Midrasz do Przysłów 20:21

פתח תניינא, נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך (משלי כ׳:כ״א) מלמד שהקב״ה ברא תחלה עולמות ומחריבן אילנות ועוקרן לפי שהיו מבוהלין ומקנאין זה לזה, משל לעשר אילנות הנטועות בשדה בשורה אחת באורך, ואין בין אילן לאילן כמלא נימא כל אילן ואילן רוצה שימלוך על כולן ולינק כל לחלוח האדמה בין כך יבשו כלם, כך העולמות. ואחריתה לא תבורך, שנטל הקב״ה אורו מהם ונשארו חשך לענוש בהם הרשעים, הוי ואחריתה לא תבורך. כתיב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מ״ג:ז׳) מלמד שברא הקב״ה ארבע עולמות נגד שמו יתברך שנאמר בו ארבע אותיות, ואלו שמותן: אצילות מלמד שהאציל הקב״ה מאורו כביכול ועשה לו כשלמה וכמלבוש, הוי עוטה אור כשלמה (תהילים ק״ד:ב׳), ושם שמו ושם כבודו, ואין כבודו אלא שכינתו שנאמר וירא כבוד ה׳ (במדבר ט״ז:י״ט). מאיזה אור נברא זה העולם - מאור בריאת ראשית שהיה מתחלה מבוהלים, הוסיף הקב״ה אור על אורן וברא מהם עולמו ונטע בהם אורו. הוי ה׳ אחד ושמו אחד (זכריה י״ד), ואומר וכבודי לאחר לא אתן (ישעיהו מ״ב:ח׳). בראתיו, עולם הבריאה, שם נשמות הצדיקים וגנזי ברכה וחיים ושם כסא הכבוד של הקב״ה ואכתריאל ה׳ צבאות יושב על הכסא ושם היכלי עונג: היכל הרצון היכל האהבה היכל הזכות היכל הנגה היכל עצם השמים ותחתיהם לבנת הספיר שנאמר ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר (שמות ט״ז) והוא יסוד העולם שנאמר וצדיק יסוד עולם (משלי ד׳) ואל שדי יושב בכולם. יצרתיו, עולם היצירה, שם חיות הקדש שראה יחזקאל בן בוזי הכהן, ושם משרתיו עושי רצונו של הקב״ה, גם שם יש היכלי עונג ורצון כי זה לעומת זה, כי תחתון גבוה ירא ה׳... וכמים פנים אל פנים. ושם עשר כתות מלאכיו כפי מעלותיהם ואלו הם: שרפים, שמועיאל ממונה עליהם, איכא דאמרי יהואל ממונה עליהם; אופנים, רפאל ואורפניאל ממונה עליהם; כרובים כרוביאל ממונה עליהם; שנאנים, צדקיאל וגבריאל ממונה עליהם; תרשישים, תרשיש ושלויאל ממונה עליהם; אישים, צפניה ממונה עליהם; חשמלים, חשול ממונה עליהם; מלאכים, עוזיאל ממונה עליהם; בני אלהים, חפניאל ממונה עליהם; אראלים, מיכאל ממונה עליהם. אלו הם עשרה מלאכיו עושי רצונו שנבראו תחלה, והם ממונים על אלו מחנות הנזכרים ומטטרון הנהפך מבשר ודם לאש לוהט מלך עליהם, ושם רוחות בני אדם אבני מלחמה וחיילות ומרכבות ושרי הרכב שנאמר רכב ישראל רבותים אלפי שנאן (תהילים ס״ח:י״ח) ואלקים מאיר עליהם ומושל בכולם.— אף עשיתיו, עולם העשייה, שם אופנים ומקבלי התפלות והבקשות והממונים על רצון האדם, ושם נפשות האדם ובעלי האגרופין ושרי החיל וחצים ואבנים ואבני בליסטראות המוני מעלה מנהיגי הספינה עורכי המערכות נגד סמאל הרשע וחביריו, ובל יכנסו בפתחי התפלה עוברי דרכים ואל יראו בגאות ה׳, ושם השוערים המעידים על מעשה האדם וסנדלפון קושר כתרים מולך עליהם, ואל אדני מאיר להם ומושל בכולם שנאמר ומלכותו בכל משלה (שם ק״ג).

וּמִקְנֶה רַב. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְגוֹ' (קהלת י, ב). לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה מֹשֶׁה. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל, וְהַטָּפֵל עִקָּר. לָמָּה, שֶׁחִבְּבוּ נִכְסֵיהֶם יוֹתֵר מִגּוּפָן, שֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה, גִּדְרוֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵינוּ פֹּה, פֹּה תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. אָמַר לָהֶם מֹשֶׁה, לֹא תַּעֲשׂוּ כָּךְ. עֲשׂוּ אֶת הָעִקָּר תְּחִלָּה. בְּנוּ עָרִים לְטַפְּכֶם. וְאַחַר כָּךְ גְּדֵרוֹת לְצֹאנְכֶם. הֱוֵי, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה מֹשֶׁה. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָּד. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתֶּם חִבַּבְתֶּם מָמוֹנְכֶם יוֹתֵר מִנַּפְשׁוֹתֵיכֶם. חַיֵּיכֶם, אֵין בּוֹ בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְּבֹרַךְ (משלי כ, כא). אֶל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר, מִבִּינָתְךָ חֲדָל (משלי כג, ד). וְאֵיזוֹ עָשִׁיר. הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹּאכֵל, אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ (תהלים קכח, ב).

דָּבָר אַחֵר, וּמִקְנֶה רַב, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת י, ב): לֵב חָכָם לִימִינוֹ וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה יֵצֶר טוֹב, שֶׁהוּא נָתוּן בִּימִינוֹ. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, זֶה יֵצֶר הָרָע, שֶׁנָּתוּן בִּשְׂמֹאלוֹ. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, אֵלּוּ הֵם הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵן נוֹתְנִין לִבָּם לַתּוֹרָה שֶׁהִיא מִיָּמִין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָת לָמוֹ. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ הֵן הָרְשָׁעִים שֶׁהֵן נוֹתְנִין לִבָּם לְהַעֲשִׁיר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, טז): בִּשְׂמֹאולָהּ עשֶׁר וְכָבוֹד. דָּבָר אַחֵר, לֵב חָכָם לִימִינוֹ, זֶה משֶׁה. וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ, אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, שֶׁעָשׂוּ אֶת הָעִקָּר טָפֵל וְאֶת הַטָּפֵל עִקָּר, שֶׁחִבְּבוּ אֶת מָמוֹנָם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, שֶׁהֵן אוֹמְרִים לְמשֶׁה (במדבר לב, טז): גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. אָמַר לָהֶם משֶׁה, אֵינָהּ כְּלוּם, אֶלָּא עֲשׂוּ אֶת הָעִקָּר עִקָּר, תְּחִלָּה (במדבר לב, כד): בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וְאַחַר כָּךְ (במדבר לב, כד): וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם, הֱוֵי לֵב חָכָם לִימִינוֹ זֶה משֶׁה, וְלֵב כְּסִיל לִשְׂמֹאלוֹ אֵלּוּ בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חִבַּבְתֶּם אֶת מִקְנֵיכֶם יוֹתֵר מִן הַנְּפָשׁוֹת, חַיֵּיכֶם אֵין בּוֹ בְּרָכָה, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי כ, כא): נַחֲלָה מְבֹהֶלֶת בָּרִאשׁוֹנָה וְאַחֲרִיתָהּ לֹא תְבֹרָךְ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כג, ד): אַל תִּיגַע לְהַעֲשִׁיר מִבִּינָתְךָ חֲדָל. וְאֵיזֶה הוּא עָשִׁיר הַשָֹּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכח, ב): יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ.