Komentarz do Psalmów 16:1

מכתם לדוד. אמרו רבותינו לדוד שהי' מך ותם שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ואין שיטת המקרא נופל על המדרש כאן, יש מזמור שנאמר בו לדוד מכתם, שם יש לפרש שיר זה לדוד שהי' מך ותם אבל כאן שנאמר מכתם לדוד אין לפרשו כן ואומר אני שהוא אחד מן שמות מיני נעימות הזמר וחלוק בנעימות השיר, ד"א מכתם לדוד לשון עטרה כמו כתם שמשמע דבר זה היה רגיל לומר דוד שמרני אל כי חסיתי בך והי' לו כעטרה שנא' (לעיל ה) כ' כצנה רצון תעטרנו (סא"א):

מכתם לדוד כבר כתבנו במזמור בקראי ענני (ד) טעם מכתם.

מכתם לדוד. הנה באמרו אמרת כמדבר עם נקבה ולא אמר אמרתי לא ראיתי מי שיחוש על ככה ואחשבה שהיה דוד משיח עם נפשו ואומר אמרת וכו' והוא בהקדים מאמרם בספר הזוהר כי נפש דוד היא של אדם הראשון. עוד אמרו כי דוד היה ראוי להיות נפל אלא שאברהם יעקב ויוסף נתנו לו שבעים שנה משלהם כי של אדם הראשון היו פגומים ולא היה זוכה אל כל הטובה בהם אם לא ע"י הצדיקים הנז'. עוד למדנו מספר הזוהר כי האבות הן הם חלקי נפש ורוח ונשמת אדם וכל אחד בא לתקן חלק מאשר קלקל אדם וגם יוסף נכלל עם יעקב כנודע ליודעים. ונבא אל הענין והוא כי ארז"ל שענין אומרו מכתם הוא מך תם שמשפיל עצמו ויהיה הענין שאמר מכתם ושפלות לדוד מצד עצמו דלית ליה מגרמיה כלום שהיה עתיד להיות נפל שמרני אל על צד החסד בל אמות כי חסיתי בך והוא על כי שבעים שנות חייו לא היה לו משלו כלום כי אם מזולתו כי נתונים נתונים המה לו וקל ליאבד ממנו ע"י עון אשר חטא:

מכתם. מלשון כתם והוא הזהב הטוב ורצה לומר שהיה המזמור הזה חביב לפניו ככתם:

מכתם - מזמור נכבד, כמו: כתם פז, או נועם פיוט שתחלתו מכתם.

שמרני. השי"ן מעמדת בגעיא וקריאתה בקמץ רחב תמורת קמץ חטוף כן הוא בספרים כ"י מדוייקים וכ"כ רד"ק בפי' ובמכלול דף י"ח ובדף רי"ו בשרשים. וכמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני. במזמור פ"ו עיין מ"ש שם:

מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך. אמרו במדרש שמרני אל כי חסיתי בך שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה (עיין פרשת דרכים ריש דרוש ט"ו) ורש"י לקמן מזמור ס' כתב רבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו. ואפשר כמ"ש פ"ב דיומא לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא דאתי מלוי ומיששכר והקשו המפרשים דהרי דוד הע"ה אמרו וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום ולא היה מלוי ויששכר ויש כמה תירוצים אחת שדוד הע"ה היה מלך ולגבי מלך לא נאמר זה. א"נ שהיה עניו מאד ועל ידי הענוה מכוין אל האמת כמ"ש פ"ק דעירובין גבי ב"ה שיצאת ב"ק שהלכה כבית הלל ומפרש בגמרא שהטעם שהיו ענותנין ופירש מר"ן בכללי הגמרא שבזכות הענוה היו מכונים אל האמת. וכתבו המפרשים דכל זה היינו בצורבא מרבנן דמורה ביחיד אבל כשהם רבים אז אפילו משאר שבטים מכוונים אל האמת וז"ש מכתם לדוד שהיה מך ותם עניו אפילו במלכותו והכא נרמזו השתי מעלות המועילות לכוין אל האמת שהם המלכות והענוה שכל אחת מהנה אגוני מגנא לכוין אל האמת כמ"ש המפרשים ונראה הטעם דמלך כרבים דמי וכי איכא רבים שמורי"ם לכל בני ישראל אהניא זכותא דרבים לכוין האמת והענוה היא סגולה להיות מרכבה לשכינה ותורה שבע"פ היא כנגד השכינה והלכה היא ה' כלה. גם משפט הוא בלאה ותורה לשמה הוא לתקן פרצוף לאה ולאה נקראת ענוה כידוע כל זה מרבינו האר"י זצ"ל ולזה העניו מכוין אל האמת מטעמים אלו הנאמרים באמת. וזה רמז קראין מכתם לדוד כלומר הגם שהיה דוד עניו גם במלכותו עם כל זה לא סמך והתפלל שמרני אל שלא אכשל בדבר הלכה ונקט לשון יחיד כי ברבים פשיטא שמכונים לאמת. אך ביחיד תכון תפלתי שמרני שלא אכשל בדבר הלכה ואיני סומך על מלכות ולא על ענוה רק כי חסיתי בך שתשמע תפלתי ותשמרני:

מכתם לדוד, מדבר נגד עובדי האלילים אשר היו בזמנו, ומודיע ההבדל בין העובד ה' והשומר תורתו, ובין ההולכים אחרי ההבל ויהבלו ויודה על חלקו שהבדילהו מן הטועים שמרני, תחלה מבקש מה' ישמרהו האל לבדו, כי אינו חוסה בדבר זולתו מכחות העליונים, רק כי חסיתי בך:

שמרני השי"ן נמשכת בגעי"א.

שמרני אל - וטעם שמרני כי חסיתי בך שמרני כי אתה ה' והטעם: גבור שתוכל להושיעני.

אל אתה יי' אל ויכול. לפיכך אני קורא אליך שתשמרני

כי חסיתי בך: ולא בזולתך.