Midrasz do Psalmów יא:7

ד"א איש כי יפליא נדר וגו'. האומות אומרים במה אקדם לה' אכף לאלה מרום וגו' הירצה ה' באלפי אלים וגו' (מיכה ו ז), אמר להם הקב"ה איני מבקש מכם לא קרבן ולא בניכם ולא בנותיכם, ואיני מבקש מכם דבר, לבני נתתי פרשת קרבנות, ופרשת ערכין, שקרבנותיהם חביבין הם לפני, וכמה דהוא אמר טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים (תהלים לז טז), ואין צדיק אלא הקב"ה, שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב (תהלים יא ז), ואין צדקות אלא ישראל, שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעי' ס כא), וכן אמר הקב"ה לאומות איני מבקש מכם דבר אלא מבני הלא תראה תחלת הספר אדם כי יקריב מכם (ויקרא א ב), מכם ולא מאומות העולם, וסופו של ספר דבר אל בני ישראל [ואמרת אליהם] איש כי יפליא נדר, דבר אל בני ישראל, ולא לאומות העולם:

ד"א אלה תולדות נח נח איש צדיק. למה נקרא שמו צדיק, הואיל וזן את בריותיו של הקב"ה נעשה כבוראו, כענין שנאמר כי צדיק ה' צדקות אהב (תהלים יא ז), וכן יוסף הואיל וזן את הבריות שבע שנים, נקרא צדיק, שנאמר על מכרם בכסף צדיק (עמוס ב ו), (ולפי שזן את הבריות שבע שנים, לפיכך נקרא צדיק).

ולא הכירו כי היו ידיו וגו' (בראשית כז כג), צפה שהרשעים עתידין לעמוד ממנו ולא בקש לברכו (כיון שצפה יקום כשנכבשה ירושלים, היו אומרים העולם מתייראין להכנס לבית המקדש מה עשה נכנס והביא את המנורה, כשראה אותו לא בקש לברך את יעקב בשבילו ולא הכירו) וכיון שצפה שהוא עושה תשובה, מיד וירח את ריח בגדיו ויברכהו וגו' (שם כז), כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו, שנאמר כריח שדה אשר ברכו ה', כשנכנס עשו נכנס גיהנם עמו, שנאמר ויאמר מי איפא (שם לג), ואין איפא אלא גיהנם, שנאמר כי חצבת לך פה קבר וגו' (ישעיה כב טז).

כי צדיק ה' צדקות אהב. רבי יהודה בר סימון אמר כל אינש סני בר אומנותיה אבל הקב"ה אינו כן כי צדיק ה' והוא אוהב את הצדיקים. ומהו ישר יחזו פנימו. שבע כתות הן שהן עתידין לעמוד לעתיד לבוא לפני חי וקיים קודשא ב"ה. ואי זו הכת המעולה שבהן שמקבלין פני שכינה זו כת ישרים שנאמר יחזו פנימו. וכתוב אחד אומר (תהלים קמ יד) ישבו ישרים את פניך. לא היה צריך לומר אלא ישר יחזו פניו ומהו ישר יחזו פנימו. קודם לישרו של עולם יחזו פנימו של ישרים. דבר אחר ישר יחזו פנימו. אלו שבע כתות של צדיקים שכן כתיב (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. כחמה וכלבנה כרקיע ככוכבים כברקים וכשושנים וכלפידים. כחמה שנאמר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כלבנה שנאמר (תהלים פט לח) כירח יכון עולם. כרקיע שנאמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ככוכבים שנאמר (שם) ככוכבים לעולם ועד. כברקים שנאמר (נחום ב ה) כברקים ירוצצו. כשושנים שנאמר (תהלים סט א) למנצח על שושנים. כלפידים שנאמר (נחום ב ה) מראיהן כלפידים. והכת הראשונה יושבת לפני המלך ורואה את המלך ואת הפנים שנאמר (תהלים קמ יד) ישבו ישרים את פניך. ואומר ישר יחזו פנימו. והכת השניה (שם פד ה) אשרי יושבי ביתך. והשלישית (שם כד ג) מי יעלה בהר ה'. רביעית (שם סה ה) אשרי תבחר ותקרב. חמישית (שם טו א) ה' מי יגור באהלך. ששית (שם) מי ישכון בהר קדשך. שביעית (שם כד ג) ומי יקום במקום קדשו. וכל כת וכת יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן. וכנגדם שבע בתי דירות בגיהנם ואלו הן - שאול ואבדון גיא דומה וצלמות וארץ תחתית וארץ ציה. הרי שבע בתי דירות לרשעים ולצדיקים לכל אחד ואחד לפי מעשיהן בתי דירתן. אמרו יקום איש צרורות הוא בן אחותו של [ר' יוסי בן] יועזר איש צרידה והוא רכוב על סוסיא אזיל לקמיה מלכא ונפיק למקטלייא אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר למכעיסיו כן קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה ועושה אדם רצונו יותר ממך אמר לו ואם לעושי רצונו כן קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנאי והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בו נימא וערך עצים והקיף עליהם גדר של אבנים ועשה מדורה לפניו ונעץ החרב באמצע והצית את האש מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק ונפסקה הנימא ונפל באש וקידמתו החרב ונהפך עליו הגדר של אבנים. נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר חזו לשעה קדמני לגן עדן:

הולך תמים ופועל צדק. הולך תמים זה הקב"ה שנאמר (דברים לב ד) הצור תמים פעלו. ופועל צדק זה הקב"ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב. ודובר אמת זה הקב"ה שנאמר (ירמיה י י) וה' אלקים אמת. לא עשה לרעהו רעה זה הקב"ה שלא עשה רעה לישראל בשעת העגל. דכתיב (שמות לב יד) וינחם ה' על הרעה. וחרפה לא נשא על קרובו זה הקב"ה שנאמר (תהלים קמח יד) לבני ישראל עם קרובו. כדאיצטריך להון בשטים. נבזה בעיניו נמאס זה הקב"ה שמאס במלכות שאול. שנאמר (שמואל-א טז א) ואני מאסתיו ממלוך על ישראל. ואת יראי ה' יכבד זה הקב"ה. א"ר (סימן) [סימון] (במדבר יב טו) והעם לא נסע עד האסף מרים. מלמד שנתעכב לה עמוד הענן. נשבע להרע ולא ימיר זה הקב"ה שנאמר (שם יד כא) ואולם חי אני וימלא כבוד ה'. ואומר (שמואל-א ג יד) ולכן נשבעתי לבית עלי. אם להרע לא ימיר שבועתו לטובה על אחת כמה וכמה. ר' אבין אמר נשבע להרע זה הוא שמחסר את הכיס שלו להצר לנפשו לעשות מצוה. ורבנן אמרי זה הוא שמשביע יצרו שלא לעבור עבירה. כספו לא נתן בנשך זה הקב"ה שלא נתן את התורה בדמים. שנאמר (ישעיה נה א) בלא כסף ובלא מחיר. ושוחד על נקי לא לקח. שאם מתכנשין כל אומות העכו"ם ונותנין ממונם בדבר אחד מן התורה אינן יכולין. וכן הוא אומר (שיר השירים ח ז) מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. אלו העכו"ם שנאמר (ישעיה יז יב) הוי המון עמים רבים. לכבות את האהבה אהבה שאהב הקב"ה את ישראל. ונהרות לא ישטפוה אלו העכו"ם. ר' עזריה בשם רבי יהודה אומר לעתיד לבוא באין כל האומות לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקב"ה רבונו של עולם אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות. אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים. מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין. וכי משוא פנים יש לפניך. אומר להן (שיר השירים ח ז) אם יתן איש את כל הון ביתו. אם תתנו כל ממונכם בדבר אחד מן התורה אינו מתכפר לכם. מה כתיב בתריה (שם ח) אחות לנו קטנה. מה הקטן הזה כל מה שהוא עושה אין מניחין בידו. כך כל מה שישראל מתלכלכין בעבירות כל ימות השנה יום הכפורים בא ומתכפר להם שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם:

פס'. ולאחיך לא תשיך. מצות לא תעשה. והלא כבר נאמר לא תשיך לאחיך נשך כסף. ומה ת״ל ולאחיך לא תשיך. אלא אמר רבן גמליאל להביא רבית מוקדמת ורבית מאוחרת. כיצד נתן עיניו ללוות הימנו והיה משלח לו דורון ואמר בשביל שילויני זו היא רבית מוקדמת. לוה ממנו והחזיר לו מעותיו והיה משלח לו ואומר בשביל מעותיו שהיו בטילות אצלי זה הוא רבית מאוחרת. למען יברכך ה' אלהיך וגו'. קבע לך הכתוב ברכה בשליחות יד. על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה. בשכר שתבוא תירש. כי תדור נדר לה' אלהיך. ומנין להביא הנדבה נאמר כאן נדר ונאמר להלן (ויקרא ז׳:ט״ז) ואם נדר או נדבה זבח קרבנו מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו. לה' אלהיך. אלו הערכים והחרמים וההקדשות שבכלם נאמר בהם לה'. ערכים דכתיב (ויקרא כ״ז:כ״ח) בערכך נפשות לה'. חרמים דכתיב (שם) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. הקדשות דכתיב (שם) ואיש כי יקדיש את ביתו קדש לה'. לא תאחר לשלמו. הוא ולא חילופו. שאין עובר בבל תאחר אלא על (הראשון). כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך. אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים. שנאמר (שם י) ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה. והוקשו כולן לחטאת. דכתיב (שם ז) זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים. ה' אלהיך. אלו צדקות ומעשרות בכור ומעשר ופסח שבכלם נאמר לה' דכתיב בצדקות (תהילים י״א:ז׳) כי צדיק ה' צדקות אהב ישר יחזו פנימו. מעשרות דכתיב (ויקרא כ״ז:ל׳) וכל מעשר הארץ מזרע הארץ מפרי העץ לה'. מעמך. זה לקט שכחה ופאה שהם ברשותך ואין מכיר בהם אדם אלא הוא. והיה בך חטא. ולא בקרבנך חטא. שהקרבן אינו נפסל אע״פ שנתאחר קרבנו. ד״א והיה בך חטא. מנין חטא י״ח כלומר כל המאחר נדרו אין תפלתו שהיא י״ח מתקבלת ונפרע הקב״ה ממנו. שיש בשזרה שלו י״ח חוליות לפי שמאחר את נדרו:

סליחות.
[א] ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים וג' (איוב יז:ט). צדיק, זה הקב"ה, דכת' ביה כי צדיק י"י צדקות אהב (תהלים יא:ז). וטהר ידים, זה הקב"ה, דכת' טהור עינים מראות ברע (חבקוק א:יג). יוסיף אומץ (איוב שם), זה הק' שהוא מעצים כוחן של צדיקים שיעשו רצונו. ד"א ויאחז צדיק, זה משה, וצדקת י"י עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג:כא). וטהר ידים, זה משה דכת' ביה לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז:טו). יוסיף אומץ, זה משה שהוא מעצים כוח גבורה, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם יד:יז). ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסה בר' חנינה ורבנין אמרין בשם ר' יוחנן יתקף חיילהון דרחמך, הגבר מידת רחמים על מידת הדין, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם). א"ר יודן לגיבור שהיה מתגושש באבן של משית ועבר אחד וראה אותו, א' לו יפה כוחך לבב כוח כגיבור, כמה דאת אמ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם). ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון כל זמן שהצדיקים עושין רצונו של הקב"ה הן מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא וג', ואם לאו כביכול צור ילדך תשי (דברים לב:יח). ר' יודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כל זמן שישר' עושין רצונו של הק' הם מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומר באלהים נעשה חיל (תהלים ס:יד), ואם לאו, כביכול וילכו בלא כח לפני רודף (איכה א:ו). א"ר אחא רודף מלא, כשם שגלו ישר' לא גלו אלא ברודף מלא, כך כשנגאלים אין נגאלים אלא בגואל מלא, שנ' ובא לציון גואל (ישעיה נט:כ) מלא. א"ר יצחק על הכל הודה משה חוץ מדבר אחד, א' משה לפני הקב"ה רבון העולמים חוטא אדם לפניך ואת מאריך לו, מיד הוי גובה ממנו, א' לו הק' חייך שתצרך לה. והיכן צרך לה, במרגלים, י"י ארך אפים (במדבר יד:יח). ולית לה קריי, אבל הני אית לה קריי. א' ר' תנחום בר חנילאי עבר הוינא קומי כנישתא דבבל ושמעית קלא דמינוקא קרי הדין פסוקא עדותיך נאמנו מאד וג' י"י לאורך ימים (תהלים צג:ה), וכת' בתריה אל נקמות י"י אל נקמות וג' (שם צד:א). ר' אחא ר' תנחום בר' חייא בשם ר' יוחנ' ארך אף אין כת' כאן, אל' ארך אפים. שאר קוטעה דכוות שובה.

דָּבָר אַחֵר, בֹּא אַתָּה וגו', כְּתִיב (תהלים יא, ז): כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יוֹסֵי אָמְרוּ אֵין לְךָ אָדָם אוֹהֵב בֶּן אֻמְנוּתוֹ, אֲבָל הֶחָכָם אוֹהֵב בֶּן אֻמְנוּתוֹ, כְּגוֹן רַבִּי חִיָּא דְּרַבִּי הוֹשַׁעְיָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא דְּרַבִּי חִיָּא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת בֶּן אֻמְנוּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב יָשָׁר יֶחֱזוּ פָנֵימוֹ, זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל נֹחַ בֹּא אַתָּה וגו'.

לשלמה אלקים משפטיך למלך תן. זה שאמר הכתוב (ישעיה ג י) אמרו צדיק כי טוב. אר"י בר שלום מי הוא זה שנקרא צדיק זה הקב"ה שנאמר (תהלים יא ז) כי צדיק ה' צדקות אהב. למה אם יש בידינו זכות יתן לנו משלנו ואם לאו צדקה יעשה לנו משלו וכי יש צדיק גדול מזה. הוי אמרו צדיק כי טוב. דבר אחר אמרו צדיק כי טוב א"ר איבו בשעה שברא הקב"ה את העולם את מוצא שנאמר בכל יום ויום כי טוב כיון שגמר מה כתיב (בראשית א לא) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. א"ר יוסי בר חנינא כשבקש הקב"ה לשלוח משה למצרים אמר לו משה (שמות ג יג) ואמרו לי מה שמו אמר לו הקב"ה אני אומר לך (שם יד) אהיה אשר אהיה. את מוצא ג' פעמים כתוב אהיה אמר הקב"ה ברחמים בראתי את העולם וברחמים אני עתיד לנהגו כיון שהלך משה ואמר להם אמרו מה עלינו לומר לצדיקו של עולם שהוא טוב אמרו צדיק כי טוב וכן הוא אומר (תהלים קלו א) הודו לה'. דבר אחר כי פרי מעלליו אינו אומר אלא מעלליהם אלו צדיקים שמניחים לבניהם פרי מעשיהם. ואף דוד הניח לשלמה בנו פרי מעשיו שנאמר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה בארץ. ואף על שלמה אמר משפטיך למלך תן משפט אינו אומר אלא משפטיך אמר דוד לפני הקב"ה רבונו של עולם תן משפטיך למלך כשם שאתה דן בלא עדים ובלא התראה כך יהא שלמה דן בלא עדים ובלא התראה. אמר לו הקב"ה חייך כך אני עושה שנאמר (דברי הימים-א כט כג) וישב שלמה על כסא ה' וכי אפשר לו לאדם לישב על כסא ה' והלא כתיב (דניאל ז ט) כורסיה שביבין דינור אלא שהיה דן כיוצרו בלא עדים ובלא התראה. וזהו דינן של זונות שנאמר (מלכים-א ג טז) אז תבאנה שתים נשים זונות. רב אמר רוחות היו. ושמואל אמר זונות ממש. ר' בנימין בשם ר' יהודה אמר זונות היו ובאו לפניו לדין שנאמר (שם יז) ותאמר האשה האחת בי אדוני המלך וגו'. והאחרת אומרת (שם כב) לא כי בנך המת ובני החי. א"ר סימון צריך הדיין לשקול טענותיהן כיון ששמע המלך כן אמר (שם כב) גזרו את הילד. התחיל פיו נובע בחכמה אמר צפה הקב"ה שהדין הזה עתיד לבוא לפני לפיכך ברא לאדם זוגות שני עינים ושתי אזנים ושתי נקבי חוטם שתי רגלים ושתי ידים. התחיל אומר גזרו את הילד החי לשנים. אר"י בר' אלעאי אילו הייתי שם פיקרין הייתי נותן על צוארו לא די לאחד שמת אלא עוד לשני היה גוזר כיון שראו סנקליטין שלו התחילו אומרים (קהלת י טז) אי לך ארץ שמלכך נער. כיון שאמר תנו לה את הילד החי והמת אל תמיתוהו יצתה בת קול ואמרה לו היא אמו כיון שראו ישראל כך אמרו (שם יז) אשריך ארץ שמלכך בן חורין. הוי משפטיך למלך תן. א"ר אלעזר בשלשה מקומות הופיע הקב"ה. בבית דינו של שם שנאמר (בראשית לח כו) צדקה ממני. מנא ידע דילמא כי היכי דאזיל איהו לגבה אזל נמי איניש אחרינא אלא יצאת בת קול ואמרה ממני יצאו כבושין. בבית דינו של שמואל שנאמר (שמואל-א יב ה) עד ה' בכם ויאמר עד. ויאמרו עד מבעי ליה אלא יצתה בת קול ואמרה אני עד בדבר הזה. בבית דינו של שלמה שנאמר (מלכים-א ג כז) והמת אל תמיתוהו היא אמו. מנא ידע שלמה דילמא עירומי קא מיערמי כי היכי דליתבה ניהלה אלא בת קול יצאת ואמרה היא אמו:

צדיק וישר הוא - כענין שנאמר (תהלים יא) כי צדיק ה' וצדקות אהב.