Komentarz do Psalmów 3:5

קולי אל יהוה אקרא קולי אל יי' שאקרא לו מצרה.

קולי אל ה' כו'. בשום לב שהל"ל יקרא ויחזור אל הקול הנז'. ועוד שהקריאה היה לו להקדים ואח"כ יאמר קולי אל ה'. אך יאמר כי בכל צרותי קולי אל ה' אקרא כו'. כי טרם אקרא וה' יענה והוא כי טרם יקרא המתפלל לשאול צרכיו משמיע קולו לפניו יתב' בשלש ראשונות ואח"כ קורא אליו יתב' יציל אותו מצרתו או יתן לו צרכיו ואשר חביב הוא לפניו ית' טרם יקרא וישאל יענהו בשלש ראשונות כר' חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא וזהו אצלי אומרו והיה טרם יקראו ואני אענה כו'. שהוא טרם יקראו שאתן להם צרכיהם ואני אענה ואיך יהיה זה הלא הוא כי עוד הם מדברים שעדיין אינם שואלים ודורשים ממני דבר כי אם עדיין מדברים בלבד מזכירין כחי ומדותי כענין משיב הרוח ומוריד הגשם ואני אשמע והוא ענין ר' חייא ובניו שאמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא שהיה טרם יקראו בשאלה כי אם עוד הם מדברים ומזכירים בלבד וזה יהיה מאמר דוד הע"ה קולי אל ה' טרם אקרא וכבר ויענני וז"א אקרא לשון עתיד אחר אומרו קולי אל ה' אך הוא קולי אל ה' בעוד שהייתי מדבר בשלש ראשונות טרם אקרא ויענני מאז היה קולי אל ה' ועוד שלישית כי מה שויענני כשקולי אליו שטרם אקרא ענני היה ע"י מדת הדין שהיה מסכים בדבר שהוא מהר קדשו סלה כי שם השכינה היא מדת אלהים כי מיום נברא העולם היתה שכינה במקום המזבח ואלו על כל הצלה היו מתנכים זכיותי לא הי' האלהים שאמרו שאין ישועתה לי באלהים סלה עונה אותי טרם אקרא סלה:

קולי - והטעם אני לא אבוא במלחמה, רק ארים קולי בתפלה.

קולי. כשאקרא בקולי אל ה׳‎ ידעתי כי יענני מהר קדשו והיא ציון מקום שכינתו:

קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה. פירש רד"ק ז"ל נוכל לפרש הר המוריה ואף שלא נבנה ביהמ"ק קבלה היתה בידם עכ"ד וכבר כתבנו בעניותנו בכמה דוכתי מה ששמעתי מפי הרב המובהק כמהר"ר אברהם רוזאניס זלה"ה האחרון בעלותו בתוככי ירושלם ת"ו שהיה מתרץ למה שהקשו בירושלמי והביאו התוספות בע"ז דאיך נבנה ביהמ"ק על גבי הר והלא אין לך הר וכו' והיה מתרץ הרב הנזכר דאמרו בזהר הקדוש דכל מקום ששלטה סטרא דקדושה שוב אין סטרא אחרא יכולה לבא שם ואמרו במדרש כשברא הקדוש ברוך הוא אבן השתיה כביכול התפלל יה"ר שיכבשו רחמי את כעסי וכו' ולכן שוב הסט"א לא יכלה לבא שם. גם אמרו רז"ל פרק במה מדליקין דשאל דוד הע"ה שיודיע הקב"ה שמחל לו והשיבו דבחיי שלמה יודיע ודבקו שערים וכו' ואמרו במדרש באותה שעה חיה דוד והשתא דרוח הקדש דיבר בו בפה קדוש ההוא אמר דשאל מה' וז"ש קולי אל ה' אקרא כלומר שיודיע שמחל לו ויענני מהר קדשו סלה דהיינו בחיי שלמה כשיבנה בה"מ וזה רמז מהר קדשו. וזה יהיה בזמן כי אני שכבתי ואישנה שכבר כמה שנים שנפטר ובאותה שעה חיה דוד וז"ש הקיצותי כי ה' יסמכני להודיע לכל שלא חטא. ואמר ויענני מהר קדשו סלה רמז תירוץ הרב הנזכר וז"ש מהר קדשו. וכ"ת הוו תרתי דסתרן הר וקדש איך יתכן דאין לך הר שלא עע"ז לז"א הר קדשו שנקרא על שמו סלה תמיד שכיון דהוא התפלל בעת הבריאה נתיחס אליו הר קדשו סלה תמיד ואין שום סט"א שולטת:

