Musar do Psalmów 16:8

וְהִנֵּה, כְּבָר כָּתְבוּ בַּעֲלֵי מוּסָר שֶׁיֵּשׁ סְגֻלָּה נִפְלָאָה לְהִנָּצֵל מֵעֲבֵרָה זוֹ: יְצַיֵּר הָאָדָם תָּמִיד, כְּאִלּוּ שֵׁם יהו"ה כָּתוּב לְפָנָיו בִּדְיוֹ שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי קְלָף, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים טז, ח): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד". וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב, שֶׁאָמַר גַּם כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "עֵינַי תָּמִיד אֶל ה', כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי" (שָׁם כה, טו). וְקַל לְהָבִין.

ומה שהמנורה בימין והשלחן בשמאל, וכתיב ג"כ (משלי ג, טז) אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד, כל זה הוא על דרך הפירוש של פסוק (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, לכן (שם ט) שמח לבי וגומר, הנה הלב שהוא משכיל הוא בשמאל, והכבד שכולה דמא מורה על התאוה שהוא בימין. ויש להתרעם למה תצא זאת מלפניו יתברך לברוא באדם הלב משכיל בשמאל, והאבר המתאוה בימין. על זה אמר שויתי ה' לנגדי תמיד, והבא לנגד חבירו אז ימינו נגד שמאלו, נמצא לענין עזר אלהי שכביכול נגדו להפך, והלב נגד ימין הקדוש ברוך הוא, זהו שאמר לכן שמח לבי. ומה שאמר בפסוק אורך ימים בימינה, רצה לומר קיום התורה והמצות היום לעשותם, שעל זה כתיב (משלי י, כז) יראת ה' תוסיף ימים, שמשלים יום ליום ביראת השם מאין הפוגות, והארכתי במקום אחר בזה. בשמאלה עושר וכבוד, הוא שלחן מלכים העושר הצפון של כבוד אשר ינחלו חכמים, אמן:

ובמתן תורה נברא העולם כענין בריאת שמים וארץ שנבראו בראשון, והיו רפויים עד יום שני שכתוב (בראשית א, ז) ויעש אלהים את הרקיע, כן העולם היה רפוי עד מתן תורה הנמשך מגלות מצרים אחר הזיכוך כאשר נבאר. ומצד שהיה עולם הנקיבה מחטא חוה, הוצרכו לאחר היציאה ממצרים למטהר ז' נקיים כמבואר בזוהר (רעיא מהימנא ח"ג צז, א) כאתתא מסאבא שגרמה הנחש הנידות. ואם עמדו באמונתם, היו בני עליון כולם והיה מבולע המות ותשת עלי כפיך, ולא נשאר כי אם נקי כפים ובר לבב, רצה לומר האדם הוא ראוי להיות כולו רוחניי ולא נשאר הרוחניות כי אם בלב, ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א, טז), ובמקום וחי לעולם (בראשית ג, כב), החיות תלוי בלב, גם את העולם נתן בלבם ואף בזה תלוי הבחירה אם לעקל אם לעקלקלות, כי יצר לב האדם רע (שם ח, כא). והסיבה, (משלי ו, לב) נואף אשה חסר לב, נואף אשה היינו הנחש כמו שפירש רש"י (בראשית ג, א ד"ה והנחש) ראה אותם עסוקים בתשמיש כו'. והנחש הוא היצה"ר מפתה את האדם שמחסר גם את הלב שלא נשאר שום רוחניות בו כי אם הלב כדפירשתי. וזהו רמז הפסוק (ש"א טז, ז) האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב, רצה לומר מאז שאדם קדמאי הלך אחר עיניו כמו שכתוב (בראשית ג, ו) וכי תאוה הוא לעינים, נתגשם שאין להקב"ה להסתכל ולראות בו כי אם הלב, רחמנא לבא בעי, ונאמר זה הפסוק אצל מלכות בית דוד אדם דוד משיח. על כן (משלי טז, ה) תועבת ה' כל גבה לב, (ויקרא כו, מא) או אז יכנע לבבם הערל, אדם הראשון מושך בערלתו היה (סנהדרין לח, ב). לב חכם לימינו וגו' (קהלת י, ב) כי מקיים (תהלים טז, ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, אז לב אדם שהוא בצד שמאל מכוון נגד ימינו דהקב"ה, לב כסיל נשאר בשמאל הוא סמאל. וזה לשון הכתוב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, וכתיב (דברים כט, ג) ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות, (בראשית לא, כ) ויגנוב יעקב את לב לבן הארמי, (דברים כו, ה) ארמי אובד אבי וירד מצרימה, עיין בתולעת יעקב בסוד סתרי חג המצות, ושם היה הזיכוך, וצירף וגילגול דור המבול ודור הפלגה, כל הבן הילוד היאורה וגו' (שמות א, כב), ותוכן לבנים וגו' (שם ה, יח), עיין בפרדס בשער השערים: