Midrasz do Psalmów 104:21

(שם ע״ב) אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב (בראשית א כט) לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכשבאו בני נח התיר להם שנאמר (בראשית ט ג) כירק עשב נתתי לכם את כל יכול לא יהא אבר מן החי נוהג בו ת״ל (שם) אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו וגו׳. תניא ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא נתקלל נחש כל אחד ואחד מישראל היו מזמינים לו שני נחשים טובים אחד משגרו לצפון ואחד משגרו לדרום להביא לו סנדלבונים טובים ומרגליות טובות ולא עוד אלא שמפשילין לו רצועה מתחת זנבו ומוציא בו עפר לגינתו ולחורבתו מיתיבי רבי יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומצננין לו יין והציץ בו נחש וראה כבודו ונתקנא בו התם בבשר היורד מן השמים ומי איכא בשר היורד מן השמים אין כי הא דרבי שמעון בן חלפתא הוה קא אזיל באורחא פגעו ביה הנך אריותא והוה קא נהמי באפיה אמר (תהלים קד כא) הכפירים שואגים לטרף נחותו תרתי אטמתי חדא אכלוה וחדא שבקוה אייתי ואתא לבי מדרשא בעו עלה דבר טמא הוא זה או דבר טהור א״ל אין דבר טמא יורד מן השמים:

ק אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, לֹא הֻתַּר לוֹ בָּשָׂר לַאֲכִילָה, דִּכְתִיב: (בראשית א׳:כ״ט-ל׳) "לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַת הָאָרֶץ", וְלֹא חַיַּת הָאָרֶץ לָכֶם. וּכְשֶׁבָּאוּ בְּנֵי נֹחַ, הִתִּיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ט) "כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל". יָכוֹל לֹא יְהֵא אֵיבָר מִן הַחַי נוֹהֵג בּוֹ? תַּלְמוּד לוֹמַר: (שם) "אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ". [יָכוֹל אַף לִשְׁרָצִים? תַּלְמוּד לוֹמַר: 'אַךְ'. וּמַאי תַּלְמוּדֵיהּ? אָמַר רַב הוּנָא: 'דָּמוֹ', מִי שֶׁדָּמוֹ חָלוּק מִבְּשָׂרוֹ, יָצְאוּ שְׁרָצִים, שֶׁאֵין דָּמָן חָלוּק מִבְּשָׂרָן]. מֵיתִיבִי: (שם א) "וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם", מַאי לָאו, לַאֲכִילָה! לֹא, לִמְלָאכָה. וְדָגִים, בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְרַחְבָא, דְּבָעִי רַחְבָא: הִנְהִיג בְּעִיזָא וְשִׁבּוּטָא מַאי? תָּא שְׁמַע: (בראשית א׳:כ״ו) "וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם", מַאי לָאו, לַאֲכִילָה! לֹא, לִמְלָאכָה. וְעוֹפוֹת, בְּנֵי מְלָאכָה נִינְהוּ? אִין, כִּדְבָעִי (רבא) [רַבָּה] בַּר רַב הוּנָא: דָּשׁ בְּאַוָּזִין וְתַרְנְגוֹלִין, לְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה מַהוּ? תָּא שְׁמַע: (שם) "וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת". הַהוּא, (מיבעי ליה) לְאַתּוּיֵי נָחָשׁ הוּא דְּאָתָא, דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: חֲבָל עַל שַׁמָּשׁ גָּדוֹל שֶׁאָבַד מִן הָעוֹלָם, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא נִתְקַלֵּל נָחָשׁ, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל הָיוּ מְזַמְּנִים לוֹ שְׁנֵי נְחָשִׁים טוֹבִים, אֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַצָּפוֹן וְאֶחָד מְשַׁגְּרוֹ לַדָּרוֹם, לְהָבִיא לוֹ (סנדלפין) [סַנְדַּלְכוֹנִים] טוֹבִים, וּמַרְגָּלִיּוֹת טוֹבוֹת. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמַּפְשִׁילִין לוֹ רְצוּעָה מִתַּחַת זְנָבוֹ, וּמוֹצִיא בּוֹ עָפָר לְגִנָּתוֹ וּלְחֻרְבָּתוֹ. מֵיתִיבִי, [הָיָה] רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא אוֹמֵר: אָדָם הָרִאשׁוֹן מֵסֵב בְּגַן עֵדֶן הָיָה, וְהָיוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת צוֹלִין לוֹ בָּשָׂר, וּמְצַנְּנִין לוֹ יַיִן, וְהֵצִיץ בּוֹ נָחָשׁ, וְרָאָה כְּבוֹדוֹ, וְנִתְקַנֵּא בּוֹ. הָתָם, בְּבָשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם. וּמִי אִיכָּא בָּשָׂר הַיּוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם? אִין, כִּי הָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא, הֲוָה קָא אָזִיל בְּאוֹרְחָא, פַּגְעֵי בֵּיהּ הַנָךְ אַרְיְוָתָא, וַהֲווּ קָא נַהֲמֵי בְּאַפֵּיהּ, אָמַר: (תהילים ק״ד:כ״א) "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף", נְחִיתוּ תַּרְתֵּי אַטְמָאתָא, חֲדָא אֲכָלוּהָ וַחֲדָא שַׁבְקוּהָ. אַיְתִּי וְאָתָא לְבֵי מִדְרָשָׁא, [בָּעוּ עֲלָהּ: דָּבָר טָמֵא הוּא זֶה, אוֹ דָּבָר טָהוֹר?] אָמְרוּ לֵיהּ: אֵין דָּבָר טָמֵא יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם.