Komentarz do Psalmów 8:2

מה אדיר שמך. יותר מכדי כח מדת התחתונים לא היו התחתונים כדאי שתשרה שכינתך ביניהם:

יְהֹוָה אֲדֹנֵינוּ: ואריב"ל בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים וכו':
(שבת פח ע"ב)

יהוה אדנינו מה שאתה הוא אדון הנוצרים העליונים והתחתונים.

יי אדונינו כו'. הנה הסכימו רז"ל כי פסוק זה מלאכי השרת אמרוהו שתנתן להם התורה. והנה ראוי לשים לב איך בקשו תורה אם בדרך פשטיותה אין להם מבא לבא אליה ואם דרך סודה אשר כל התורה שמותיו של הקב"ה למה לא ניתנה להם שהם רוחניים גדולי הערך. ולבני אדם בעלי החומר קלי האיכות יתן דרך פשוטה. ובכן נבא אל ענין המזמור בשום לב אל מלת אשר שהיא מיותרת באמרו אשר תנה. ועוד אומרו מפי עוללים כו' איך יתקשר אל הקודם ואיך יוסד עוז מפיהם ופה להם ולא ידברו וגם אומרו צורריך משולל הבנה. ועוד מי הכניס בזה אויב ומתנקם ומה ענין שתי תארים אלו. ועוד כי אומרו מה אנוש כי תזכרנו היה ראוי לומר אחר אומרו אשר תנה הודך על השמים כי הם סוף דברי מלאכי השרת. ועוד כי פסוק כי אראה שמיך אינו מתקשר לא למעלה ולא למטה וגם כפל אומרו אנוש כי תזכרנו ובן אדם כו' ומהו ותחסרהו מעט כו' וידוע מה שאמרו ז"ל כי על משה ידבר ומי הכניסו פה. ועוד אומרו תמשילהו כו' שמורה שהשליטו על הכל ויצא בצנה ואלפים וגם אומרו כלם האם כחו הוא הוית כלם. ועוד שלא פרט רק צנה ואלפים ואיה כל יתר העולם ודרך תוספת אמר וגם בהמות שדי. ועוד אומרו צפור שמים כו' מה צורך אומרו שעובר ארחות ימים ואומרו עובר לשון יחיד ולמה חזר לומר ה' אדונינו כו'. אמנם הנה בגדר מדרגת האדם נתחלפו הדעות א' כי נפשו אלי"ם הוא אשר נתנה חלק אלוה ממעל וגם כי הלבישו ית' כתנות עור ובשר לא יעצרנו הגשם מלהיות גבוה מעל מלאכי אלי"ם אך צדיקים ומעם בני ישראל. ב' כי גם כי נפשו מלמעלה אך הוא שפל האיכות מן המלאכים כי הוא מלובש בחומר והמלאכים שכלים נבדלים רוחניים בעצם. ג' מקטינים ערכו מן המלאכים אך לא מן הגלגלים ויש מקטינים ערכם גם מן הגלגלים. ד' האומרים כי מותר האדם מן הבהמה אין כי כמות זה כן מות זה כי נפשם לא שכל נבדל הוא כי אם מתהווה עמו כרוח הבהמה ותפסד עמו במותו רחמנא ליצלן מהאי דעתא. והנה הדעת הראשונה היא דעת חכמי האמת והצדק שמעלת הצדיקים גדולה ממעלת מלאכי השרת ולא בלבד בספר הזוהר כי אם גם במדרש ארז"ל מי גדול השומר או הנשמר כי מלאכיו כו' לשמרך מי גדול הנושא או הנישא ונאמר על כפים ישאונך מי גדול הנותן רשות או הנוטל רשות ונאמר שלחני כי עלה השחר וכן כתיב ורוה די רביעאה דמה לבר אלהין קדמאה לא נאמר אלא רביעאה ורבים אין מספר למאמרי רבותינו ז"ל המכריזים כי גדול הצדיק לפניו ית' ממלאכי השרת כי על כן היו ס' רבוא מלוים את יעקב ושלח שלוחים אל עשו אחיו ועל כן קדמו שרים הם ישראל לומר שירה אחר נוגנים הם מלאכי השרת אך מלאכי אלים עולים ויורדים באיכות האדם שדעתם הסברא השנית. והנה בא דוד ברוח קדשו להחזיר סברא הראשונה ולבטל השניה והשלישית ובשניה החל והיא דעת מלאכי השרת שאמרו ה' אדונינו כלומר למה שאתה ה'. אדונינו תקרא כי זה כבודך ליקרא אדון לנו ולא לבעלי חומר. ואם כונתך לפרסם שמך בארץ הנה אין צריך כי הנה מה אדיר שמך כבר בכל הארץ על ידי יציאת מצרים אך התורה תנה לנו ולא לחומריים כי גם שיש פשט בה הנה החלק אשר תנה אינו הפשט כי אם הודך הוא דרך הסוד על השמים שהוא לרוחניים שרפי קדש כלומר כי אך הפשט ינתן לבני אדם כי להם יאתה הנה כי היה דעתם כי אין מדרגתו שוה למדרגתם כי אנחנו החומר והמה הרוחניים:

תנה. כמו נתת עתיד במקום עבר וכמוהו רבים במקרא:

תנה, מקור, לתת, שהארץ תתן הוד ה' אל השמים :

ה' אדונינו - בעבור שאמר: תמשילהו במעשי ידיך.

מה אדיר שמך. מה מאד חזקת בכל הארץ משגיח ומושל בכל:

ה' אדונינו, תחלה הניח ליסוד מוסד, כי שם ה', והיא החכמה והיכולת אשר בה התגלה על ידי המציאות אשר המציא אשר בעבורו נקראהו בשם ה' (כי מהותו מצד עצמו נעלם ונסתר מאתנו, ושמו אשר בו נכנהו, הוא מזה הצד אשר בו נכירהו, ונקראהו בשם הויה, שהוא מהוה וממציא כל הוה ונמצא), הנה שמך זה, הוא אדיר אך בארץ רצה לומר שעיקר החכמה והגבורה אשר בו נכיר שם ה' על ידי בריותיו נמצא אך בארץ וצאצאיה, באופן אשר נאמר כי האור האלהי, האור הגדול אשר זרח על המציאות, זרח בארץ ושם חביון עוזו, והשמים הם מקבלים אך נגה האור החוזר מן הארץ כאשר תקבל הירח אור השמש, שעל זה אמר אשר תנה הודך על השמים, שמך האדיר בארץ הוא יתן את הודך אל השמים, שעל ידי החכמה והיכולת הנראה במעשהו בארץ נכיר את הודו בשמים, והנה מלבד כי יצדק לנו הנחה זאת לפי עדות התורה שהנהגת השמים מן המטר והאור כולו תלוי במעשה הארץ, עד שהארץ תתן את ההוד אל השמים, והארץ תשפיע והם מקבלים ההוד, הוא מבורר גם כן מן החקירה אם נשקיף על כלל המציאות בעין השכל, כי הפילוסופים אשר גזרו אומר כי השמים ואשר בהם הם נעלים יותר מן הארץ ואשר עליה, הם לא הביטו אך על הנמצאים מצד חומרם, וכאשר ראו כי גוף השמש גדול כמה אלפים פעמים מגוף כדור הארץ ומשך אבירים בכחו את הארץ וכל הכוכבים המלוים את השמש הסובבים לרגליו, דנו כי הארץ שפלה מהם וקטנה בערכם, אבל לא מחכמה שאלו על זאת, כי נודע כי כל מלאכת חרש וחושב לא ניתן לו יקר מצד חומרו אך מצד החכמה והתבונה אשר בה הוציא כלי למעשהו, אשר היא צורת המלאכה, לפיה תעלה או תרד, ואם חרש חכם המציא מאשין אחד, הנה לא נעריך ערך הכלי לפי גודל כמותו אם המאשין גדולה או קטנה, רק לפי ריבוי החכמה וההמצאות אשר המציא החכם הזה עד שהוציא את מבוקשו, וכל שהצטרך לחקים רבים וריבוי חכמות וידיעות והמצאות אשר כולם התקבצו בהוצאת הכלי כן תתפאר המלאכה ביתר שאת, ואדרבה תתעלה יותר אם ריבוי ההמצאות האלה נקבצו בכלי קטן דק המלאכה, כאשר יפואר יותר מראה שעות הקטן כגודל עדשה וימצא בו גלילים ואופנים דקים נפלאים, מאשר נתפלא אם יעשה זאת בכלי גדול הכמות, ועתה הנה סיבוב הכוכבים כולמו בנוי על חק אחד טבעי, הוא כח המשיכה המשותף לכל החומריים, וחק הזה בעצמו אשר בו ועל ידו תמשוך הארץ אליה את הגופים הקטנים אשר סביבה, ואשר על ידו יפול האבן הנזרק למעלה לארץ, הוא עצמו ימשוך את הגופים הגדולים זה לזה, ועל פי חקי התנועה והמאכאניק המשותפים לכל הגשמים בארו החוקרים האחרונים כל מלאכת השמים וסיבוב הכוכבים כנודע בספריהם, עד שנאמר כי חכמה אחת והמצאה אחת אשר שם היוצר בטבע החומריים כולנה, הוא סבת מהלך צבא השמים ותנועותיהם, וכן היסודות הפשוטים כולם מוגבלים בחקים פשוטים, כמו האויר על ידי ההתפשטות הנטוע בטבעו, על ידו יעלו האדים ירד המטר ישב הרוח יקם סערה לדממה, עד שהחוקר הטבעי ימצא בכולם חק אחד פשוט אבל עת נביט על המורכב, כמה חכמות והמצאות נמצא בהצומח ובעשב אחד הגדל על רגב אדמה, כי מלבד שנקבצו בקרבו החקים הפשוטים אשר על ידם יסובבו צבא השמים שהוא כח המשיכה ואשר על ידו יהיה הגשם והמטר והקולות שהוא כח ההתפשטות הנטוע בטבע האויר, כי נוסף על החקים האלה המיוסדים בטבע הפשוטים שהם יסודי המורכב, המציא החרש בחכמתו הבלתי בעל תכלית חקים חדשים נפלאים אשר על ידם יזון הצמח, יהפך הניזון אל מזגו, כמה חקים נפלאים עין חוקר ופילוסוף עוד לא שזפתם, נצפנו בכח המצייר אשר בצומח, בו יוליד בדומה ציצו פרחו וזרעו לשמור מינו ואיך התעלתה החכמה ודקת המלאכה ביצירת החי, אשר מלבד כי נשמרו בו כל חקי החכמה אשר התקבצו בהפשוטים והמורכבים אשר תחתיו עד הצומח, נוספו בו חקים חדשים ונפלאות ישתומם עליהם המשכיל בכל אבר ואבר, כמה חקי החכמה התקבצו בהמצאת כח הראות, מה גדלו מעשי ה' בצהר הנפלא הזה אשר כנן בהחי, בו יאיר את אורו הגדול המתפלש בקצוי הבריאה אל חגוי הנפש פנימה, כמה חקים התיחדו בשבירת האור, בחזרתו בתפיסתו, כנודע בחכמת המראות (אפטיק), וכן במלאכת האזן, במלאכת יתר החושים ופעולת הנפש, ועד כמה התעלתה החכמה והפליאה ביצירת האדם, אשר מלבד כי בו התקבצו כל חקי החכמה המפוזרים בכל מעשי בראשית הפשוטים והמורכבים ומורכבי מורכביהם, עד הנפש החיונית, נוסף בו כח המדבר השכלי, הקשר הנפלא בו קשר שני עולמות גשמי ושכלי פועלים ומתפעלים זה בזה, אשר ילאה כל שכל לדעת מה ואיך היו ונתיסדו החקים הנפלאים האלה, עד שהאדם לפי צורתו ולפי הנפלאות ורבוי המלאכות וחקי החכמה אשר נקבצו באו בהרכבתו, וביחוד במה שחמרו מצד עצמו חלוש ורפה מאד, עד שהוא בצאתו מרחם אמו עולל ויונק, חלוש וחסר כח, קטן ודל מצד חמרו, ומלא פליאות נשגבות מצד דקות מלאכתו בכל אבר ואבר, ובקישור כל האיברים בכל פליאות מלאכתם לתכלית אחד כולל שהוא העמדת הגויה והנפש, אשר בעבורו היה לאדם, האדם הזה נתדמה כנקודת השרפה אשר במראה המלוטשת, בה יתקבצו כל הניצוצות המפוזרות על פני שטח המראה בכללה, הוא חותם תכנית מלא חכמה וכליל יופי, בו נפתחו כל כחות מעשה בראשית בכללם ופרטם, עד שכל משכיל עת ישים דברים האלה על לבו, עם המשורר האלהי יקרא לאמר, ה' אדוננו, שמך המורה על חכמתך ונפלאותיך, הוא אדיר אך בארץ, אך שם פלשת את אורך הגדול אשר הוא דמות כבודך ומחזה פליאות חכמתך, האור הזה התגלה אך בארץ, אשר האור אשר בשמים מבריאת הכדורים הגדולים והרבים המתגלגלים שמה והחקים אשר יסדת במהלכתם במערכת, הוא רק הוד ואור חוזר מן האור העצמי הנראה אך בארץ, כי. מפי עוללים ויונקים יסדת עז, עוללים ויונקים הוא האדם אשר חמרו חלוש מאד, עד שבראשית יצירתו הוא עולל ויונק ורפה המזג מאד יתר מכל הבע"ח הקודמים לו בהרכבה, העוללים והיונקים האלה, עם חלישת חומרם, הן מפיהם יסדת עז, רצה לומר מפיהם של העוללים האלה שהוא הכח הדבור הנטוע בפיהם, שבעבורו נקרא חי מדבר, מצד שכלו ותבונתו וכחות השכלים הנטועים ומקושרים בכח המדבר, אשר הוא אחרית הנפלאות ותכלית החכמה והפליאה שהראה ה' בעולמו איך קשר המון חכמות ונפלאות חקים נפלאים לאלפים אשר התאחדו ביצירת המדבר הלז, הן מפי העוללים ודבורם השכלי, יסדת עז הוא היסוד של עז, כי בו נשתלמה המציאות כולו, בו התקבצו כל מעשי בראשית, כאילו הוא היה יסוד הבנין עקרו ושרשו וכל הנבנה זולתו מן הארץ עד המון הכדורים הרבים אשר בשמים, הם רק עמודים ואדנים ענפים ובדים ופארות אל היסוד והשורש הזה, אשר הוא צור הבריאה ויסוד המציאות, עד שבו חשפת זרוע עזך למען צורריך, אם ימצא עוד אויב וצורר, (שהם האפיקורסים המכחישים מציאות ה' שהם הנקראים אויבים שונאים וצוררי ה' בכתבי הקדש) אם ימצא עוד מכחיש ופוקר, אשר לא ישים לבו להכיר מציאותך מן המציאות בכללו, הן בהכרח יצטרך ויוכרח להודות שיש בורא, כל עת ישכיל ויביט ויחקור על ענין האדם, ועל המון הנפלאות אשר התאחדו ביצירתו, כי אז יסתום פה הפוקר, ואז יושבת אויב ומתנקם, הרוצה להכחיש אלהותך, כי גם הבעל דין יודה בהכרח, כי יד ה' עשתה זאת: (ד) כי, אחר שהקדים ההקדמה הזאת, אשר היא תכלית הדרוש וקוטבו, בא להראות גם כן הטענות אשר יטענו להכריח הפך זה, אשר רוצים לברר כי השמים המון הנמצאים הרמים והנשאים אשר בתוכם, יקרים ונעלים ממין האדם, וזה מכמה טעמים, א. מצד מקומם שהם עומדים ברום עולם, ועל זה אמר כי אראה שמיך כי שם שמים הוא הריבוי הזוגיי ממלת שם שמורה על הריחוק, ובטענה זו כולל, א. מצד המצב שמצב העולמות האלה עליון ונשא על כדור הארץ משכן האדם שהיא מערה שפלה, ב. מצד התפשטות הכמות במקום, גדלם ומרחקם עובי הגרמים השמימיים והמרחק אשר ביניהם, אשר אי אפשר לעמוד על שעורו. (הטענה הב') מצד יופי מלאכתם ודקות חומרם, וביחוד לשטת הראשונים אשר הניחו כי חומר השמים הוא משונה מחומר הארץ וקראוהו גשם חמישי, ועל זה אמר מעשה אצבעותיך, כי ההבדל בין מעשה ידיו ובין מעשה אצבעותיו, שמעשה ידיו כולל גם הנעשה בפקודתו על ידי שליח לא כן מעשה אצבעותיו שמגביל רק אשר עשה האומן בעצמו שלא על ידי אמצעי, ומיופי המלאכה ותפארתה המובט בראשית ההשקפה בכדורים השמיימים מתראה שאלה עשית באצבעותך, בעצמך ומתיחסות אליך בבלתי אמצעי לא מלאכת הארץ ואשר בה שהיא גרועה בערכם, כאילו היא רק מעשה ידך באמצעות שלוחך לא מעשה אצבעותיך. (טענה ג') מצד הקיום והנצחיות הנראה בגופים השמימיים שהם קיימים באיש ובלתי נפסדים, לא כן תולדות הארץ וצאצאיה שכולם רק קיימים במין, ויסודם הוא ההעדר אשר הוא סבת ההויה, על זה אמר ירח וכוכבים אשר כוננת, ומלת כונן מורה על הקיום והחוזק וההתמדה, ובהשקף על אלה הטענות מצד העילוי והתפארת שנמצא אל הנמצאים העליונים אלה אגזור בהכרח בראשית העיון לאמר מה אנוש כי תזכרנו, שם אנוש מורה על ההקטנה, האנוש הקטן מאד מצד קוטן גופו וחולשתו מצד שפלת מקומו, מצד פחיתת כחותיו הטבעיים חלוש ההרכבה רפה המזג, ניתר הקשורים, שכל זה נכלל במלת אנוש, במה נחשב הוא כי תזכרנו, וזה מגביל נגד שני טענות שהזכיר במעלות העליונים, שכללם במ"ש שמיך מעשה אצבעותיך, ומה בן אדם, שם זה מציין מה שהאדם בלתי נצחי בלתי קיים באיש כגרמים השמימים, רק הוא בן אדם נולד מאדם אשר רק מינו מתקיים לא אישו, ובמה נחשב הוא כי תפקדנו (עיין באה"מ), (וזה נגד מ"ש ירח וכוכבים אשר כוננת):

אשר תנה הודך על השמים. ראוי שתתנהו על השמים ואתה בענותך הגדולה יסדת עוז וגו':

מה אדיר שמך כמו: מה אדיר אתה, כי שמו הוא והוא שמו: שם בן ארבע אותיות שאיננו שם תאר, והוא אדיר.

מה אדיר - דבר פלא.

אשר תנה. בעבור אשר גם הוד שכינתך נתון בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לחזק יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה:

בכל הארץ רצונו לומר: גבורתך נראית בכל הארץ. בין בישוב, בין במדבר, בין בים בכל הארץ נראית גבורתך; אבל ההוד הגדול והכח העצום נראה בשמים, כי הארץ דבר קטן נגד השמים, והיא כנקֻדה בתוך העגֻלה.

ומלת תנה – שם הפועל, כמו: מרדה מצרימה כאילו אמר: תת הודך על השמים.

אשר תנה הודך על השמים: ומלת תנה הוא מקור במקום נתת; כי משתמשים במקור במקום עבר כמו ילדה ועזוב (ירמיהו יד ה): כמו ועזבה, ואחרים זולתו. וכן במקום עתיד ובינוני; וכמו שבארנו בספר המכלול בחלק הדקדוק ממנו. וענין הפסוק כן: מה אדיר שמך בכל הארץ, ומה אדיר שאתה נתת הודך על השמים. ופרוש מלת הוד הכח וההדר. ויש לפרש אשר תנה הודך על השמיםטעם למה אדיר שמך בכל הארץ. רצונו לומר: בעבור אשר נתת כח בעליונים להנהיג התחתונים; כי הארץ וכל אשר בה, הימים וכל אשר בהם, הכל בהנהגת העליונים.