קולי אל ה' אקרא, מזכיר בזה מה שסופר (שמואל ב ט״ו:כ״ד) שבעת ברח דוד מפני אבשלום לקחו הכהנים עמם את ארון הברית, ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר אם אמצא חן בעיני ה' והראני אותו ואת נוהו, כי בטח לבו שיענהו ה' מרחוק כמקרוב, ועל זה אמר קולי אל ה' אקרא בכ"מ אשר אהיה, והוא יענני מהר קדשו מרחוק כמקרוב סלה סיום הענין: (חלק ג') אני שכבתי, מזכיר מה שסופר שם שאחיתופל יעץ לאבשלום שיבחר שנים עשר אלף איש וירדוף אחרי דוד בלילה בעוד שהוא ישן יגע ורפה ידים ויחריד את אנשיו ויכה את דוד לבדו, וחושי הארכי הפיר עצתו, ואמר שדוד לא יישן ולא ילין את העם, והיה עצתו שימתין אבשלום עד שיתאספו אליו כל ישראל וילחמו עם דוד ברוב עם, והכתוב מעיד שם שעצת אחיתופל היתה עצה טובה, כי אם היה עושה כן היה מוצא את דוד ישן ויעף והיה הורגו, רק שה' סבב זאת להפר את עצת אחיתופל להציל את דוד, ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויצו אל ביתו ויחנק, וחושי הודיע כל זאת לדוד וזה שכתוב ואני שכבתי ואישנה, רצה לומר באמת לא היה כמ"ש חושי הארכי שלא אישן בין העם רק אשמר מפני אבשלום, כי באמת שכבתי וגם ישנתי, ואם היה נעשה כעצת אחיתופל לא הייתי מקיץ עוד, כי הייתי נהרג בלילה הזאת ובכל זאת הקיצותי, וזה היה כי ה' יסמכני במה שהפיר את עצת אחיתופל, ומעתה לא אירא מרבבות עם אם לא נעשתה עצת אחיתופל, ורק על ידי עם רב שישיתו עלי סביב ילחמו בי כעצת חושי הארכי, מפניהם לא אירא עוד:

ויענני עבר במקום עתיד, כמו ויענני, וכמוהו רבים. או הוא כמשמעו, כי בטוח היה בזה. או רוח הקדש הופיעה על לשונו; והוא הנכון, כי כבר פרשנו, כי ברוח הקדש נאמרו כל המזמורים; וברוב הנבואה נמצא זה שמדבר עבר במקום עתיד, שהוא כאלו נעשה הדבר כיון שנאמרה ברוח הקדש.

מהר קדשו - בעבור הארון שהיה בציון, נקרא הר הקודש וזה קודם דבר ארונה היבוסי.

סלה. עד עולם יענני ר״‎ל גאולת עולם תהיה כי לא אשוב עוד להיות גולה ובורח:

מהר קדשו סלה: נוכל לפרש מהר המוריה. ואף על פי שלא היה עדין קדש, אולי קבלה היתה אצלם כי שם יהיה בית המקדש. ומפני זה עלה דוד בברחו במעלה הזיתים ומשם השתחוה לאל, כי משם אדם רואה המקום ההוא. או פרוש מהר קדשו: מהר ציון ששם הארון. או פרוש מהר קדשו: מן השמים כמו מי ישכן בהר קדשך (תהלים טו א).