Komentarz do Psalmów 17:2

מלפניך משפטי יצא. עבירות שבידי שאני ראוי להשפט עליהם ביסורין יצאו מלפניך ולא יבואו לפניך בדין:

מלפניך משפטי יצא פרש אדני אבי, זכרו לברכה: כי התפלה הזאת על מעשה בת שבע; ובקש מלפני הקדוש, ברוך הוא, ואמר: מלפניך משפטי יצא, זה המשפט יצא מלפניך, שלא תשפטני בו.

מלפניך משפטי. אמר הן אמת שבבחינת היותי אני כי רשום אני וראוי לדקדק עמי וגם לאיש כמוני יש חילול חלילה אמנם לו היה נפש זולתי תחת נפשי לא היה נאשם וזהו מלפניך בחינת היות משפטי יצא ועיניך תחזינה מישרים שהם טעמים של יושר כפולים כלומר וילך הכפל בעד מה שצריך לדקדק עמי ואחשב לזכאי. או יאמר כי הנה אפשר לדון עניני בבחינת פעולה הנגלית או בבחינת הלב הבלתי נגלה כי אם לפניך בלבד כי הנגלה נראה קשה אך אם מבחינת מה שהוא לפניך ולא לפני הזולת שהוא בחינת מה שבלבי משפטי יצא ידעתי כי עיניך הרואות ללבב תחזינה מישרים שבלבי:

מלפניך - יצא דיני מלפניך, אם עיניך לא תחזינה מישרים:

משפטי יצא. רצה לומר לא תעשה בי משפט הראוי על אשמותי כי ראה מעשה הישרים שעשיתי ולפיהן שפטני:

מלפניך משפטי יצא עיניך תחזינה משרים. אפשר ונקדים מ"ש בסבא קדישא על פסוק למען תצדק בדברך דהוא בדיחא דמלכא ואמר חטאתי לקיים דבריך שאמרת שאיני יכול לעמוד בנסיון בדבר ערוה וכן אמרו בש"ס פרק חלק. ולפי מה שחקר הרמב"ם אם ידיעתו מכרחת והסכים כי אין ידיעתו כידיעתנו והבחירה ביד האדם וביאר הרב מהר"ם אלשיך ז"ל דכלפי מחשבתו יתברך כך רצה שהבחירה תגביר אבל דיבורו הוי גזרה וצדיק ורשע לא קאמר. לפי זה שפיר קאמר הרמב"ם במשנת הכל צפוי והרשות נתונה דמה שהוא בידיעה ולא היה דיבור הרשות נתונה. ומכל זה יש מקום פטור לדוד הע"ה דדיבורו של הקב"ה מעשה והוא אמר לא מצית למיקם. וז"ש מלפניך משפטי יצא על ענין בת שבע. עיניך תחזינה משרים דהגם דהמעשה היה זר מ"מ אתה ידעת כי בעצם הדבר אוריה לא שמש בה לעולם והיתה מגורשת ואמרת שאיני יכול לעמוד ודיבורך אחור לא ישוב ריקם. בחנת לבי וכו' צרפתני בל תמצא. מטעם שדברת. והראיה לפעולות אדם בדבר שפתיך כמו שפירשו הראשונים דכל מה שהוא האדם חכם או טפש עני או עשיר וכיוצא הכל הוא בדבר שפתיך וכאשר גזרת כן יקום. אך צדיק ורשע לא קאמר והבחירה ביד האדם וז"ש אני שמרתי ארחות פריץ. וא"כ הדבור שאמרת דאיני יכול לעמוד כן יקום. תמוך אשורי וכו' שאני אומר למחר אני הולך לטרטיאות ולהתענג כמשז"ל ודעתי לילך לבית המדרש ותהיה בעזרי:

מלפניך, מתחיל לספר צדקתו, אומר הגם שבני אדם מפילים עלי משפט מעוקל לדון אותי לכף חובה, הלא מלפניך משפטי יצא עיניך הלא תחזינה מישרים ולא תוציא עלי משפט שלא ביושר לחייב אותי:

עיניך תחזינה מישרים. אם יש בידי זכיות בהן תחזינה במישרים עיניך:

עיניך תחזינה מישרים: ראה מישרים שעשיתי, ואל תחזה בזה העון, ושפטני ברב זכיותי ולא בזה העון. ואמר: