Komentarz do Psalmów 60:26

על שושן עדות מכתם לדוד ללמד, (תו' מכתם לשון כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א) דבר חמוד, ורבותינו דרשו על דוד שהיה מנהיג עצמו כמך ותם אפילו במלכותו ואגדה אחרת שהיתה מכתו תמה שנולד מהול ע"כ סא"א) מכתם לדוד על עדותן של סנהדרין שנמשלו לשושנה שנאמר שררך אגן הסהר וגו' (שיר השירים ז׳:ג׳) סוגה בשושנים כשנצרך שילמדוהו מה יעשה כשנלחם עם ארם נהרים ושלח את יואב עליהם אמרו לו ליואב ולא מבניו של יעקב אתם היכן היא השבועה שנשבע ללבן עד הגל הזה (בראשית ל״א:נ״ב) ולא היה יודע מה להשיב בא לו אצל דוד אמר לדוד כך אמרו לי בני ארם באו ושאלו את סנהדרין אמרו להם ולא הם עברו תחלה את השבועה שאמר (במדבר כ״ג:ז׳) מן ארם ינחני בלק מלך מואב ועוד כושן רשעתים (שופטים ג׳:ח׳) ארמי היה:

למנצח על שושן וכו'. הנה יראה מרז"ל כי על בני הגלות ידבר המזמור וראוי לשים לב לפי זה איך יאמרו בהצותו את ארם כו' אך לזה נשית לב אל אומרו וישב יואב ויך את אדום וכו' כי הלא לא נמצא בספר שמואל שיואב הכה באדום כי אם בדברי הימים הוא אומר ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא המלח שמונה עשר אלף ובספר שמואל נאמר סתם ומייחס הדבר אל דוד שהכה באדום י"ח אלף אך אחשוב שאחר שאבישי עם דוד או בשליחותו הכה את אדום בגיא מלח י"ח אלף כמפורש בספרים הנז' אך עתה כי לא בלבד היה מה שהכה אבישי באדום הי"ח אלף כי אם גם שב אחרי כן יואב ויך במקום ההוא עצמו י"ב אלף אחרים באדום גם מפורש בכתובים שם כי אשר הכה באדום היה על פי דרכו בשובו מהכות את ארם והוא מאמר הכתוב ויעש דוד שם בשובו מהכות את ארם בגיא מלח י"ח אלף וישם באדום נציבים כו'. ונבוא אל הענין והוא כי ראה דוד כן תמה שני דברים אחד מה זה היה שה' אנה לידו להכות על פי דרכו בשובו מהכות את ארם י"ח אלף מאדום ועוד פעם שנית הנה אדום ע"י יואב והפעם הא' היה על פי דרכו בשובו מארם והפעם השנית היה לכתחלה ששב יואב לגיא מלח להכותם על כן אמר דוד כי זה סימן להכותם על העתיד כי עם היות כי ד' מלכיות הם המשעבדים את ישראל בבל ומדי יון ואדום עכ"ז על פי דרך אחד מהשלשה ראשונים ילקה עמלק כאשר על פי דרך הכות את ארם הכה את עמלק והפעם השנית תהיה בהתם שעבודו על ישראל כי יהיה לכתחלה ולא על פי דרך מלכות אחר והוא כי הפעם הא' היה כענין מה שהכה הי"ח אלף בהצותו את ארם שהיה על פי דרכו והפעם השנית כנגד מה ששב יואב לכתחלה על אדום ופשר דבר הוא כי בגלות מדי כי אז אין הגלות מתייחס לאדום כ"א היה למדי שם בשושן הבירה נפל שדוד המן וכל אומתו אדום אשר מאדום והוא שלקה על פי דרך לקות בבל שהיה בימים ההם ע"י מדי וגם על פי דרכנו בהציל ה' אותנו ממדי הכינו את עמלק שהוא מעין הכאת הי"ח אלף אגב הכאת ארם ומה שילקה אדום כהתימו לבגוד הוא מעין מה ששב יואב על אדום ויכהו פעם שנית וגם בענין מפלת המן ועמו היה חלק לדוד בדבר כאשר יבא בס"ד. וזה ענין הכתובים למנצח על שושן הוא שושן הבירה על גאולת ישראל שהוא במפלת המן ועמו שהוא מעמלק שהוא למנצח על היות עדות וראיה מוכרחת וסימן לדבר מעתה וגם מכתם לדוד ללמד גם על העתיד שיום נקם העתיד יהיה על ידו:

שושן. שם כלי נגון עשויה בתמונת שושן:

למנצח על שושן עדות - על טעם פיוט תחלתו שושן עדות. ויש אומרים: כי שושן שם כלי ניגון ויפרש עדות כמו: עדי, וכמוהו: את הנזר ואת העדות.

עדות מכתם. המזמור הזה היה אהוב לו כעדי מכתם פז:

שושן. בשורק ובפתח ובמסורת ב' פתחין וזה אחד מהם וחברו מעשה שושן באולם (מלכים א' ז') וכל שושן הבירה דכוותיה:

למנצח, המזמור הזה הוסד על המלחמות שהיה לדוד עם ארם נהרים וארם צובה ואדום ביחד, כמו שנזכר בשמואל-ב ח' (ושם בארתי הסתירה שיש מכאן לס' שמואל ע"ש) וכפי הנראה פרצו האויבים תחלה בערי ישראל ושבו שבי בעיר שכם ובעמק סוכות, וזה היה סבה שהתעוררו גלעד ומנשה שבעבר הירדן שהיו סמוכים להר אפרים (כמ"ש שמואל ב', י"ח ו') ובאו לעזור לאפרים ששכם היה בגבולם ונצחו את האויבים:

עדות. ענין קשוט ועדי וכן את הנזר ואת העדות (מ״ב י״א):

וטעם ללמד – שצווה שילמדוהו המשוררים, להזכיר תמיד חסד השם שגברה ידו במלחמה אחר שנחלש.

ללמד. עשוי ללמד דעת את העם איך הכל בא בהשגחה:

בהצותו. כמו (במדבר כ"ו) בהצותם על ה' שנלחם בהם על שעזרו לבני עמון:

בהצותו. בהלחמו:

ופירש ואמר מה שאמרתי שהוא על שושן עדות הוא מה שהיה בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה אגב מלחמת ארם שהוא מה שבהצותו אותם על פי דרכו עשה לו שם ויך י"ח אלף מאדום ולא הוצרך לפרשו כי מפורסם הוא בספר שמואל ובדברי הימים ומה שאמרתי מכתם לדוד ללמד שהוא על העתיד שיהיה על ידו הוא כי וישב יואב והכה פעם שנית את אדום בגיא מלח שנים עשר אלף:

בהצותו. ענין ריב ומלחמה כמו בהצותם על ה׳ (במדבר כ״ז):

בהצותו - כמו: בהצותם על ה'.

בהצותו. כשנלחם עם ארם:

את ארם. את זה נקוד סגול והוא במאריך בלא מקף שלא כמנהג וכן באו שנים אחרים כמו זה את גאון יעקב. את אשר יאהב ה' יוכיח (משלי ג׳:י״ב) רד"ק כאן ומסורת במזמור מ"ז ומשלי ג' ואכתוב עוד מזה באיוב סוף סימן מ"א:

וישב יואב ויך את אדום וגו'. שמנה עשר אלף הכתובים במלכים (שמואל ב ח׳:י״ג ובדברי הימים א י״ח:י״ב) הרג אבישי פעם ראשונה ששת אלפים ויואב שנים עשר אלף כששב מהכות את ארם:

את ארם נהרים. את זה נקוד סגו"ל והוא במאריך בלא מקף והוא שלא כמנהג:

את ארם נהרים – יש אומרים: בהחריבו מגזרת ערים נצים.

וישב יואב. כשהיה דוד נלחם עם ארם יצא אדום לעזור לארם ושב יואב מן המערכה ללכת לקראת אדום לבל יעבור להתחבר עם ארם וערכו עמו מלחמה והכה יואב בהם:

בגיא מלח שנים עשר אלף. ובס' שמואל אומר שמנה עשר אלף ובדה"י אומר הכה את אדום בגיא המלח שמנה עשר אלף, נראה שמלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם כי כן כתוב בהצותו את ארם נהרים וישב יואב ויך את אדום ומאדם ומאדום נפלו שמנה עשר אלף ואמר בספר שמואל ארם ור"ל ואשר עמהם והם אדום. ובאומרו בדה"י אבישי עשה המלחמה תחילה והכה בהם שמנה עשר אלף ובזה הספר אמר יואב ואמר שנים עשר אלף, אבישי עשה המלחמה תחלה והכה בהם ששת אלפים ואח"כ יואב הכה בהם י"ב אלף וזהו שאמר וישב יואב כלומר שב אח"כ יואב אחר אבישי ולפי שהיה אבישי תחילת המלחמה זכר כל י"ח אלף על שמו ובספ' שמואל זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר:

וטעם וישב יואב – לאות כי נחלש דוד ואחרי כן החליש יואב את ארם.

זנחתנו פרצתנו. כשנפלה אדום בידו צפה ברוח הקדש שעתידים אדומיים למשול בישראל ולגזור בישראל גזרות רעות עמד וביקש רחמים על שעבוד הגליות הרבה צרות סבלנו בימי השופטים מאויבינו סביב:

אלהים. כשהלך הדרעזר מלך צובא ולקח מא"י הסמוך לפרת לפיכך אמר זנחתנו פרצתנו שפרץ מלך ארם בארצינו ואין זה אלא שאתה זנחתנו אנפת בנו ואתה תשובב לנו תשוב אלינו ברחמיך:

אלהים זנחתנו כו' הנה אמרתי כי מה שאירע לי ששני פעמים נפלו אדום בידי רמז אל נפילת עמלק במדי ואל יום נקמת ה' בעמלק בסוף אמר הנה העיקר שאנו צריכין לבקש תשועה הוא על האחרונה כי על הראשונה לא היתה הצרה אלא לפנים כמאמר רשב"י לתלמידיו שהיה על הצלם ומה הם לא עשו אלא לפנים כך הקב"ה לא עשה אלא לפנים למען החזירם בתשובה שלמה על ידי הצער שאם לא כן לא היו נושעים כקושיית תלמידיו את רשב"י וכי משוא פנים יש בדבר וז"א אלהים זנחתנו כו' לומר אם בזמן שושן היה שזנחתנו ממש היינו נפרצים אך לא זנחתנו כ"א שאנפת בלבד כדי להשיבנו בתשובה אליך בשלמות וזהו אנפת תשובב לנו:

זנחתנו. עזבתנו:

אנפת. גדר פעל אנף שכלה חרון אפו עד לכלה (ישעיה י''ב)

אלהים זנחתנו - טעם זנחתנו שלא נוצח עד עתה במלחמה, וככה פרצתנו. וכבר הזכרתי כי כח השם הפועל בעבר ועתיד כי תקרנה קורות במלחמה, וככה אנפת - אנף תשובב לנו.

פרצתנו. ר״‎ל כמו עיר שנפרץ חומתה אז באים לתוכה מכל רוח כן באה המלחמה עלינו מכל צד:

אלהים זנחתנו, מה שזנחתנו תחלה ושבנו אחור מני צר ופרצתנו שהאויב פרץ בנו פרצות, בזה אנפת ר"ל כלית חרון אפך עלינו, ועי"כ תשובב לנו שבט לעשות חיל, ע"ד אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני:

אנפת. קצפת עלינו מעתה תשובב רצונך עלינו:

פרצתנו. מל׳ פרצה:

תשובב. מענין מנוחה והשקט, כמו בשובה ונחת תושעון וע''כ בא למ''ד אחריו, כי השבה בא עם יחוס הפעל בכ''מ :

אנפת. הנה עד עתה כעסת עלינו ומעתה העמד אותנו בהשקט ומנוחה:

אנפת. מלשון אף וחמה:

תשובב. ענין הנחה והשקט:

הרעשתה. ארצנו בכמה גייסות:

פצמתה. הוא ענין פתיחה ובקיעה ובעת הרעש תפתח הארץ ותבקע, ודימה כבוש הערים מא"י כאלו רעשה הארץ ונבקעה אתה הוא שפצמתה ואתה תרפה שבריה:

כי אז גם שהרעשתה ארץ פצמתה בגזירה העצומה לא היו לה שברים רבים כ''א אחד וזהו פצמתה פצימה אחת כלומר שבירה כוללת אל כל הארץ בכל ישראל שהוא עון הצלם אך בגלות עמלק הלז האחרון רפה שבריה כי כל כך רבו כי נוכל לומר כי מטה וצריך תעשה ככל נפלאותיך:

פצמתה. ענין בקיעה ובדרז״ל בין פצים לחבירו (שבת פ״ב):

פצמתה. בקעת אותה

הרעשתה ארץ - ישראל בשומעם כי נחלש דוד כמו הרעש.

הרעשתה. הנה הרעשתה ארצנו ובקעת אותה עתה רפא נא שבריה כי נטה לעפר ובתכלית השפלות:

הרעשת מה שהרעשת את הארץ ופצמת אותה, זה היה סבה לרפאות שבריה במה שמטה מאד, כי תכלית ירידתם היתה התחלת הצלחתם:

פצמתה. שברת אותה, וראיתי בדברי דונש שהוא לשון ערבי אבל לא פירש אותו וביסודו של רבי משה הדרשן פירשו לשון קריעה וראיה הביא לדבר וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) מתורגם ופצים אך אני אומר ופצים שתרגם יונתן לשון תקון חלון הוא ככל הפתחים שיש להם פצימין:

כי מטה. לנפול ולהיותם הפוכה אם לא תעמידנה אתה ונכתב רפה בה"א במקום אל"ף:

רפה, כמו רפא, והוא מקור לרפאות :

פצמתה - אין רע לו וטעמו כענין מקומו, וה"א רפה תחת אל"ף, כי אותיות אהו"י מתחלפים.

רפה שבריה כי מטה. לשון רפואה אע"פ שכתוב בה"א הרבה תיבות משמשות כן:

כי מטה - במוט הרים.

כי מטה. לשון שפלות:

יין תרעלה. האוטם את הלב ועוטפו רעל לשון עטיפה הוא כמו והברושים הרעלו, (נחום ב׳:ד׳), ובלשון משנה מדיות רעולות:

הראית. כשנצחונו אויבינו באו בארצינו כאלו הקשיתנו יין תרעלה והנה חסר הנסמך כי המשפט יין יין התרעלה:

כי גם שאמרתי שבזמן גלות מדי לא היה רק שאנפת בלבד הלא היתה הרעשה גזרה קשה עד מאד לא היה אלא לפנים וזהו הראית עמך קשה כלומר שלא היה רק קושי למראה עינים שהוא לפנים ולשלא נתמה שאם כן למה הוצרכו לצום שלשה ימים לילה ויום כל הנמצאים בשושן הלא הוא כי גם השקיתנו יין תרעלה כי גם אשר בשושן ששתו יין תרעלת סעודתו של אחשורוש הוצרכו לשתות כוס רעל וצומות לענות יין משתה אחשורוש וזהו השקיתנו כו' שהשקיתנו כוס חמה של יין תרעלה ששתינו בסעודת אחשורוש והוא ככתוב אצלנו בביאור המגלה כי גם לרשב"י שעושה עיקר מעון הצלם לא יכחיש שהוצרכו למרק גם עון הסעודה:

תרעלה. מל׳ ערל ואטום כמו ערלה אזנם (ירמיה ו׳):

הראית - גם זה בכח הפועל הראית עמך - מראה קשה והיינו כשותים יין התרעלה, ודרך השקיתנו יין תרעלה כמו ספר המקנה, וככה זה יין תרעלה סמוך.

הראית. עד הנה הראית לעמך נפילה קשה והשקיתנו יין תרעלה המטמטם את הלב לרוע תכונתו והוא משל על מרבית הצרות:

הראית עמך קשה וכו'. אני בעניי אכתוב בקצרה איזה רמזים ועיקרי ההקדמות ברז"ל ובמפרשים וגם רוב ההקדמות כתבתים בעניותי בדרשותי בסייעתא דשמיא. אפשר לרמוז הראית עמך קשה גזרת המן ראיה בעלמא השקיתנו יין תרעלה בגזרות וימס לבנו. נתת ליריאיך מרדכי ואסתר נס שאמרו רז"ל שראה מרדכי ההצלה. להתנוסס להיות אח"כ נס גדול ומופלא. מפני קשט סלה בעבור תורת אמת דהדור קבלוה סלה. ואז למען יחלצון ידידך ששבו בתשובה הושיעה ימינך התורה וענני. א"נ נתת ליראיך נס כמו דוד שאמר גם את הארי גם את הדוב וכו' כמו שארז"ל להתנוסס להרוג גלית וכן אסתר שלקחה אחשורוש והיה לה נס להפריד הרע להתנוסס להציל ישראל. א"נ שתוכל גם אח"כ שהלכה ברצונה להפריד הרע ושחלק הרע ידבר כמותה מפני קשט סלה דכתיב וכבודי לאחר לא אתן כמ"ש בר"מ. א"נ נתת ליריאיך נס נה"י דקטנות בתחילה כשהוא קטן ואח"כ להתנוסס שיבואו לו נר"ן והולך וקונה כמ"ש זכה יתיר וכו' מפני קשט סלה תורה ומצות שלומד ועושה. א"נ נתת ליריאיך נס שיתחכם בתורה להתנוסס שתקרא התורה על שמו מפני קשט סלה גדולת התורה אשת חי"ל גימטריא מ"ח מעלות. א"נ נתת ליריאיך נס ישועה בשעתה כמו הצלת ישראל בימי אסתר להאיר אור גדול הארת יסוד אבא במלכות להתנוסס אח"כ בכל שנה אור גדול בימים ההם מפני קשט סלה כי כך מדת אמת להשפיע תמיד ביום ההוא. א"נ במ"ש הגאון מהר"ר נפתלי כ"ץ דכשמקבל לעשות צדקה תכף נשפע לשכינה שפע רב וז"ש נתת ליריאיך שקבלו לעשות צדקה נס שפע להתנוסס אח"כ ולהשפיע שפע רב מפני קשט צדקה שנקראת אמת כמ"ש בתנא דבי אליהו. א"נ נתת ליריאיך אברהם אבינו ע"ה ויעקב אבינו ע"ה נס שינצלו ישראל מגזרת המן להתנוסס אח"כ בפרסום בזמן מרדכי ואסתר מפני קשט סלה כי אל אמת הבטיח ליריאיו. א"נ נתת ליריאיך ישראל נס בימי מרדכי ואסתר למחות עמלק להתנוסס שאסתר מלכה ומרדכי משנה למלך ויצא להם מוניטון מפני קשט סלה שיבנה בית שני דצריך למחות עמלק ושיהיה מלכות בישראל כדי לבנות בית המקדש וכן יהיה למען גימטריא קץ בגאולה העתידה יחלצון ידידיך הושיעה ימינך בזכות התורה יעשה לכבוד תורתו אלהים דיבר בקדשו כי יד על כס יה אעלוזה כשיקיים הבטחתו אחלקה שכם מקומות א"י כמו שפירשו המפרשים. א"נ נתת ליריאיך נס ביצ"מ ועדיין היו הגוים אומרים שלא היה לחיבת ישראל רק משום דפרעה אמר מי ה' אשר אשמע בקולו וח"ו שלא הביא דורון וכיוצא מדברי שטות לכך הביא עשר מכות וכמשל דאמרו רז"ל ונודע וניכר שהיה הכל לאהבת ישראל בני בחוניו דקרע להם הים סוף והוריד המן ובאר וענני כבוד ומזה נתפרסם שהוא בעבור ישראל כל מה שעשה לפרעה ולמצרים. וז"ש להתנוסס כמה נסים ונפלאות אח"כ מפני קשט סלה שיקבלו תורת אמת. א"נ במ"ש פ"ק דמגילה אומה זו משולה לככבים כשהם עולים עולים עד לרקיע וז"ש נתת ליראיך נס שמתחילים לעלות מעט מעט כמו שפירשו הראשונים כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח מעט מעט בהדרגה כן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה נג"ד כל הגוים וז"ש נתת ליריאיך נס ישראל עולים מעט להתנוסס מדרגה אחר מדרגה עד שעולים הרבה מפני קשט סלה שאוצר הנשמות אצל המאורות. א"נ במ"ש פ"ק דמגילה לבנימין נתן ה' חליפות רמז למרדכי שיצא בלבוש מלכות וכו' וז"ש נתת ליריאיך יוסף ובנימין נס שנתן לו ה' חליפות שמלות להתנוסס אח"כ ומרדדכי יצא מפני קשט שלא השתחוה להמן כשם שבנימין לא השתחוה לעשו וגדולה זו למען יחלצון ידידיך ישראל מהמן. וכן לעתיד הושיעה ימינך וענני. א"נ במ"ש בזהר הקדוש תשא דף קפ"ח דישראל רואים את הטובות שבנביאים וסובלים הגלות ומאמינים שכך יהיה ב"ב והגוים מבזים את ישראל והם יבושו שיגאלו למען שמו ע"ש באורך וז"ש נתת ליראיך נס הבטחות ע"י הנביאים ובודאי יתקיימו להתנוסס מפני קשט סלה כי הוא אל אמת והבטחותיו אמת ועל כן למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני ותקיים כל הנבואות ב"ב:

(ה-ו) הראית, מה שהראית עמך קשה, זה היה הסבה שבזה נתתה ליראיך נס להתנוסס ולהתקבץ למלחמה וזה עשית מפני קושט, להראות אמתך קושט ואמת סלה סיום הענין:

נתתה ליראיך נס. נסיונות של צרות הרבה:

נחתה. כמו תתן:

ואז לא בלבד חלצת נפשם ממות כ"א גם נתתה ליראיך נס של נצחון להתנוסס בדגל מעלה ורוממות וזהו מפני קושט סלה קושט אמרי אמת שיהיה םלה להם הקושט היא התורה כי אז קבלוה בעצם על ידי אשר רוממם ה' תחת היותם להשמיד להרוג ולאבד כמאמרם ז"ל קיימו וקבלו היהודים קיימו מה שכבר קבלו וזהו מפני קושט סלה באופן כי אז בפעם ראשונה ששלטנו באדום לא היתה צרת הגלות כל כך קשה:

נתתה. כמו תתן עבר במקום עתיד ורבים כמוהו:

נס. סימן להתקבץ למלחמה

נתתה - בימים שעברו הרימותנו בעבור אמונתינו.

נתתה. מעתה תתן ליראיך הרמה להתרומם בעולם:

להתנוסס. להיות מנוסים בהם אם יעמדו ביראתך:

להתנוסס. להתגדל על אויבינו להרים נסנו עליהם:

נס להתנוסס. מל׳ נס וכלונס והוא ענין הרמה והגבהה כנס הגבוה:

קשט. עמ''ש משלי (כ''ב כ''א) :

מפני קשט סלה. ובעבור לאמת לעולם דבריך שאמרת להושיע עמך בשלום על אדמתם:

מפני קשט. לקשט מדותיך בעולם שכשתתן להם הטובה לא יהרהרו האומות אחריך אלא יקשטו דיניך ויאמרו יפה היטב להם כי הם עמדו לו בכמה נסיונות:

מפני קושט סלה, מפני אמיתך שאמרת להושיב עמך על אדמתם בשלום:

קושט. ענין אמת ותמים כמו קושט אמרי אמת (משלי כ״ב:כ״א):

יחלצון. ינצלו מרע:

למען. האויבים חושבים כי ימינך אינה יכולה להצילנו מידם וכאלו ימינך אינה יכולה לפיכך הושיעה ימינך כדי שיחלצו ידידיך ועננו בתפלה זאת:

אך עתה בגלות הצרה גדולה עד מאד כי למען יחלצון ידידיך צריך תחלה הושיעה ימינך שהוא לגאול תחלה את השכינה כ"י ואחר כך יענני כי אני הלוחם בעד ישראל כי הוא דוד הוא משיח והוא כי רבו שברינו ואשמותינו וקשים ליתקן בזכותנו אם לא שתושיע ימינך ואגבה תושיע גם אותנו:

יחלצון. ענין שליפה והוצאה:

יחלצון. מענין חלוצי צבא :

למען - תחסר אות בי"ת. ורבי משה אמר: כי הימין הוא הפועל דרך משל, הפך: ותושע לי זרועי.

למען יחלצון. בכדי שישראל ידידיך יהיו נחלצין מהצרות לזאת הושיעה לי בימינך וענני:

ועננו. וענני קרי:

למען, אחר ההצעה הזאת אומר, למען יחלצון ידידיך, שישראל ידידיך יחלצון חלוצי צבא למלחמה נגד האויב, אני מבקש הושיעה ימינך, שתושיע להם ע"ד הפלא והנס, שזה מיוחס לימין ה' עושה חיל, וענני:

הושיעה ימינך. אשר השיבות אחור בהתחזק אויביהם עליהם:

וענני. כי אם תענני יחלצו הם שאני נלחם בשבילם:

אלהים דבר בקדשו. שיקבץ הגלות וזרעו ימשלו בהם (סא"א), ד"א אלהים דבר בקדשו שאהיה מלך עליהם:

דבר ברוח קדשו. להיות ממלכת ישראל לי:

אלהים דבר בקדשו כו' אחרי אומרו על הגלות הושיעה ימינך וענני שמורה כי בו תלויה הגאולה אחרונה שתהיה על ידו כי הוא מלך המשיח על כן אמר אל יחשדני שומע ויתנני למתגאה כי הלא לא מלבי אני אומר כי הנה אלהים דבר ברוח קדשו ומה שדבר הוא שאעלוזה כי אני אחלקה שכם כל שבט ושבט בנחלת הארץ ושעמק סוכות אמדד שהוא לצד דרום עד נחל מצרים שהוא לדעת הר' סעדיה גאון עמק סוכות שהוא להלאה מתחום דרומה של א"י שנתחלקה הארץ בימי יהושע הרבה מאד:

שכם. סכות הם שמות מקומות:

אלהים - כמה טעמים הזכרתי כי כח שם הפועל בעבר גם בעתיד וככה זה, אלהים דבר בקדשו - בדבר קדשו בדרך נבואה לשמואל שממלכתי תעמוד על ישראל לא כממלכת שאול.

דבר בקדשו. ברוח קדשו דבר ע״‎י נביאיו אשר אעלוז ואשמח במלכותי ואמשול ממשל רב:

אעלזה. המסרה עליו ג' ב' חסרים ואחד מלא וסימן ואני בה' אעלוזה דחבקוק. אלהים דבר בקדשו. וחברו בסימן ק"ח. דחבקוק מלא וכולן העי"ן בחטף סגו"ל בכמה ספרים ובספרדים כולן בשוא לבדו:

אלהים, לעומת שאמר וענני יספר מענה אלהים, אלהים דבר בקדשו ואמר לנו, אעלזה אחלקה שכם, עת שאחלק עיר שכם ואמדד עמק סכות, ר"ל מה שהאויבים כבשו עיר שכם וחלקו שללה ביניהם ומדדו אדמת עמק סוכות לירש אותה, בזה אעלזה ואשמח כי עי"ז:

אעלוזה. בישועתו, בפי' אחר מצאתי אלהים דבר בקדשו לעזרני כדכתיב (שמואל ב ג׳:י״ח) כי ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל:

ואעלזה. בממלכתי:

וטעם שכם – היא העיר וככה סוכות.

אחלקה. מקומות אלה אחלק לישראל ואמדד להם לחלקים:

אחלקה שכם. אחלק להם שכם בנכסי אויביהם:

אלחקה שכם. יאמר המקומות האלה לפי שהיו בחלק אפרים ולפי שהמליך אבנר איש בושת בן שאול בארץ הגלעד לפיכך אמר אלהים דבר בקדשו כי על ישראל אמלוך וכן עשה שהמליכני על הכל:

וטעם אחלקם – שלעולם תהיה בחלקו ואפקיד עליה פקידי.

ועמק סוכות אמדד. סוכות זה איני יודע מאיזה אומה היא לא ידעתי סוכות שבאו לו ישראל כשנסעו ישראל מרעמסס היכן הוא, ובפירושים אחרים מצאתי אחלקה שכם, אחזיר להם נחלת יעקב אביהם, ועמק סוכות אמדד, כשאחלקהו לישראל שכם וסוכות בקצה ארץ כנען היה כמו שמצינו תחלת ביאתו של יעקב לארץ דרך סוכות שכם, ד"א ועמק סוכות אמדד, סוכות לשון צורות ודמיונות כמו שנאמר ואת סכות בנות:

אחלקה ואמדד. ר"ל שהכל יהיה ברשותו:

אמדד. אני מודד את צורתם כמו שנאמר (שם ב ח) שני חבלים להמית ומלא החבל להחיות (סא"א):

לי גלעד. למלוך עליהם:

יְהוּדָה מְחֹקְקִי: אלא מהכא ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים וכתיב יהודה מחוקקי מתניתין דלאו כרבי יהושע דתניא רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בנים בזקנותו שנא' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה ואם שניהם כאחד טובים וכו':
(יבמות סב ע"ב)

מנשה. זכר אפרים כי הם כל ישרא זולת שבט יהודה וטעם יהודה מחוקקי כי המלך יקרא מחוקק, והמלכות מיהודה הוא כלומר יהודה שלי בכל עת, והואיל וה' יתעלה הוליכני על כל ישראל הצילם על ידי מיד שוסיהם:

עוד נאמר ברוח הקדש כי לי גלעד כו' והוא כי הנה מכל השבטים לא היה פחד יקח המלכות כ"א מבני יוסף שיתקיים מקרא שכתוב בכור שורו הדר לו וקרני כו' שהם רבבות אפרים ואלפי מנשה כן היה אפשר יתקיים גם לעתיד כי ראובן אבד כהונתא ומלכותא וגם אם מיהודה היה אפשר שלעתיד יהיה אחר ולא דוד לז"א מיוסף שהיה ממנשה או מאפרים איני ירא כי הלא לי גלעד הוא אליהו מתושבי גלעד כי עמי יהיה לעתיד ובזה לי מנשה יושבי ארצו כי גלעד היתה למנשה ובהיות לי גלעד בטחתי כי לי מנשה כ"א היה מארצו המולך לעתיד לא היה אליהו לי כי אם לו ואפרים שהוא משיח בן אפרים לא יכנס בגבולי כי אדרבה הוא יהיה מעוז ראשי ושמא תאמר הלא יהודה שהוא מלך המשיח אם אתה חי וקיים והוא גוף אחר הלא הוא ימלוך ולא אתה לז"א יהודה מחוקקי כלומר אני אהיה עיקר והוא יהיה מחוקקי והוא מפורש פרק חלק מהכרח הפסוקים ושלאחד קורא מלך ולאחד נשיא ומפרש בגמרא גדר כל אחד ועל כן נאמר ודוד עבדי ימלוך עליכם ואיך מנחם או צמח שמו והוא נולד ביום החורבן ואין זה חולק אל המסורת כי דוד הוא משיח כי נפשותם אחת אותה של אדם אלא שארז"ל שנולד יום החרבן ומוכרח שהוא גוף אחר זולת דוד שהוא חי וקיים:

מחוקקי. כן יקראו השרים ע״ש שהם נותנים החוקים וכן ומחוקק מבין רגליו (בראשית מ״ט:י׳):

מחקקי. השרים הנותנים חקים ומשפטים :

לי - טעם שכם וסוכות שהם ליוסף, על כן גלעד ומנשה ואפרים בעבור היות בית יוסף בצפון ארץ ישראל ויהודה בנגב, וכן כתוב יהודה יעמד על גבולו מנגב.

לי גלעד. כי ראה ברוה״‎ק שבימי רחבעם יוחלק מלכות ישראל ואמר בימי יהיו כולם תחת ממשלתי:

לי גלעד ולי מנשה ואפרים, יתקבצו גלעד ומנשה ואפרים לי לעזרתי, והתאזרו לצאת לקראת (נזקש) [האויב] ומעוז ראשי יהיה יהודה מחוקקי, כי התחברו כולם אל דוד לצבא, ועי"כ:

מחקקי. שרים שלי מחוקק ל' שררה שמחוקק ושולח ספרים ומצוה כמו (בראשי' מ"ט) לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו (סא"א):

יְהוּדָה מְחֹקְקִי: אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר לוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב יששכר דכתב (ובני) יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ואימא יהודה נמי דכתיב יהודה מחוקקי אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא וכו':
(יומא כו ע"א)

ומעוז - סמוך ולא תשתנה בעבור היותו מפעלי הכפל.

מעוז ראשי. חוזק לראשי לשמרני מן האויב:

לִי גִלְעָד וְלִי מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם: דורשי רשומות היו אומרים כולן באין לעולם הבא שנאמר לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי עלי פלשת התרועעי לי גלעד (ולי מנשה) זה אחאב שנפל ברמות גלעד מנשה כמשמעו אפרים מעוז ראשי זה ירבעם דקאתי מאפרים יהודה מחוקקי זה אחיתופל דקאתי מיהודה וכו':
(סנהדרין קד ע"ב)

מחוקקי. יהיו שרים שלי ונכנעים אלי:

מואב סיר רחצי. אשתמש בהם כסיר של נחושת המוכן לרחוץ בו:

סיר רחצי. כלי תשמישי יהיה שאעשה בהם כרצוני ופי' סיר הכלי שישפוך אדם בו מי רחיצת הכלים לפיכך אמר סיר רחצי לא סיר שמבשלין בו:

ושמא תאמר אולי תמצא שנשאר בנפשך איזו חלאה מזמן אדם ולא נטהרת עדיין להיותך גואל ישראל לעתיד אין מזה עיכוב כי הלא מואב סיר רחצי כי היה לי מואב סיר כסיר שרוחצתי במים בתוכה והוא נפשי שיצאה לעולם מקרב מואב הוא שנתרחצה נפשי מחלאת איזו בחינת זוהמא שקבלה באדם הראשון ותשאר דבוקה בפסולת מואב ותצא נפשי משם כרחוצה מהבחינה ההיא ועל כן יאות תהיה גם נחלתו לי ואם יש בי איזה עון עקבי שנעשה ממנו כח טמא מתייחס לנעל מבעקב שעדיין לא טהרתי ממנו על אדום אשליך נעלי כמה ד"א ואתן אדם תחתיך אל תקרי אדם כו' והסימן שיש לי מעתה לזה הוא כי עלי פלשת היה צודק שתתרועעי שהרגתי בהם הרבה ולא אדום. אך הוא סימן לעתיד כי מי יובילני עיר מצור לעתיד שתנתן בידי עיר מצור שלו מי שנחני עתה עד אדום שלא במתכוין כי בהצותי על ארם נהרים וארם צובה שהם לעבר האחד של ארץ ישראל מי נחני עד אדום להרוג י"ח אלף בהם על פי דרכי וישב יואב ויך י"ב אלף אך אין זה כ"א סימן עדות על העתיד בתת ה' נקמתו בעמלק שיהיה על ידי כמדובר וזהו מי יובילני עיר מצור שהוא כרך חזק להפילו לעתיד מי שעתה נחני עד אדום וכך פירשו ז"ל עיר מצור עליה כמפורש במדרש:

סיר. קדרה:

סיר רחצי. הסיר שארחץ בו

מואב - ארחץ ארצם כמו סיר, הנה מצאנו פה עלי פלשת התרועעי הפוך. ור' משה הכהן פירש בו: הנה על אדום שהוא חזק אשליך נעלי חשבי אתה פלשת שהתרועעי עלי כדרך: שמח בחור בילדותיך, בואו בית אל.

מואב סיר רחצי. ר״‎ל אעשה עמהם כל תשמישי כרצוני כקדרה המוכן לרחוץ בו אשליך נעלי. אשים ברגליהם לסגרם בהם:

מואב סיר רחצי, יהיו עבדים לי להשתמש בהם כמו בכלי הרחיצה, כי סימן העבד הוא חליצת נעל רבו והולכת כליו לבית המרחץ כמו שאמרו חז"ל ומואב ישמשו לרחיצה ועלי אדום אשליך נעלי, שזה סימן שיהיו עבדי, עלי פלשת התרועעי התחברי אלי, כי את פלשת לא הכריע לעבדים רק שחדלו להלחם אתו מי, מזה מביא ראיה שה' לא עזבם גם בתחילה, ומה שהניח שיכבש האויב את שכם ועמק סוכות היה לטובתם כדי שעי"כ יפלו בידם מואב ואדום ופלשת, כי הלא מי יובילני עיר מצור, איך כבשתי את עיר בצרה אשר באדום שהיתה עיר מצור, וגם מי נחני עד אדום, הלא גם להגיע עד שם לא היה אפשר בדרך הטבע, והיה רק בישועת אלהים:

נעלי. מסגר שלי:

אשליך נעלי. שיהא מרמס רגלי ובכלל אדום היה ארם ואע"פ שלא זכרו כי ביחד היו במלחמה:

נעלי. מל׳ מנעול העשוי לסגור בו כמו מנעוליו ובריחיו (נחמיה ג׳):

התרועעי. התחברי :

עלי פלשת התרועעי. בעבורי יריעו פלשתים תרועת מלך ותהיה התרועה למעני לקבל עליהם עול מלכותי:

עלי פלשת התרועעי. התחברי על ממשלתי להיות משועבדים לי כי גת מארץ פלשתים וכן עזה שכבשן דוד:

עלי פלשת התרועעי. דרך גיזום כלומר ותראה מה יקרה באחרית, או דרך לעג כיון שהכניעם אמר התרועעי כמו שהיית עושה בתחילה לא תעשה כי כבר נכנעת תחתי וזהו שאמר במזמור הדומה אשר בספר החמישי עלי כפשת אתרועעי היא התרועעה מתחילה אבל עתה אתרועעה אני עליה:

עלי. בעבורי:

התרועעי. מל׳ תרועה:

מי יובלני עיר מצור. או לעיר מבצר לכבוש את בצרה אם לא אתה תעזור אותי על מבצרי אדום מי יובילני ומי ינחני עליהם, בפירושים אחרים מצאתי כן על מבצרי אדום אשר נחיתי עתה עליהם:

עיר מצור. כמו עיר מבצר:

יובילני. ענין הבאה כמו לרקמות תובל למלך (לעיל מ״ה):

עיר מצור. ולקמן (ק''ח) שבא שיר זה שנית כתיב עיר מבצר, והוא עיר בצרה ראש מלכות אדום כמ''ש (ישעיה כ''ו) :

מי - הייתי מחשב מי יובילני לעיר אדום שהיתה במצור אף אני הייתי משיב לנפשי, יעשה זה השם שנחני עד אדום והנה מחשבתי נהפכה, בעבור הלא אתה אלהים זנחתנו. והטעם: מה יעשו צבאותינו אם לא תצא עמהם.

מי יובילני. מי המביא אותי אל עיר מבצר לכבוש אותה ולבוא בתוכה ומי הוא אשר נחני עד אדום להכניע:

מי יובילני. לערי הגוים האלה המצורות אשר כבשתי עד אשר נכנעו תחתי בפלשתים ובמואב ובאדום:

מצור. מבצר חזק שאין לכבשו מבלי מצור:

יובילני, נחני. הנחה הולך ברגליו, והמוביל נושאהו על כתפו, ובא לרוב בדברים בלתי בעלי חיים, לך יובילו מלכים שי, ומצייר שעד אדום הלכו ברגליהם, ולעיר מבצר בצרה הוביל אותם על כתפיו, כי לא יכלו ללכת שמה :

מי נחני עד אדום. להכניעה תחתי מי עשה זה האל יתב' זהו שאמר:

נחני. ענין הנהגה:

ולא תצא. ואינך יוצא:

הֲלֹא אַתָּה אֱלֹהִים: אתרנגולא ואתרנגולתא חריב טור מלכא דהוו נהיגי כי הוו מפקי חתנא וכלתא מפקי קמייהו תרנגולא ותרנגולתא כלומר פרו ורבו כתרנגולים יומא חד הוה קא חליף גונדא דרומאי שקלינהו מינייהו נפלו עלייהו מחונהו אתו אמרו ליה לקיסר מרדו בך יהודאי אתא עלייהו הוה בהו ההוא בר דרומא דהוה קפיץ מילא וקטיל בהו שקליה קיסר לתאגיה ואותביה אארעא אמר ריבוניה דעלמא כוליה אי ניחא לך לא תמסריה לההוא גברא לדידיה ולמלכותיה בידיה דחד גברא אכשליה פומיה לבר דרומא ואמר הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו דוד נמי אמר הכי דוד אתמוהי קא מתמה על לבית הכסא אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה ונח נפשיה אמר הואיל ואיתרחיש לי ניסא הא זימנא אישבקינהו שבקינהו ואזל איזדקור ואכלו ושתו ואדליקו שרגי עד דאיתחזי בליונא דגושפנקא ברחוק מילא אמר מיחדא קא חדו בי יהודאי הדר אתא עלייהו א"ר אסי תלת מאה אלפי שליפי סייפא עיילו לטור מלכא וקטלו בה תלתא יומי ותלתא לילוותא ובהך גיסא הלולי וחנגי ולא הוו ידעי הני בהני וכו':
(גיטין נז ע"א)

הלא אתה שזנחתנו. קודם לכן בהתגברם עלינו ולא היית יוצא בצבאותינו, עתה כשרצית בנו נתת אותם תחתינו כי איך הי' בנו כח לכבוש הגזים האלה ואנחנו מעט והם רבים אם לא בעזרתך:

הלא אתה אלהים כו' הנה מדברי דוד עד כה יראה כי אליו תתייחס התשועה העתידה ובזכותו ייסדנה על כן באה רוח הקדש לדבר בעד ישראל כאלו הם המדברים ואומרים לפניו יתברך מה זה הלא יראה כי אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו חלילה כלומר ולמה לא תושיענו אתה:

זנחתנו. עזבתנו:

הלא אתה אלהים זנחתנו. הלא כ״‎ז ממך אלהים אשר עד הנה זנחתנו ולא יצאת בצבאותינו ר״‎ל כמו מה שהיינו מאז בצרה היה בעבור אשר זנחתנו וכו׳‎ כן התשועה באה ממך ולא בדרך מקרה:

ולא תצא. בגעיא בס"ס:

(יב-יג) הלא מזה מבואר נגלה, כי מה שאתה אלהים זנחתנו תחלה ולא תצא אלהים בצבאותינו, זה היה לטובתנו, כדי הבה לנו עזרת מצר, כדי שתכין לנו בזה עזר נגד הצר, שע"י שזנחתנו תחלה הוא היה ההכנה אל העזר שבא לבסוף וגם שבזה הראית לנו כי שוא תשועת אדם, רק באלהים נעשה חיל, שעל ידי זה ראינו שבלא עזר אלהי אין לנו תשועה, ולא נושע ברוב חיל רק באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ולא כחנו ועוצם ידינו עשו זאת:

הבה. וכמו שעזרתנו עד הלום כן תעזרנו מכל צרה שתזמן כי תשועת אדם שוא היא:

ואם תאמר נא ה' כי אחרי שתושעו גם שיהיה על ידי אדם מה בכך יבא הטוב ויבא מכל מקום אין אנו חפצים לא זכות זולתנו ולא על ידי בן אדם כ"א הבה לנו עזרת מצר הוא היצה"ר שנשוב בשלמות כי תערה עלינו רוח ממרום עד שאפי' היצה"ר יעזרנו לעבוד את ה' שהוא לעבדך בכל לבבנו שהוא ביצר הטוב וביצר הרע וכמו שארז"ל על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאף יצה"ר של אברהם היה נאמן לפניו יתברך וזהו הבה לנו עזרת מהיצה"ר שהוא הצר שבעזרו נעבוד את ה' ונעשה מעשים טובים ונזכה בזכותנו וגם אח"כ לא נרצה על ידי אדם יהיה הקרב והנצוח כ"א על ידו יתברך וזהו על הא' אמר הבה לנו עזרת מצר ועל השנית אמר ושוא תשועת אדם:

הבה. מורה על הזמנה בכ''מ (כנ''ל פ''ט), להכין לנו עזרת מצר :

הבה - תן, תי"ו עזרת תחת ה"א, כמו: ושבת לנשיא או הוא חסר ה"א. והטעם: עזרתה.

הבה. אתה תן לנו עזרת מצר אבל תשועת אדם היא שוא ואין בה תועלת:

ועזרת. בתי"ו כמו בה"א כי תבא תי"ו שלא בסמיכות לפעמים:

ושוא תשועת אדם - כנגד צבאותינו.

יבוס. ירמוס:

באלהים נעשה חיל. אם אויבי רבים נעשה חיל וצבא באלהים:

כי אם מה שאמרנו הבה לנו עזרת מצר הוא כי באלהים שנעבוד נעשה חיל הם שרפי קדש הנעשים על ידי מצות ומעשים טובים שהוא חיל כי זה יהיה ע"י תת לנו עזרת מצר ומה שאמרנו ושוא תשועת אדם הוא שלא נושע אחר כך ע"י הלחם אנו או אדם זולתנו עם צרינו כ"א הוא יתברך האלהים הנזכר מעצמו יבוס צרינו כי בזה תהיה התשועה ודאית ועולמית. או יאמר באלהים יתברך עצמו נעשה חיל ע"י מצות ומעשים טובים כד"א ואנכי מלאתי כח את רוח ה' והוא הפך ענין צור ילדך תשי ועל כן אחר שבאלהים נעשה חיל יאות יעשה את בקשתנו זאת שיבוס צרינו הוא בעצמו. או יאמר והוא החיל הנז' שנעשה בו יתברך יבוס צרינו.

חיל. כח ואומץ:

באלהים - מתנבא ברוח הקדש, שהוא ינצח באחרונה.

באלהים. בעזרת אלהים נעשה גבורה להתחזק על שונאיך והוא הוא הרומס צרינו:

יבוס. כמו בוסו בטיט חוצות:

יבוס. ענין דריכה ורמיסה:

אדמוני. שהוא שופך דמים. יבא אדמוני ויפה עינים. ויפרע ממנו. דכתיב ויך את אדום שנים עשר אלף (תהלים ס ב). וכתוב אחד אומר שמונה עשר אלף (ש"ב ח יג. דה"א יח יב). אלו אשר הכו יואב עם עבדי דוד. וכל ימי דוד לא היה מלך באדום אלא נציבים בלבד. שנא' ומלך אין באדום נצב מלך (מ"א כב מח).