Kabbalah do Rodzaju 3:9

ועתה תראי סיבובו של עולם, ומה בין דרין קדמאין לדרין בתראין, כי באמת, השם אל לבו הענין אשר נתן אלקים לענות בו, יתמה מאד על החפץ לראותו בני האדם רצוא ושוב, יום ולילה לא ישבותו, איש לדרכו נלאים ועייפים. ולמה הם עמלים - על אכילה ושתיה, על הבל הבלים שאינו כלום, על עולם של תוהו שבין לילה היה, היום כאן ומחר בקבר. אבל מי שיטיב לראות, יראה ויבין כי לא על דבר זה נברא האדם, אלא היה ראוי שלא יהיה עסקו אלא בהשגת כבוד קונו, כי לכך נוצר, וניתן בו דעת וחכמה רבה, ולא להרבות בסחורה, או כל שאר דברים של מה בכך. אבל האדם הוא שקלקל מעשיו, וגרם לעצמו באלה היום. ובכל דור ודור העולם חסר והולך בענין הזה. כי הראשונים היו קרובים יותר אל החכמה, ומתעלים אל השכל, והאחרונים רחוקים יותר מן השכל, ונשקעים בדברי הגופניות והטבע הלז, בסחורה ובכל מלאכת מחשבת, אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה, וכמו שביארנו לעיל. ושרי כל זה הוא מה שאמרנו, כי הגוף בראו האדון היחיד ית' בהסתר פנים, ולא בהארת הפנים, על כן היה מציאותו חשוך ועכור; מה שאין כן הנשמה, שהיא אדרבא ברואה בהארת פנים ובהשקפה לטובה, על כן היא קיימת ונצחית, ובריאתה זכה. ואמנם, אם מגביר האדם את גופו ומשליטו, הנה האדון ית"ש במדה שהוא מודד כן ימדוד לו - להנהיגו רק בהסתר פנים. ומכאן נמצא שיהיה רחוק מאור החיים, מן החכמה והדעת, ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה:

ותראי שזה הוא מה שקרה לאדם מתחלה, ולזרעו אחריו כיום הזה; כי בהיות שהלכו אחרי עיניהם, והשליטו הגוף ולא הנשמה, על כן גם הקב"ה הלך עמהם בהסתר פנים. ולאדם אמר מתחלה, "בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, ט), ומן היום ההוא והלאה "כל עמל אדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז). והרי החכמה הלכה תדיר ונסתלקה מבני האדם:

בְּרֵאשִׁית תַּמָּן בַּ''ת, תַּמָּן אֵ''שׁ (נ''א תמן אשרי), בְּהַהוּא זִמְנָא אִסְתַּלַּק קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִשְּׁכִינְתֵּיהּ, וְאִשְׁתְּאָרַת בַּת יְחִידָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איכה א א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, וְרָזָא דְמִלָּה וַיִּקְרָא יהו''ה אלהי''ם אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה (בראשית ג ט), אַיֵּה כֹּ''ה, אָמַר לֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּגָרְמַת כּוּלֵי הַאי, וְעָבְדַת פִּרוּדָא בְּאַתְוָון דְּאִסְתַּלַּק י' מִן ה' ו' מִן ה', וְאִשְׁתְּאָרַת שְׁכִינְתָּא לְעִילָא יְחִידָאָה, וּשְׁכִינְתָּא לְתַתָּא יְחִידָאָה, בְּגִין דָּא וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה, אַיֵּ''ה כֹּ''ה, וַיֹּאמֶר אֶת קוֹלְךָ שָׁמַעִִתִּי בַּגָּן, בְּגִין דָּא וָאִירָא כִּי עִירוֹם אָנֹכִי וָאֵחָבֵא, וְעוֹד וָאֵחָבֵא, רָזָא דְמִלָּה, עָרוּם רָאָה רָעָה וְנִסְתָּר (משלי כג ב), מַאי סְתִירָה דְבַר נַשׁ, אֶלָּא תָּא חֲזִי בְּזִמְנָא דְאִית רְשׁוּ לִמְחַבְּלָא לְחַבֵּל,