Komentarz do Psalmów 67:26

למנצח. גם זה המזמור נאמר על קיבוץ גלות ירושלים:

למנצח וכו'. הנה מזמור זה ידבר על ימות המשיח והנה אז יוכללו שני דברים אחד שפע ברכת טוב לישראל שנית אשר יתקדש שמו יתברך בעולם כי ישפוט עמים מישור ועל ב' הדברים אמר מזמור שיר מזמור על הראשונה שיר על השנית:

למנצח, אלהים יחננו - גם זה המזמור לא ידענו מי חברו.

למנצח, הוסד על הרעב שהיה בימי דוד שלש שנים, ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים, ונתנו שבעה מבני שאול אל הגבעונים להמיתם, ויעתר ה' לארץ אחרי כן (ש"ב כ"א), וקבלו חז"ל שאז נתוספו גרים רבים, שראו איך דן הקב"ה דין גרים גרורים ויראו מפני ה' ויושר משפטיו:

יאר פניו. להראות פנים שוחקות לתת טל ומטר:

אלהים. שיתן לו חנו ויברכנו אחר שיגאלנו יוסיף כל היום בטובתינו כי הברכה תוספת טובה:

אלהים יחננו כו' החל בטובת ישראל ואמר אלהים כו' והוא כי הלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור איזה הדרך יברכנו אלהים אם לא נהיה לחן בעיניו כי לא יבצר מהמצא בנו אשמת דבר והנה בנוהג שבעולם כי הנה אם איש אשר לא טוב בעיני המלך ויבקש מאתו ברכה מתת ידו לא יערב אל לבו לדבר לפניו עד חרש חכם יבקש לו מאוהבי המלך יזכירהו לפניו כאשר טוב לב המלך ובמתח לשונו יתנהו לחן בעיניו ובהודע הדבר אל האיש ההוא אז יחרץ לבא אל המלך להתחנן לו יעשה את שאלתו ויצו את ברכתו אך אם טרם יותן חנו בעיני המלך יערב אל לבו לשאול שאלתו ובקשתו יביא עליו קללה ולא ברכה ועל פי הדברים האלה יהיה כמו זר נחשב נבקש מאת האלהים ייטיב אחריתנו בשופע ברכה אם לא נהיה לחן בעיניו ומי יעלה לנו השמימה יחלה פניו יתברך נהיה לחן בעיניו למען נאותה לו יתברך להיטיב עמנו על כן בא דוד ברוח קדשו ויאמר מה לנו לבקש מי שיהיה לעם מול האלהים יחננו לחן בעיניו למען אחרי כן נשא ברכה מאתו יתברך והלא אלהינו הוא אבינו ובשתים יתחתן בנו כי הוא בעצמו יהיה הנותן חננו בעיניו ואחרי כן הוא יברכנו וזהו אלהים יחננו ויברכנו והן הם דברי קדמונינו מסדרי ברכותינו באמרם ותננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך כו' והוא כי אינו כמלך בשר ודם כי הלא חפץ חסד הוא יתברך ומרבה להיטיב ועוד שנית יוסיף להפליא והוא כי דרך המלך או נשיא בעם כי את אשר יאהב הוא ייטיב ברצי כסף או הנמצא אתו אך לא תדמה הארת פניו אתו אשר לו טרם ירבה להיטיב לו כאשר היתה מתחלה כי טרם יהנה אותו או טרם ירבה לו מוהר ומתן יביט בו בפנים צהובות מאד אך אחרי כן כל עוד שהולך ומרבה לההנותו יהיה הולך וחסר בהארת פניו אתו אך הוא יתברך לא כן כ"א שהוא יתברך יחננו וגם יברכנו ואחר הברכה אור פניו לא יפיל ממנו כי אם אדרבה יאר פניו אתנו סלה. או יאמר כי לפעמים מדת הרחמים היא תיטיב ולפעמים גם מדת הדין שמתהפכת לרחמים וההפרש כי בהיות ע"י מדת הרחמים בלבד לא יתמיד כי אפשר תקטרג מדת הדין אך בהיות שגם מדת הדין מסכמת תתמיד בעצם הטובה וזה יאמר אשר נבקש הוא כי מדת אלהים שהוא מדת הדין יחננו וגם יברכנו וע"י כן תתמיד הטובה כי יאר פניו אתנו סלה. או יאמר כי הנה דרך המלך ברצות דרכי איש ויחפוץ להיטיב עמו שיחננו לברכו אך לא יהיה הפועל על ידי עצמו אם לא ע"י מלאך או שליח וגם אם יעשה בעצמו למענו יהיה לעצמו אך לא יעשה בגינו גם לזולתו ואם גם את הדבר הזה יעשה לא יתמיד לעולם אמר כי את כל אלה נבקש מאת האלהים והוא יעשה אחר שיחננו ולא ירצה להיטיב אך לא ע"י מלאך או שליח כ"א ויברכנו על ידי עצמו והיא שאלת יעקב כמפורש אצלנו באמרו ונתן לי לחם לאכול כו' שגם בחוץ לארץ לא יותן לחמו ולא לבושו ע"י מלאך כ"א על ידי עצמו יתברך ואף גם זאת כי לא בלבד הוא ייטיב לנו כי אם גם למעננו ייטיב ויברך את העולם וזהו יאר פניו אתנו שהוא כי יצרף רחמנותו עם זכיותינו להאר פניו אל העולם וזהו שלא אמר לנו כי אם אתנו לומר שאתנו יתלוה להאר פניו דרך כלל לכל ועוד שלישית שיהיה מתמיד וזהו אומרו סלה.

אלהים יחננו - כמו: חנונו אתם, כמו: אשר חנן.

יחננו. יעשה עמנו חנינה:

אלהים יחננו וכו'. אפשר במ"ש בזהר הקדוש על נדב ואביהוא שעל ידי הקטרת היה ראוי להיות יחוד ולא רצה הקב"ה שיהיה על ידיהם שהיה בהם חטא והשכינה נצטערה ותצא אש ע"ש באורך ואפשר זה רמז אלהים יחננו שכל טוב ואז נקיים מצותיו דאין אדם חוטא אא"כ נכנס בו רוח שטות. ויברכנו שנזכה לקיים מצותיו יאר פניו אתנו בתורה לשמה ואחר זה נכוין לדעת לשון וידע אדם בארץ מלכות דרכ"ך:

אלהים יחננו ויברכנו, בגשמים, יאר פניו, להודיעני ע"י האו"ת, כמש"ש ויבקש דוד את פני ה' לדעת מפני מה נגזרה הגזרה:

יאר. שיצליחנו בכל מעשינו:

או יאמר בשום לב מה זה היה כי בברכת כהנים קדמה הברכה אל החן באמרו יברכך ה' כו' ואח"כ הוא אומר יאר ה' כו' ויחנך ופה בחן התחיל באמרו אלהים יחננו ואחרי כן הוא אומר ויברכנו וגם הארת הפנים נאמרה שם קודם אל החן ופה אחרי כן. אמנם הנה לא כל אדם זוכה למצוא חן גם בעיני אלהים הוא מדת הדין כי הלא בנח שהיה צדיק תמים כתבנו במקומו בס"ד כי ראשונה מצא חן בעיני ה' הוא מדת רחמים אך לא בעיני אלהים ושעל כן ויאמר אלהים לנח שהוא מדת הדין קץ כל בשר בא לפני שאני מדת הדין באופן שלא תמלט גם אתה אך עשה לך תבת עצי גפר וע"י צער התיבה אסכים עם מדת רחמים והקימותי את בריתי אתך וזה גם הוא מאמר שם הרחמים באמור אליו אחרי כן בא אתה וכל ביתך אל התבה ולא תחוש אל צער התיבה כי הלא אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה כלומר אך לא בפני מדת הדין ע"כ צריך צער תיבה ולא הצלתיך בדרך אחרת בלי צער עד שאחרי היות כל הזמן ההוא בצער התיבה גם מצא חן בעיני אלהים וזהו ויזכור אלהים את נח באופן שאין הכל זוכים למצא חן בעיני אלהים על כן בברכת כהנים אשר צוה ה' לדורות עולם אם היו מקוים לבלתי התברך עד עת מצוא חן בעיני מדת הדין מי ומי יהיה בכלל הברכה על כן הוא אומר יברכך ה' לומר על פי מדת הרחמים ועוד יעשה השם הנז' כי ישמרך מן החטא כמ"ש ז"ל לבלתי תמצא מקום מדת הדין לקטרג אם רוב טובה יחטיאהו ואחר כך עוד יוסיף שם הרחמים ידו עליך כי יאר ה' פניו אליך שהוא שפע אור פניו לקדשו לכהנו לו יתברך במצות עשה נוסף על שמירה מן החטא ואז עי"כ ויחנך שיתנהו לחן גם בעיני מדת הדין אך פה ידבר על דורו של משיח שוהיה הנכשל בהם כדוד על כן מתחלה אלהים יחננו אפי' מדת הדין וגם לא נצטרך להתברך ע"י מדת רחמים לשיצטרך אחרי כן שישמרנו מן החטא בל נשמן בברכה ונבעט כ"א האלהים הנזכר ויברכנו וגם לא נצטרך לומר שיאר ה' פניו אלינו כאמרו יאר ה' פניו אליך כ"א אתנו והוא כי הנה שם אלהים הנז' הוא שכינה. והנה ידוע כי כשעושים ישראל רצונו של מקום הוא העולה למעלה בהארת פנים להקביל פני השם העליון וזה יאמר הנה אז לא יצטרך לומר כי שם הרחמים יאר לנו שפע אורו שנעשה מצותיו כי אם אז שם אלהים הנזכר יאר פניו אתנו שעל ידנו יהיה לאלהים הנז' הארת פנים בהראותו את עושר כבוד מעשינו הטובים אשר נעשה בהיות אתנו תמיד וזהו יאמר פניו אתנו ולא אמר לנו וזה יהיה סלה כי לא נמיש יום ולילה מעסוק בתורה ומצות. או יאמר והוא יותר בפשיטות וימשך בו היטב כל מה שאחריו והוא כי נבקש מאתו יתברך שבהתנהגו במדת אלהים ורוגז בעולם בכל הגוים לעתיד אז יחננו שם הדין עצמו ויברכנו שיפעול דין בעולם ורחמים אתנו כאחת ואם ייטיב לעולם אחרי כן שהוא ע"י הארת פנים יהיה אתנו סלה שיהיה בזכותנו סלה שיתברך העולם על ידנו:

וטעם יברכנו שיוסיף על אשר יחוננו.

יאר פניו. יראה לנו פנים מאירות ושוחקות:

וטעם יאר פניו – שנמצא חן בעיניו כאשר נשאל מאתו.

לדעת בארץ דרכך. להודיע שמדתך להטיב לעמך ועל זה יודוך וישמחו וירננו לאמים:

לדעת. אז ידעו בארץ דרכי האל יתב' כמו שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה'. כשיודע בכל גוים ישועתיך.

ואם תאמר נא אלהי כי אחר שאחנך ואברכך מה בצע שיהיה בעשותי דין ורוגז בעולם ושיהיה על ידי מדת הדין הלא הוא לדעת בארץ דרכך כי עד כה איננו נודע היות שם אלהים פועל רחמים וגם שני הפכים דין ורחמים יחד שאינו נודע כ"א על השמים ועתה יודע גם בארץ וזהו לדעת בארץ דרכך כי יודע בארץ דרכך זה שהוא לפעול אלהים דין ורחמים וגם כאחת והנה זה יהיה בישראל אשר ישכילו זאת אך בכל עובדי כוכבים אשר לא יבינו אם מדת הדין תהיה הפועלת רחמים לפחות יודע בגוים מציאות ישועתך וזה לא יוכר כ"א בפעול להם דין ולנו רחמים כאחת וזהו בכל גוים ישועתך. או יאמר כדי לדעת בארץ דרכך זה שבעשותך דין תפעול רחמים צריך יודע בכל גוים ישועתך שידעו שאתה מושיע את עצמך והוא שקימת השכינה שקימתה עושה רושם בהם כד"א קומה ה' כו' וכמפורש במזמור שאחר זה יקום אלהים יפוצו אויביו כו' כהנדוף עשן כו' כהמס דונג מפני אש הוא שהוא בקום אלהים בקומו מהגלות המיוחס לגלות שכינה כ"י אז בראותם ישועתך את עצמך ועם עשותך דין בהם תחננו כו' יכירו כי זה דרכך לפעול דין עם רחמים לנו:

(ג-ה)

לדעת - אז יהי נודע דרך השם לברך המעטים ולהושיעם.

לדעת. בכדי שיהא נודע לכל הארץ דרכך שאתה תשלם גמול להמאמינים בך:

יודוך עמים, אלהים. יש פסיק בין עמים לאלהים שלא יהא נראהכאומר שהעמים הם אלהים וכן חברו שבמזמור ובמקצת ספרים שניהם בשני גלגלים יודוך עמים:

לדעת, אחר שהשיב ה' שהוא על חטא הגבעונים, ידעו בארץ את דרכך, שתעשה משפט גם לגרים, (וביחוד שהיה התשובה על שאול שלא נספד כהלכה ועל שהרג את הגבעונים, ואמרו חז"ל על זה באשר משפטו פעלו, שאחז כף המשפט בצד האחד וכף הזכות בצד השני שהם שני הדרכים שלו, חסד ומשפט), והארץ הוא הפך השמים, ר"ל שגם בארץ ידעו דרכיך הנעלמים, ובכל גוים ידעו ישועתך לכל חוסים בך, ועי"כ יודוך עמים, ולא לבד מקצתם רק יודוך כולם, ויש הבדל בין עמים ובין לאומים, שלאומים הם אלה שיש להם דת מיוחד, והם ישמחו וירננו ויספרו בפרהסיא, ומפרש יודוך עמים אלהים:

גוים, עמים, לאמים. גוים הם הקבוצים, ועמים הם הקבוצים החשובים יותר שיש להם מלך, והם יודו לה' (כמ''ש ישעיה א' ד'), ולאומים הם האומות שיש להם דת מיוחד (כמ''ש ישעיה י''ז, ולמעלה ב' א'), והם ירננו שהוא יותר מהודאה לפרסם מעשיו לרבים :

בכל גוים. התשועה שתעשה לעמך יהיה נודע בכל גוים:

יודוך עמים. ואז יודוך עמים:

יודוך עמים אלהים כו' הנה ראוי לשים לב אל שינויי התארים בפסוק אחד כי תשפוט עמים ואחר כך קורא אותם לאמים וגם בעמים אומר כי תשפוט ובלאמים אומר שינחם סלה מה נשתנו אלו מאלו. אך הנה במסכת סופרים ארז"ל כי כאשר לבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם הוא שאמר להם הנה תדעו כי כל גוי עובד כוכבים אשר ייצר לישראל סופו ליפול ע"כ אתם לכו למרחקי ארץ לבל יהיו בכלל המצרים את ישראל והקיפם חומה וצוה עליהם שלא יבאו עד ימות המשיח לשרת אותו ואת ישראל עמו וכן ארז"ל כי זהו ומלכת שבא שמעה את שמע שלמה ותבא כו' אל תקרי מלכת שבא אלא מלכות שבא כי בשמעם את שמע שלמה חשבו שהוא מלך המשיח ובאו המלכים נועדו לבא אל מלך המשיח ובידעם כי לא היה כן עדיין חזרו למקומם עד ימות המשיח. והנה מדבריהם ז"ל יראה כי בעלי מלכות המה במקומם ויבאו לשרת ואפשר שעליהם הנביא דבר והיו מלכים אומניך כו' אפים ארץ ישתחוו לך כו'. ונבוא אל הענין והוא כי הנה כלל בידנו כי אין לאום אלא מלכות ובזה יאמר הנה שאלתי אלהים יחננו ויברכנו כו' באופן שמברכתנו ימשך לדעת בארץ דרכך שהוא כי שם אלהים יפעול דיניו ובכלל הדין נתברך אנחנו שיכירו דרכך שאתה פועל שני הפכים דין להם ורחמים לישראל על ידי שם אלהים אמר עתה הנה מלבד מה שיכירו היותך פועל דין להם ורחמים לישראל כאחת גם ענין זה יכירו העובדי כוכבים ממה שתעשה בהם וזה משלש סוגים אחד שתעשה בהם משפט ורוגז שהם אשר הרעו לישראל ומהם יש שלא תצר להם רק שלא תיטיב אותם כאשר לא היטיבו את ישראל ויש אשר תיטיב להם הם אשר כתבנו מרז"ל הם המלכים נועדו מבני הפילגשים במצות אברהם אשר עליהם נאמר ומלכת שבא שהוא מלכות שבא שבשם מלכות יכנה אותם הכתוב. באופן שמהם ובהם יראו ויכירו עכו"ם היות שם אלהים עושה כאחד שני הפכים וזהו אומרו יודוך עמים כו' והוא בשום לב אל אומרו יודוך עמים שני פעמים בפסוק אחד ואומרו שם אלהים בין שניהם אך הוא כי על הסוג הא' אשר הרעו לישראל אמר יודוך עמים אלהים הם אותם אשר מדת הדין הוא שם אלהים ישפוט בהם כי יודו משפטו ודינו מעין הרשעים בגיהנם שגדול השבח היוצא מהם באמרם יפה דן יפה חייב כו' ועל הסוג השני אשר תואר אלהים פועל הדין אינו עליהם רק שרואים ישרו יתברך כי ישלם לעושה הרעה כרעתם ולהם שלא היטיבו ולא הרעו לא יצר רק שימנע מהם הטוב אמר יודוך עמים כלם.

יודוך - גם יודוך אז עמים.

יודוך. אז יודוך כל האומות בראותם שאינך מקפח שכר המאמינים בך:

כי תשפוט עמים מישור. לזכות:

ישמחו. כי תשפוט עמים, העמים שיבאו עם גוג מגוג שפטם במישור. ואז ישמחו שאר העמים:

ועל הסוג השלישי הם הבאים לעמוד לשרת למלך המשיח אשר יקראו לאמים שבשם מלכות יכנו אותם כמאמר רז"ל מלכת שבא מלכות שבא אמר ישמחו וירננו לאמים ומה שישמחו הוא כי תשפוט עמים מישור שישמחו בראות יושר משפטו יתברך לתת לכל העמים לפי מעשיהם למרעים את ישראל יעשה בהם משפט ולמנוע טוב מאשר לא היטיבו להם וזהו כי תשפוט כו' ומה שירננו נוסף על מה שישמחו הוא כי ולאמים בארץ תנחם סלה שתנחם ותנהלם בארץ ברב טוב כעבדים אשר חפץ בהם המלך לעשות יקר:

מישור. מלשון ישר:

ישמחו - הטעם הנה בעבור הטובות שתעשה עמנו.

לאומים. ישמחו אז בראותם אשר תשפוט במישור ר״‎ל בדין הראוי לפי הגמול ולכן ישמחו:

ישמחו. היו"ד במאריך בס"ס:

ישמחו וירננו לאומים. המפרשים פירשו המזמור הזה לגאולה העתידה ואפשר לרמוז לפי דרכם ישמחו אותיות ישמחו הם אותיות משיחו דכשיבא משיח במהרה בימינו והוא אותיות משיחו אז ישמחו וירננו לאומים. וארץ נתנה יבולה רומז לשכינה כשתבא הגאולה ארץ נתנה יבולה שהשפע עליון אשר יבא על ידה וה' ברב חסדיו יברכנו אלהים וייראו אותו כל אפסי ארץ:

כי תשפט עמים במישור, ולאומים ישמחו וירננו, כי בארץ תנחם, שיראו שהגם שהם בארץ תנחם בדרך הישר ושאתה משגיח בארץ, סלה, סיום הענין:

תנחם. תנהגם בדרך המישור ועל זאת יודוך עמים כולם:

ולאמים בארץ תנחם. הגוים שנחיתם בארץ לשופטם שם. כמו שאמר והבאתיך אל הרי ישראל:

תנחם. תנהגם:

ולאומים. את האומות ההם תנהגם בארץ לעולם לטייל בה לארכה ולרחבה בהשקט ושאנן:

יודוך. ואז כשתשפוט העמים שיבאו עם גוג יודוך שאר העמים יודו לך כי לך העוז והגבורה ואתה אדון הכל וכולם יודוך גם הנמלטים ממחנה גוג חיים שנא' בהם ושמתי בהם אות:

יודוך עמים כו' אמר הנה אמרנו שאלהים יחננו ויברכנו כו' שהוא כי בעשותו דין עמהם הוא יתברך ייטיב לנו והלא היה מקום לומר כי אחר שהטוב הבא עלינו הוא ענין נפרד מהרעה הבאה עליהם אלא שהוא בזמן טוב טוב היה שיהיה הכל בנושא אחד והוא כי ארצנו הנקראת ארץ סתם תתן יבולה ולא שאר ארצות ובזה יכירו כי הנותן מטר על פני ארץ ישראל הוא המונעו מעל פני חוצה לארץ וזה יפורסם לכל העמים שיצטרכו כלם לאכול מלחם הארץ שלנו וזה מאמרנו אליו יתברך הן אמת כי יודוך עמים אלהים יודוך עמים כלם:

יודוך עמים - גם בעבור משפטיך כי תצדיק צדיק ותרשיע רשע ותשקיט הארץ, בהשפט הרשע גם על זה יודוך.

יודוך. גם בעבור זה כולם יודוך כי יראו שתשיב לכ״‎א כגמולו:

יודוך עמים. השני יעשההטעמים כמו הראשון:

יודוך, עתה בקש שירד הגשם לברכה, כי מן עצירת הגשם נודע שה' שופט במישור, ומן מה שנעתר לארץ אחרי כן יודוך עמים על הטובה:

ארץ נתנה יבולה. וגם אל הארץ שנתנה יבולה ועל אשר יברכנו השם (סא"א):

ארץ. ואז תתן הארץ יבולה כי מפני העונות נעצרו הגשמים והארץ לא תתן יבולה אבל בזמן הגאולה יכלו הרשעים והנשארים יהיו בלי עון לפיכך תתן הארץ יבולה בכל עת:

כאשר ארץ שהיא ארץ ישראל הנקראת ארץ סתם כמ"ש ז"ל על הנותן מטר על פני ארץ יראו שנתנה יבולה ולא שאר ארצות אך אין זה מספיק כי הלא זה לא היה מורה רק שיברכנו אלהים למה שהוא אלהינו ועל כן הוא מיטיב לנו ולא להם:

יבולה. פריה וצמחה:

אלהינו. התבאר בכ''מ ששם אלהים הבא בכינוי מציין הקשר שיש לו עם ישראל והשגחתו הפרטיית עליהם :

ארץ - ושב לבאר מה טעם יברכנו שהארץ תתן יבולה.

ארץ. אז תתן הארץ את יבולה:

שארץ נתנה יבולה, ובזה יברכנו אלהים מצד שהוא אלהינו המשגיח עלינו בפרטות, וגם שמצד מה שיברכנו אלהים עי"כ ייראו אותך כל אפסי ארץ, כמ"ש כי עמך הסליחה למען תורא, וכמש"פ שם:

וייראו אותו כל אפסי ארץ. שיאמרו ראו אלו שהיו יראי השם איך ברכם וגדלם:

יברכנו. ואז בראות הגוים כי ה' עמנו כי בעתו בא וייראו אותו כל אפסי ארץ:

אך לא נחפוץ כ"א שגם יכירו שהוא אלהים סתם כולל כל העולמות וכל הגוים ועל כן נבקש שיברכנו אלהים ולא באופן שלא יורה רק היותו אלהינו כ"א שהוא אלהים סתם וזה במה ששאלנו שיברכנו באופן שייראו אותו כל. אפסי ארץ שהוא כי יעשה משפט בכל הגוים ואותנו יברך כי בזה ייראוהו כל המעשים וידעו כי אלהותו בכל משלה:

אפסי. קצות:

יברכנו אלהים - בכל מעשינו אז יראו אותו כל אפסי ארץ, שלא שמעו את כבודו ואת גדלו.

יברכנו. ר״‎ל על כי יברכנו אלהים לזה יפחדו ממנו כל היושבים בקצות הארץ בראותם שהוא משגיח ומשיב גמול:

(א) או יאמר למנצח כו' כי הנה בגאולה יוכללו ד' גאולות או להיות שאז נגמר השתלם ה' בד' אותיותיו או כי אז נופלים ארבעתם כי באדין דקו כחדא דהבא כספא נחשא פרזלא חספא שהוא כמאמרנו במ"ש רשב"י שעתיד הקב"ה להביא את כל אשר הצרו את ישראל בגליות וליסרן בפני ישראל ועל כי מזמור זה על הזנון ההוא ידבר על כן כלל בו ד' זני זמרא למנצח ונגינות מזמור ושיר ואמר כי אז לא בלבד נאושר בבני חיי ומזוני כ"א גם יהיו על ידו:

(ב) וגם על ידי בחינת הדין כי אלהים יחננו בבני כד"א הילדים אשר חנן ויברכנו במזוני כד"א ברכת ה' היא תעשיר ובחיי כי יאר ה' פניו כו' משא"כ אם נמות שאינו רק בהסתר פנים וגם סלה שבלע המות ובכלל הוא ביטול השעבוד דבהסתר פנים איתיה: