע"כ עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו, שהגם שכבר יצא האף ומתו במגפה, לא היה אף מעורב עם חמה פנימית, (שזה ההבדל בין אף ובין חמה כי היה רק אף חיצוני) לא חמה פנימית להשחית:

(טז) או שיעור הכתובים כי בא ללמדנו ענין מז"ל בבראשית רבה כי יותר חס הקב"ה על כבוד הצדיק מעל כבוד עצמו כי בכבוד אברהם אמר ומקללך אאור שהוא בקום עשה ובכבוד עצמו הוא אומר ובוזי יקלו שהוא מעצמם וכן למדו זה מספר הזוהר ממה שהיה ירבעם מזבח לע"א ולא יבשה ידו ועל שעודנו מזבח שלח ידו אל הנביא ייבש הוא יתברך את ידו וענין זה יאמר במה שאחר אומרו ויקנאו למשה כו' חזר אל הקודם ממעשה העגל והוא לומר ויקנאו למשה שהיה צדיק וקנא הוא יתברך על צרת הצדיק ותפתח ארץ כו' ותבער אש כו' ועל מה שעשו עגל כו' וימירו כו' אשר שכחו אל מושיעם עם כל זה הספיק משה לבטל כעסו ולהשיבו ממאמרו אשר אמר בפירוש להשמידם:

לולי משה. אם לא היה משה עומד בפרץ וכו׳‎ ואחז במשל כעומד במקום פרצת הגדר לבלי תת לבוא דרך בה ור״‎ל בתפלתו בטל החמה ולולי הוא היה משמידם:

(יט) ועל אומרו יעשו ולא אמר עשו בדרך הקודם אמרנו שהוא כמתמיה האם יאות יעשו עגל בחורב מקום אשר שם נגלה להם האלהים. ועוד אפשר רמז מרז"ל על ראה ראיתי את עני עמי שאמר הקב"ה למשה אתה רואה ראיה אחת מהגלות ואני רואה ב' ראיות כי הם עתידים לעשות עגל בחורב ועל כן דקדק לומר יעשו כי מאז צפה יתברך שיעשוהו כמדובר: