Kabbalah do Rodzaju 18:23

אמר רבי יוחנן, בא וראה מה בין צדיקים שהיו להם לישראל אחר נח, ובין נח. נח לא הגין על דורו, ולא התפלל עליהם כאברהם, דכיון דאמר קב״ה לאברהם, זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר וגו', והרבה תחנונים לפני הקב״ה, עד ששאל שאם ימצא עשרה צדיקים שיכפר לכל המקום בעבורם. וחשב אברהם, שהיו בעיר עם לוט ואשתו ובנותיו עשרה צדיקים, ולפיכך לא התפלל.

ואחר שהודענוך זה, יש לנו לחזור ולהודיעך סוד אלו הכינויים של א"ל העומדים לימין, מאיזה דבר הם נמשכים; וכן סוד הכינויים של אלהים העומדים לשמאל, מאיזה צד הם נמשכים; וכן הכינויים העומדים באמצע, הסמוכים לשם יהו"ה יתברך, והשם יורנו דרך האמת. כינויים של אל העומדים לצד ימין, שהם מהפכים בזכות הבריות, הם הנקראים כינויי החסד. וזו היא המידה שירש אברהם אבינו עליו השלום למעלה, שזו היא מידת חסד וזכות הבריות, והסוד רמוז בפסוק: ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע וגו' אולי יש חמשים צדיקים וגו' (בראשית יח, כג). כי כל הכינויים שהם מידתו של אברהם מהפכים בזכות אברהם, כעניין שעשה אברהם אבינו שאמר 'אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה' 'ויאמר לא אשחית'. חוזרים כינויי החסד ואומרים זכות 'אולי ימצאון שם ארבעים'. עוד מוסיפים ללמד זכות, עד שמגיעים לסוף כל מידת החסד, שהם עשרה כינויים: 'אולי ימצאון שם עשרה'. ואם חס ושלום אין שם כדי מיעוט הטענה, שהיא טענה אחת לכל אחד מעשרה הכינויין של חסד, אז הדבר נענש וגומרין הדין כמו שגמרו הדין בסדום ועמורה כך גומרים כל הדינים למיניהם. ואז חוזרים כל הכינויין מלמדי זכות למקומם, והשם מסתלק מן הדינין, והכינויין הנקראים אלהים גומרים הפסק דין. זהו סוד: וילך יהו"ה כאשר כלה לדבר אל אברהם ואברהם שב למקומו (שם, לג), ואז השם השלישי שהוא אלהים גומר הדין, וזהו: ויהי בשחת אלהים את ערי הככר (שם יט, כט). בשחת אלהי"ם, אלהים הוא הגומר את הדין, שהרי מידת אל שהוא לאברהם ומידת יהו"ה חזרו שתיהן למקומן, ונשאר אלהים לגמור את הדין. ואם תשאל: הרי כתיב ויהו"ה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש', והרי כתיב יהו"ה בזה המקום, והרי הוא גומר את הדין? דע כי כל מקום שתמצא כתיב בתורה 'ויהו"ה', הוא ובית דינו. והוא פוסק הדין, ובית דינו שהוא אלהים גומר הדין. וזהו שנאמר בסוף: ויהי בשחת אלהים את ערי הכיכר. ואחר שהודענוך זה, התבונן כי לא לחינם נכתבה פרשה זו בתורה אלא ללמד להודיע משפט סדום ועמורה, ובאה לרמוז על כל הדינים שגוזרין בעולם בבית דין של מעלה. כי אברהם וכינוייו, שהם א"ל עם כינוייו, עומדין שם תמיד ומלמדין זכות על באי העולם; ואחר שגומרין תמיד ללמד זכות, חוזרין למקומם. ושמור עיקר זה תמיד לכל מקום בתורה, וזהו שאמר: תתן אמת ליעקב חסד לאברהם (מיכה ז, כ), מידת החסד מסורה לאברהם ללמד זכות על כל הבריות: