Midrasz do Psalmów 40:2

[דבר אחר ביום השמיני וגו] א"ר יוחנן השמיני רגל בפ"ע, פייס בפ"ע, קרבן בפ"ע, שיר בפ"ע, ברכה בפ"ע, א"ר אבין בכולם כתיב וביום וכאן כתיב ביום (במדבר כ"ט ל"ה) מיכן שהוא בפני עצמו, פייס אמר רבי יוסי כהאי דתנינא תמן בשמיני חזרו לפייס ברגלים (סוכה פ"ה מ"ט), קרבן פר אחד איל אחד, [ברכה] א"ר אילא מיכן שהוא טעון זמן (שיר עיין בפי' רש"י במסכת חגיגה דף י"ז, ברכה עיי"ש). תמן תנינן סוכה שבעה כיצד גמר מלאכול לא יתיר את סוכתו [וכו'] (סוכה פ"ד מ"ה) [ר' אבא בר כהנא ר' חייא בר אשי בשם רבי צריך אדם לפסול סוכתו] מבעוד יום, ריב"ל אומר צריך לקדש בלילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ור' יעקב בר אחא בשם שמואל קדש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם שנייה, ר' אחא בר חנינא בשם ר' הושעיה הרי שהיתה סוכתו עריבה עליו ה"ז מקדש בלילי יו"ט האחרון בתוך ביתו ואוכל לתוך סוכתו ואינו צריך לקדש פעם שנייה, א"ר אבין אתייא דשמואל (ב"ר) [כר'] חייא (ורב) [ודרב] הושיעא (בשם ריב"ל) [כדר' יהושע בן לוי], א"ר מני ולא פליגין מאי דאמר שמואל כשהיתה דעתו לאכול בבית אחר ומה דאמר ריב"ל כשאין דעתו לאכול בבית אחר. ר' יודן בשם ר' יצחק כל זמן שישראל נעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה עוצר שכינתו עמהם מ"ט נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים (שופטים י"ג ט"ו), ר' חגי בשם ר' יצחק כל זמן שישראל מקוים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הקב"ה מקוה שכינתו עליהם מ"ט קוה קויתי ה' ויש אלי וישמע שועתי (תהלים מ' ב), א"ר אלכסנדראי למלך שבאתה לו שמחה, כל שבעת המשתה היתה מטרונה מרמזת לבני פלטין ואומרת להם עד שהמלך באלריא שלו שאלו צרכיכם, כיון שלא נתבוננו כבשה להם מטרונה (עד) [עוד] יום אחר, כך התורה מלמדת ומרמזת לישראל (ואומר) [ואומרת] להם שאלו מטר, תדע לך שהוא כן, בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מכאן שניסוך המים מן התורה, וכיון שלא נתבוננו כבשה להם התורה (עד) [עוד] יום אחר לפיכך צריך הכתוב לומר ביום השמיני עצרת וגו'.

[ד] לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים (משלי לא:כא). חזקיה אמ' משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חודש, ששה חדשים בחמה, וששה חדשים בצינה. בתחילה הקב"ה מכניס בהם חכך והוא מכניסם בגיהנם בחמה, והן אומרין זו היא גיהנם של הקב"ה. ואחר כך הוא מוציאם לשלג, והן אומרין זו היא צינתו של הקב"ה. בתחילה הן אומ' וה, ולבסוף הן אומ' ווי, והוא שדוד אומר ויעלני מבור שאון מטיט היון (תהלים מ:ג), מה הוא מטיט היון, ממקום שאומ' ווה ווי. ואיכן הן משלימין נפשותיהם, יהודה ברבי א' בשלג, הד' דכת' בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון (שם סח:טו), השלג היא צלמונה שלהם. יכול אף ישר' כן, ת"ל לא תירא לביתה משלג, כי כל ביתה לבוש שנים (משלי שם), לבוש שנים, מילה ופריעה, ציצית ותפילים, הענק תענק, נתן תתן, פתח תפתח, עשר תעשר. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר וגו' (דברים יד:כב).

ד"א [אז ישיר משה]. זש"ה קוה קויתי ה' וגו' (תהלים מ ב), אמר ' פנחס הכהן בר חמא אם קויתה ולא באח זורוקוה, אמר דוד קוה אל ה' [חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'] (תהלים כז יד), אם בא קויך יפה, אם לאו חזור וקוה אל ה', ואמר דוד קוה קויתי אל ה', מתוך הקיווי ויט אלי וישמע שועתי (שם מ ב). וישמע אלהים אתל נאקתם וגו' (שמות ב כד), ויעלני מבור שאון מטיט היון וגו' (תהלים שם ג), מטיט לבינים, ויקם על סלע רגלי (שם), שנתן לי בזת מצרים ובזת הים, (כונן אשורי), ויתן בפי שיר חדש (שם שם ד), אז ישיר משה וגו'. מהו אז, באז עשה הקב"ה לדורו של אנוש היבשה ים, שנאמר אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד כו). ולנו עשה הים יבשה, באז אנו מקלסין אותו.